לתרומות לחץ כאן

עליית קטן לתורה / עליית מחלל שבת לתורה

שאלה:

שלום לרבנים החשובים.
אם אפשר אשאל כמה שאלות בעינייני ספר תורה שהסתפקתי בהם:
א. מה ההבדל בין שבת ליום חול (שני וחמישי) שבשבת אפשר לעלות קטן שהגיע לחינוך (ונקי כמובן) לתורה ובשני וחמישי לא?
ב. כמו כן, מה הסיבה שבשני וחמישי אסור לעלות מוסיף?
ג. ראיתי שכתבו שבשני וחמישי אם יש חתן בר מצוה מחלל שבת אפשר להעלים עין ולעלותו אפילו שאין מוסיפים כנגדו, בטענת קולא תינוקות שנשבו וכו'.
ומה יקרה באדם אחר שמחלל שבת בפהרסיא ויש בו פגיעה וכו'? אם לא יעלוהו?
אז בשבת אמרו מוסיף, אבל בשני וחמישי למה שלא נקל כמו חתן בר מצוה?

תודה רבה.

תשובה:

שלום וברכה

ראשית, אכן כלל לא ברור בפוסקים שיש הבדל בין שלושה לשבעה, אמנם במשנה ברורה רפב ס"ק יא בשם המגן אברהם חילק כך, אבל יש שסבורים שגם למנין שלושה עולה ויש סוברים לאידך גיסא שעולה רק שביעי וגם בשבת אינו עולה בשאר עליות, ראה במקורות.

רק בשבת ניתן להוסיף, כי כל הוספה בימים שיש שלושה או ארבעה או חמישה, משבש את המנין, רק שבעה שזה המקסימום ניתן להוסיף עליו.

בנוגע להעלות לתורה אדם שמחלל שבת בפרהסיא, אין הבדל בר מצוה או גדול, כבר הורה בעל האגרות משה (או”ח ח”ג סי’ כא – כב) שבמקרה שידוע שהוא כופר ועושה את מעשיו מתוך הכרה, איסור גמור הוא להעלותו לתורה ואין לענות אמן אחר ברכותיו. וכך נקט גם על שאר הכיבודים. אולם, אם ידוע שהוא מאמין במצוות אלא שהוא מחלל שבת לתיאבון, אף שיש להמנע מלכבדו באחד מכיבודי בית הכנסת, ניתן להקל בכך בשעת צורך גדול, כגון היארצייט וכיוצא בזה שיש חשש שאם לא יכבדוהו עלולים לבוא לידי מחלוקת.

מקורות:

שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן טו

שאלה: נער שמניח תפילין ימים מספר לפני מלאת לו שלש עשרה שנה, והולך עם הוריו לבית הכנסת בטקס חגיגי, ביום שני או ביום חמישי בשבת, בקול רנה ותודה המון חוגג, האם מותר לו לעלות ולקרות בתורה? 

תשובה: במסכת מגילה (דף כג ע"א) שנינו בברייתא: הכל עולין למנין שבעה, ואפילו אשה, ואפילו קטן. ולכאורה יש לדייק מלשון הברייתא שדוקא בשבת שיש שבעה עולים לספר תורה, ראוי קטן להצטרף למנין שבעה, אבל בשני וחמישי שיש רק שלשה עולים לספר תורה, אין הקטן ראוי להצטרף למנין שלשה, כל עוד לא מלאו לו שלש עשרה שנה ויום אחד. וכן הוא באמת דעת הרוקח (סימן שלד). אולם הרמב"ם בחיבורו יד החזקה (פרק י"ב מהלכות תפלה הלכה ט"ז) כתב: בשבת בשחרית קוראים שבעה, ביום הכפורים ששה, בימים טובים חמשה, בראשי חדשים ארבעה, בשני ובחמישי ובחנוכה ובפורים שלשה. אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור, קטן היודע לקרות ויודע למי מברכים עולה ממנין הקרואים. ומבואר מלשונו שקטן עולה בין למנין שבעה בין למנין שלשה, וכן דייק מהלשון הנ"ל הגאון מהריק"ש בהגהותיו ערך לחם אורח חיים (סימן קלה סעיף יג). ואף על פי שהרמב"ם בפירוש המשנה (מגילה כד ע"א) כתב בשם אחד מן הגאונים האחרונים, שמה ששנינו (שם) קטן קורא בתורה, זהו לאחר שעלה השלישי ממנין העולים, ומשמע שקטן אינו יכול לעלות שלישי. אולם נראה שהרמב"ם בחיבורו היד החזקה לא סמך על זה להלכה, ולכן סתם שקטן עולה למנין הקרואים, דהיינו אף למנין שלשה. והעיקר כמו שהסכים להלכה בחיבורו. וכמו שכתבו כיוצא בזה מרן הבית יוסף יורה דעה (סימן רצד) בד"ה ומ"ש שנוהגת, ובשו"ת הרדב"ז חלק א' (סימן תקפ). ועוד. וכן כתב הגאון רבי יוסף מטראני בשו"ת מהרימ"ט חלק א' (סימן קמה) בדעת הרמב"ם. ע"ש. ורבינו ישעיה הראשון בפסקיו למגילה (דף כג ע"א) כתב, הכל עולין למנין שבעה ואפילו קטן, כאן משמע שדוקא לענין שבעה שיש הרבה עולים לתורה, עולה אף הקטן, אבל למנין שלשה וארבעה לא. ומה ששנינו (לקמן כד ע"א) קטן קורא בתורה, זהו דוקא להשלים לשבעה. ומה שסתמה המשנה פירשה הברייתא. אי נמי יש לומר שלאו דוקא למנין שבעה, ועיקר הכוונה לומר שאף על פי שהקטן אינו בר חיובא עולה מן המנין, ותפס למנין שבעה אבל הוא הדין לשלשה וארבעה. וזהו ששנינו (סתם) קטן קורא בתורה. ע"כ. (וכן הוא בשבולי הלקט סימן לח). והאור זרוע הגדול חלק א' (סימן תשנב) כתב, שקטן עולה אף למנין שלשה, ומה שתפסה הברייתא למנין שבעה, הוא לרבותא, שלא תאמר הואיל וכבוד שבת חמור ביותר, ועוד, שיש כנופיא של קהל גדול הבא לבית הכנסת בשבת, אין כבוד הצבור להעלות קטן לספר תורה, קא משמע לן שמותר. ומכל שכן בשני וחמישי שאין כל כך צבור גדול בבית הכנסת, שהרבה טרודים במלאכתם, שבודאי שמותר לקטן לעלות למנין שלשה. ע"כ. (ועיין עוד בגיטין דף נט: ובתוספות שם ד"ה אבל). וכן כתב בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג סימן קח) בשם רבינו שמחה, דלאו דוקא למנין שבעה אלא אף למנין שלשה. וכן הובא בהגהות מיימוני (פרק יב מהלכות תפלה אות ע), ובמרדכי (גיטין, פרק ה', סימן תד). וכן כתב רבי דוד אבודרהם בסדר שחרית של חול (דף לו ע"ב). וכן כתב בפשיטות רבינו המאירי במגילה (דף כג ע"א), שהכל עולים למנין שבעה או לאיזה מנין של קריאת התורה, ואפילו קטן. ע"כ. ומרן הבית יוסף (סוף סימן קלה) הביא סברת הרוקח הנ"ל שדוקא למנין שבעה אבל לא למנין שלשה. וסיים, שרבינו ירוחם חולק בזה על הרוקח, שכתב, שעיר שכולה כהנים, כהן קורא פעמיים, ואחר כך יקראו נשים וקטנים, שהכל עולים למנין שבעה ואפילו קטן ואשה. ע"כ. ובשו"ת התשב"ץ (בקונטרס חוט המשולש, הטור השלישי, סימן לא) בתשובת הגאון רבי אברהם אבן טוואה כתוב: מה ששאלת אם הקטן עולה למנין שלשה, או אינו עולה אלא למנין שבעה, הנה מזמן נשאלתי על זה והורתי שעולה גם למנין שלשה, וכמה אנשים התחילו לגמגם על הוראתי ואמרו, קטן עולה למנין שבעה שמענו, אבל למנין שלשה לא שמענו, ואמרתי להם מה נשתנה, והלא שבת יום שנתחייב בשבעה הוא, וקטן עולה למנין העולים של חובת היום, אף בשני ובחמישי שחובת היום בשלשה, קטן עולה למנין, ועוד, שכן דעת הרמב"ם בחיבורו (בפרק י"ב מהלכות תפלה), שכתב, שקטן היודע לקרות עולה ממנין הקרואים. ומוכח דהיינו בין למנין שבעה בין למנין שלשה. וכן כתב בפירוש בהגהות מיימוני בשם רבינו שמחה. ואחר כך מצאתי לאדוני זקני הרשב"ץ בתיקון החזנים שכתב וזו לשונו: קטן עולה בין למנין שבעה בין למנין שלשה. ואמרתי זה לאותם שגמגמו, ועמדו ולא ענו עוד. ע"כ. והנה כן כתב עוד הרשב"ץ בתשובה חלק ג' (סימן שכ) שקטן עולה לעליית שלישי בשחרית של תשעה באב, ובמנחה של יום הכפורים, ומפטיר. ואף על פי שהוא קטן, עולה למנין שלשה. ע"ש. וכן כתב בשו"ת יכין ובועז חלק א' (סימן כו). אתה הראת לדעת להקת הפוסקים, חבל נביאים, שמסכימים להלכה שקטן עולה למנין שלשה. 

אולם מרן החבי"ב (הרב חיים בר' ישראל בנבנשתי זצ"ל) בכנסת הגדולה (סימן רפב בהגהות הטור) הביא לשון הרמב"ם הנ"ל, וכתב, נראה מדבריו שסובר שקטן עולה אף למנין שלשה, ויש לתמוה, שמנין לו זה, והרי בברייתא לא אמרו אלא הכל עולין למנין שבעה. וכן דייק בפירוש בספר הרוקח (סימן שלד) שאינו עולה למנין שלשה. וכתב כן בשם בעל הערוך. והוסיף הבית יוסף, שכן כתב הרמב"ם בפירוש המשנה (מגילה כד ע"א) בשם אחד מן הגאונים האחרונים. ולכן אני אומר שגם דברי הרמב"ם בחיבורו יש לפרשם שדוקא למנין שבעה ולא למנין שלשה, כדי להשוות דבריו למה שכתב בפירוש המשנה, ואפילו אם תמצא לומר שהרמב"ם חזר בו בחיבורו ולא סמך על דברי אותו גאון, וכמו שכתב כן מורי הרב (מהרימ"ט) בתשובה (סימן קמה), מכל מקום לענין הלכה נקטינן שדוקא למנין שבעה עולה, אבל לא למנין שלשה. וכן פסק בספר תיקון יששכר (דף נד ע"ב). עכ"ד החבי"ב. ונראה שנעלם מעינו הבדולח דברי כל הראשונים הנ"ל שחולקים על הרוקח וסיעתו. ואילו ראה דבריהם אפשר שלא היה מחמיר כל כך. ובפרט שהפירוש שכתב בדעת הרמב"ם בחיבורו הוא דוחק גדול. ועוד, שהרמב"ם בתשובה (הוצאת פריימן, ירושלים תרצ"ד, סימן לד) פסק בפירוש, שבעת הצורך מותר לקטן לעלות למנין שלשה, ולכן העיקר כמו שהבין רבו המהרימ"ט בדעת הרמב"ם, וכמו שכתבו כן המהריק"ש ומהר"א אבן טוואה. וכן ראיתי בשו"ת שבות יעקב חלק א' (סימן מ) שהשיג על הכנסת הגדולה הנ"ל, וכתב, שלענין הלכה אין נראים דברי הכנסת הגדולה בזה, כי מה הבדל בין למנין שבעה או למנין שלשה, הכל חובת היום הם, וכן באמת משמעות דברי הרמב"ם בחיבורו (בפרק י"ב מהלכות תפלה). וכמו שכתב המהרימ"ט (סימן קמה). וכן נוטים דברי מרן הבית יוסף (סוף סימן קלה). וכן דעת רוב הפוסקים, ודלא כהרוקח. ומה שאמרו בברייתא הכל עולים למנין שבעה, לאו דוקא, אלא שדיברו בהוה, שבתוך שבעה מצוי לקרות קטן, מה שאין כן בתוך מספר קטן של שלשה אין הדבר מצוי לקרות קטן לספר תורה. עכת"ד. גם בשו"ת פנים מאירות חלק ב' (סימן נד) הוכיח ממה שכתב הר"ן (במגילה כג ע"א), והובא בבית יוסף (/או"ח/ סימן רפב), הכל עולים למנין שבעה ואפילו קטן, פירוש עולים להשלים, אבל לא שיהיו כולם קטנים, ומעיקר הדין שלא היו הקוראים בתורה מברכים, אלא הפותח והחותם, קטן אינו קורא ראשון ואחרון, משום הברכה, שאי אפשר לקוראים בתורה לצאת בברכתו, אבל לאחר שתיקנו חכמים שכולם מברכים, קטן קורא אפילו ראשון ואחרון. ע"כ. ומוכח שעולה למנין שלשה הראשונים, והוא הדין שעולה למנין שלשה בשני וחמישי, ושלא כדעת הרוקח. ושכן דעת מרן השלחן ערוך. ע"ש +אמנם הגאון מהר"י עייאש בספר מטה יהודה (סימן רפב סק"ו) כתב לדייק להיפך מדברי מרן השלחן ערוך, שבסימן קלה, ששם הלכות קריאת ספר תורה בשני וחמישי, לא הזכיר שקטן עולה למנין, ורק בסימן רפב בהלכות קריאת ספר תורה בשבת, הביא הדין שקטן עולה למנין שבעה, אלמא דדוקא למנין שבעה עולה, אבל לא למנין שלשה. וכן כתב בכנסת הגדולה בשם תיקון יששכר שאין קטן עולה למנין שלשה. ונראה שאף בראש חודש ויום טוב ויום הכפורים אינו עולה למנין חובת היום, דדוקא למנין שבעה אמרו. וכן כתב בעולת שבת בשם תיקון יששכר. ע"כ. וכן כתב עוד בספרו בית יהודה במנהגים (דף קט סע"ד). אבל אין זה מוכרח, דמרן נקיט ואזיל פסקא דדינא בתר ברייתא, דמיירי בשבת, ומכיון שאפשר שהברייתא לרבותא אמרה כן, שאפילו בשבת שיש צבור גדול, הקטן עולה למנין שבעה, כל שכן בשני ובחמישי שאין מצוי צבור גדול בבית הכנסת, וכמו שכתב האור זרוע הנ"ל, הכי נמי יש לומר כן בדעת מרן. (והטעם שכתב במטה יהודה שם לחלק בין שבת ליום טוב ויום הכפורים וראש חודש, אינו מחוור, כאשר עיני המעיין תחזינה מישרים). ועיין להגאון רבי דוד פארדו בספר חסדי דוד על התוספתא (פרק ג' דמגילה דף קו ע"ד) שכתב, הא דקתני למנין שבעה, נקט שבת דחמיר, וכל שכן יום הכפורים ויום טוב וראש חודש. ומיהו היינו דוקא בתר ג' הראשונים שהם עיקר חיוב הקריאה. וכן כתבו האחרונים. ע"כ. וזוהי דעת הרוקח, שהובא בבית יוסף (סוף סימן קלה). אבל הר"ן ור' ירוחם לא ס"ל הכי, וכמו שהעיר מרן הבית יוסף. ולדעת רוב הפוסקים אפילו למנין שלשה עולה. וכנ"ל. ובשו"ת באר המים (חלק או"ח סימן י) כתב בשם המהרימ"ט (סימן קמה) שקטן עולה למנין שבעה ולא למנין שלשה. וליתא, שהמהרימ"ט העלה שקטן עולה למנין שלשה, כדמוכח מלשון הרמב"ם. וכנ"ל. והרה"ג רבי אהרן בן שמעון בספר נהר מצרים (דף ו ע"ב) כתב, שקטן שמחנכים אותו במצות תפילין ועל הרוב עושים כן בשני ובחמישי יום שמוציאים בו ספר תורה, צריך לדקדק מאוד שלא להעלותו לספר תורה כל עוד לא מלאו לו שלש עשרה שנה, שקטן אינו עולה למנין שלשה. ועל חזן בית הכנסת להזהר שלא יכשיל את הצבור שיקרא לספר תורה מי שאינו מצטרף לחובת היום. ע"כ. ונעלם ממנו דעת רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים שקטן עולה למנין שלשה. ועל כל פנים בזה שיש צורך להעלותו לספר תורה, סמכינן על הרמב"ם להקל. וכמו שפסק גם כן בשו"ת ויאמר יצחק (דף כו ע"ד) שהוזכר בפנים. גם בספר פתח הדביר בחלק ב' (סימן נה, דף ו ע"ד), ובחלק ג' (סימן רפב סק"ו) נקיט להלכה כדעת מרא דאתריה הכנסת הגדולה להחמיר שקטן אינו עולה למנין שלשה. ולדידן נראה שהעיקר להקל. וכן כתב הגאון מהר"י טאייב בערך השלחן (סימן קלה סק"א, ובקונטרס אחרון שם. ובסימן רפב סק"ה).+ לפיכך אף שהמגן אברהם והעולת שבת (סימן רפב) כתבו כדברי הכנסת הגדולה שאין קטן עולה למנין שלשה, נראה שהעיקר להלכה להקל כדעת רוב הפוסקים ומרן. וכן פסק בשו"ת גור אריה יהודה (חלק או"ח סימן ל), והוכיח כן ממה שאמרו עוד במגילה שם /דף כ"ג ע"א/, מפטיר עולה למנין שבעה, ובודאי שלא דוקא למנין שבעה, אלא הוא הדין למנין שלשה, כמנהגינו בתשעה באב ובמנחה של יום הכפורים, (ועיין עוד במגילה כב: ובשו"ת הרשב"ץ חלק א' סימן קלא, וחלק ג' סימן שכ). והוא הדין למ"ש קטן עולה למנין שבעה שהוא הדין למנין שלשה. ויגיד עליו רעו. ושלא כהמגן אברהם שדייק שאינו עולה למנין שלשה. ע"כ. וכן פסק בשו"ת אור נעלם (חלק או"ח סימן ב). וכן העלה הגאון רבי אברהם בן יעיש בשו"ת בן אברהם (דף יג ע"ב). ודלא כהרוקח, ושאין כאן בית מיחוש של איסור כלל. ע"ש. ומרן החיד"א בברכי יוסף (סימן רפב סק"ה) הביא מה שכתב בתיקון יששכר הנ"ל: שהכל עולים למנין שבעה, משמע שהוא הדין למנין שלשה וארבעה בשני ובחמישי ובראש חודש, אך לדעת המקובלים דוקא למנין שבעה, ויש לחוש לדבריהם, ובפרט שלא בשעת הדחק. ושוב הביא על זה דברי המאירי שכתב גם כן דלאו דוקא למנין שבעה, וסיים בשם רבינו האר"י שאין הקטן עולה כי אם לשביעי דוקא. ע"כ. +דברי האר"י ז"ל הם בשער הכוונות (דף עג ע"ד) שכתב, ששבעת העולים לספר תורה בשבת, כנגד שבע ספירות, והכהן בחסד, והלוי בגבורה, וישראל בתפארת, הרביעי בנצח, חמישי בהוד, הששי ביסוד, שביעי במלכות. והששי גדול מכולם, כי המעולה שבכולם הוא היסוד, ולכן אמרו בספר הזוהר פרשת שלח לך שר' כרוספדאי מימוי לא הוה סליק בשבת לספר תורה אלא שתיתאה דאיהו צדיק, והשביעי גרוע מכולם כי הוא סוד העטרה, וזהו הטעם שאמרו בגמרא הכל עולים למנין שבעה אפילו אשה וקטן, וטעמו של דבר על פי האמור כי השביעי גרוע מכולם. ע"ש. ולפי זה ביום שני וחמישי שהשלישי גדול מכולם, שכהן לוי וישראל כנגד נצח הוד ויסוד, וכמו שכתב בשער הכוונות (דף מט רע"א), ועיין עוד בכף החיים (סימן קלה ס"ק יט), לפי זה אין קטן עולה למנין שלשה. וכמו שכתב בתיקון יששכר. ובשו"ת גנת ורדים (כלל ב' סימן כא) כתב, שלכאורה מאחר שמצוה לשמוע כל קריאת הפרשה בצבור, אם כן מה טעם הקילו בקטן שעולה למנין שבעה, וכן אשה עולה למנין שבעה מעיקר הדין, והרי קריאתם כמאן דליתא דמיא, ואיך יצאו הצבור ידי חובת קריאת כל הפרשה. ולא מצאתי ליישב זאת אלא רק על פי הקבלה שהשביעי גרוע מכולם, ולפי שמדרגתו אינה כשאר העולים לכן הקילו בקריאתו שיוצאים בה הצבור ידי חובה. וזהו שאמרו עולה למנין שבעה, דוקא שיעלה שביעי בלבד. והפוסקים לא שמו לבם לדקדוק זה וחשבו שקטן עולה למנין שבעה לאו דוקא שיעלה שביעי, אלא הוא הדין בשאר עליות, ולכן כיון שעד"ה מצאנו ישוב הדבר, יש לנו לומר שלא יעלה קטן אלא שביעי כיון שאין לשון התלמוד חולק על זה. ומכל מקום כדי להסכים דעת האר"י לשאר פוסקים יש לומר שאף אם יעלה הקטן בינתים חשבינן ליה במקום שביעי וכו'. ע"ש. ואין זה במשמעות דברי האר"י ז"ל. ולפי מה שכתב הר"ן (במגילה כג ע"א) שבזמן שהיו נוהגים שהפותח והחותם בלבד מברכים על קריאת ספר תורה, לא היה קטן רשאי לעלות ראשון או אחרון, אבל בזמן הזה שפיר דמי. וכן כתב בשו"ת הריב"ש (סימן שכו). נמצא שאדרבה בע"כ הקטן היה עולה בינתים דוקא. ובזמן הזה חידשו שגם ראשון או אחרון שפיר דמי, וזה היפך ממש מסברת האר"י עד"ה. ועיין בתוספות ראש השנה (לג ע"א) סוף ד"ה הא, שר' יצחק בר יהודה מביא ראיה שנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא, ממה שאמרו במגילה (כג ע"א) הכל עולים למנין שבעה ואפילו אשה וקטן, ואף על פי שאשה פטורה מתלמוד תורה. ואומר רבינו תם שאין זו ראיה, שיש לומר אשה עולה באמצע שלא היו רגילים לברך אלא הפותח והחותם. ומיהו עולין למנין שבעה משמע בסוף שבעה. ע"כ. וכן הוא בספר אור זרוע חלק ב' (סימן רסו). ובהרא"ש (פרק קמא דקידושין סוף סימן מט) כתב דברי רבינו תם, ולא סיים דחיית התוספות שעולה למנין שבעה היינו בסוף שבעה. וע"ע בדברי הרא"ש (ברכות מח ע"א פרק ז סי' כ). וכן כתב רבי דוד אבודרהם (בדיני ברכת המצות, דף יא סע"א). ע"ש. ועיין במגן אברהם (סימן רפב סק"ו), ובאליה רבה שם. ועיין במאירי (מגילה כג ע"א) שכתב, הכל עולין למנין שבעה אפילו אשה וקטן, ויש מי שמפרש שלא נאמרו הדברים אלא בזמן שהיו קוראים אמצעיים בלא ברכה, ואשה יכולה לקרות באמצע, אבל עכשיו שכולם מברכים, אין אשה קוראה כלל. וכן הדין נותן, שאיך תברך והיא פטורה. ומכל מקום קטן מברך הואיל ויש לו שייכות בתלמוד תורה ואחרים מצווים ללמדו. ע"כ. וכן כתב בספר הבתים, הביאו הרב המו"ל ספר המאורות מגילה שם (עמוד שלג אות יט). והגאון יעב"ץ בספר מור וקציעה (סימן רפב) זכה לכוין לזה מדנפשיה. ולא זכר שר מדברי התוספות והרא"ש הנ"ל. ומרן החיד"א במחזיק ברכה (סימן רפב סק"ו) העיר על דברי היעב"ץ מהמאירי הנ"ל. ולעיקר קושית הגנת ורדים יש לומר כמו שכתב בשו"ת הריב"ש (סימן שכו), שמפני שאין הכל בקיאים בקריאת ספר תורה, לא הטריחו על הצבור להעלות שבעה גדולים היודעים לקרות בספר תורה, וכשהתקינו שיהיו שבעה עולים לספר תורה היתה התקנה שיוכל קטן היודע לקרות לעלות למנין שבעה. ע"ש. והמאירי (במגילה כד ע"א) כתב, הא דקטן קורא בתורה, משום שאין הכוונה בקריאת ספר תורה אלא כדי להשמיע לעם, ואין זו מצוה גמורה כדי שנאמר בה כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתם. ע"ש. וכ"כ הרא"ש בפסקיו (ברכות מח ע"א) ועיין עוד בשו"ת מהר"י מברונא (סוף סימן קצז), ובשו"ת צמח צדק מליבאוויטש (חלק או"ח סימן לה), ובספר תהלה לדוד (סימן רפב סק"ח). ובשו"ת קרית חנה דוד חלק ב' (סימן מג). ובשו"ת לב אריה (סימן טז). ואכמ"ל.+ ואנו אין לנו אלא דברי הפוסקים, כיון שאין בזה קפידא לעיכובא, וכמו שכתב הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת חקקי לב (חלק או"ח סימן ד), בשם תשובת יוסף למר (סימן א), שהוכיח בראיות נכוחות שאף לדברי האומרים שקטן אינו עולה למנין שלשה, אם עלה למנין שלשה ובירך אין בזה שום חשש של ברכה לבטלה, מכמה טעמים נכונים. ע"כ. צא ולמד ממה שהעיד בגודלו הגאון המקובל רבי שמואל ויטאל, בספר חיים שנים ישלם, בכתב – יד, והובא בספר פתח הדביר חלק ג' (סימן רפב אות ז) שראה גדולי עולם שעשו מעשה רב להעלות קטן לתורה אפילו למנין שלשה. ע"כ. פוק חזי מאן גברא רבה דקא מסהיד עלה! ועל כל פנים בנידון שלנו שחסרים לו מספר ימים למלאת לו שלש עשרה שנה, ובאותו יום הוא מתחנך להיות בר – מצוה בהנחת תפילין בשמחה ובשירים, והוא כיום חתונתו ויום שמחת לבו, בודאי שיש להורות להתיר לו לעלות לתורה, שהרי מטעם זה פשט המנהג שאין הקהל נופלים על פניהם ואין אומרים וידוי ותחנונים כשיש שם חתן בר מצוה, וכן אין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה, ותפלה לדוד. וכמו שכתב הרה"ג המקובל רבי יצחק אלפייה זצ"ל, בספר שיח יצחק חלק א' (דף מא ע"ב). והרה"ג רבי רפאל אהרן בן שמעון, אב"ד מצרים, בספרו נהר מצרים (דף ו סע"א) הביא סמך לזה, מהפסוק: כחתן יכהן פאר, ואין פאר אלא תפילין, כמו שנאמר ביחזקאל פארך חבוש עליך, נמצא שהבר מצוה שמניח תפילין הרי הוא כחתן שלם שאין בו נפילת אפים. ושכן פשט המנהג בעה"ק ירושלים. וכן נוהגים בערים רבות בחו"ל ובמצרים. ע"ש. וכן כתב הגאון הראשון לציון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל בשו"ת משפטי עוזיאל מהדורא תנינא (חלק אורח חיים סימן יא). והוסיף, שהטעם לפי שמצוה זו רפויה היא בידינו (כמו שאמרו בשבת קל ע"א), לפיכך נהגו כן כדי לחבב מצות התפילין על עם ישראל. וכן כתבו הרה"ג רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ד' (חלק אורח חיים סימן יא). והרה"ג רבי יוסף משאש בשו"ת מים חיים (סימן כב). והרה"ג רבי משה מלכה בשו"ת מקוה המים חלק ג' (סימן יב). ע"ש. לפיכך רשאים אף להעלותו למנין שלשה. וכן כתב הגאון רבי יצחק בן ואליד בשו"ת ויאמר יצחק (בליקוטי אורח חיים, הלכות קריאת ספר תורה אות טו, דף כו עמוד ד), שאף על פי שיש מחלוקת אם קטן עולה למנין שלשה, אם הקטן נתחנך במצות תפילין, יכולים לסמוך על המקילים שסוברים שעולה אף למנין שלשה. וכן נעשה הלכה למעשה. ע"כ. וכן עיקר להלכה ולמעשה. 

הצטרף לדיון

4 תגובות

  1. הטוב ביותר לעלות שבעה אנשים לפניו [צריך לדעת איך מחלקים נכון את העליות באופן המותר כדי לשייר לו עוד פסוקים, והוא עולה שמיני.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל