שאלה:
בתור יהודי ספרדי, אינני מבין מה הצורך לברך הגומל על נסיעה ברכבת אפילו עם עוברת יותר מ72 דקות. הרי הרכבת עוברת רק בערים ולא במקומות שאינם מיושבים, וברוב הזמן הרכבת מלאה, והתחנות מלאות, ויש אבטחה ואין בארץ מצב כמו בחו"ל שיש באמת נסיעה ברכבת 72 דקות במקום לא מיושב. האם באמת בארץ בניסעה ברכבת יש עניין לברך הגומל אפילו לדעת הספרדים?
תשובה:
שלום וברכה
אינני מכיר את מסלול הרכבת בין תל אביו לצפון, אם כדבריך שאין נסיעה של 72 דקות מחוץ לעיר, אכן אין לברך הגומל.
מקורות:
לגבי ברכת הגומל שנהגו הספרדים לברך לאחר נסיעה מחוץ לעיר, אכן נחלקו הדעות אם הקובע לכך הוא שיעור פרסה – 4 -5 ק”מ, או שהיות ובזמנינו נעשה הדבר במרוצה השיעור הוא תמיד משך של 72 דק’ נסיעה, וראה שו”ת יביע אומר ח”א סי’ יג שהאריך למעניתו להביא מכל דברי הפוסקים בזה, ומסקנתו להקל מספק שלא לברך אלא לאחר נסיעה של 72 דק’. ממילא ודאי מדובר לדבריו בנסיעה ממש ולא המתנה לרכבת וכדומה, והברכה תאמר לאחר שיחזור לביתו ובבית הכנסת.
לגבי תפילת הדרך היה נראה שהדין קל יותר, ובזה הכל יודו שיש לברך לפי משך ההליכה ולא לפי הנסיעה ממש, וכך הוא המנהג, שאם היה מרחק נסיעה של יותר מ4 ק”מ ללא ישובים ניתן כבר לומר תפילת הדרך, וכך משמע גם בתשובת היביע אומר שם, שאחד מצירופיו הוא שלמנהג האשכנזים בלאו הכי לא מברכים הגומל על נסיעה בין עירונית ברכב, גם אם היתה ארוכה. וראה עוד, הליכות שלמה פרק כא הערה ז ושו”ת שבט הלוי ח”י סי’ כא.
אמנם בס’ ילקוט יוסף סי’ קי כתב שגם לגבי תפילת הדרך צריך נסיעה של שעה וחומש.
