שאלה:
שאלה: כף בשרית שהוכנסה למחבת ביתי בגודל בינוני חלבי בן יומו לערבב בה פסטה יבשה ויש בזה חריף. לאחר מכן התערבה בעוד 2 כפות אחרות כמותה ולא יודעים איזו כף זו. מה לעשות.
תשובה:
שלום רב
ראשית נפרט בזה את הדינים בקצרה לפי האפשרויות השונות:
במקרה שהכלים אינם בני יומם, כלומר, לא השתמשו בהם בתוך ה24 שעות האחרונות לחלב או לבשר, הכל כשר. במקרה שהמחבת בת יומה והכף אינה בת יומה, הסיר והפסטה כשרים, אולם הכף טעונה הגעלה. אלא שהפסטה בחזקת חלבית ואין לאוכלה לכתחילה עם בשר. במקרה שהכף בת יומה והסיר אינו בן יומו, הדין להיפך, אלא שבמקרה זה אם יש הרבה פסטה – פי שישים כנגד הכף, הכל כשר. במקרה שגם הסיר וגם הכף בני יומם, כל הכלים טעונים הגעלה והפסטה אסורה במאכל [אא”כ יש פי שישים כנגד הכף]. בכל מקרה של ספק על הכלים רשאים להניח שאינם בני יומם, לפי ש”סתם כלים אינם בני יומם”.
במקרה שהכף נאסרה, ולאחר מכן התערבבה בכלים אחרים:
יש מהפוסקים שנקטו שכאשר מדובר לאחר 24 שעות שהיה ללא שימוש אכן אין צורך בהכשרה, כיון שהחיוב להכשירו הוא רק מדרבנן, מאחר והוא כרגע נותן טעם לפגם והשימוש בו אינו אוסר את המאכל. ממילא בכל כלי שאתה נוטל לשימוש הוא ספק דרבנן ולקולא. אבל יש שהחמירו בזה כפי שיבואר, ובמקום שניתן להכשיר בנקל ודאי יש להחמיר או אם לא מדובר בכלי יקר, לזרוק אחד לאשפה.
מקורות:
למעשה יש בענין זה מחלוקת: בשו”ע יו”ד סי’ קב סעי’ ג כתב שכיון שהכלי האסור התערב ברוב הוא בטל ואינו צריך הגעלה, ואפילו הוא בן יומו מותר להשתמש בו. אולם הש”ך שם ס”ק ח הקשה שהוא דבר שיש לו מתירין שאינו בטל, שהרי ניתן להגעילו. כמו כן נקט שכיון שיודעים מהבליעה זה נחשב שהאיסור ניכר, עיי”ש. בפרי מגדים שם דייק בט”ז שהחמיר בזה אפילו בכלי שאינו בן יומו, כיון שסוף סוף יש איסור דרבנן וניתן לבטלו על ידי הגעלה, ודן שאפשר שדי להגעיל אחד מהכלים ולא צריך הכל. לדבריו כלי שלא מועילה לו הגעלה יתכן שיש לזרוק אחד לפח, כיון שאם היה יודע מה אסור גם היה צריך לזרוק וממילא זה לא נחשב הפסד.
הלכה למעשה, בכלי שניתן להגעיל ראוי לחוש למחמירים ולהגעיל אפילו שאינו בן יומו, אבל בצלחות חרסינה וכדומה שלא מועילה להם הגעלה, יש לסמוך להקל אחר שעברו 24 שעות והכלים אינם בני יומם. אולם אין לחתוך עליהם דבר חריף.
