לתרומות לחץ כאן

מי אמר שההלכה היא רצון השם? / סמכות חז"ל

שאלה:

שלום כבוד הרב,

הרבה זמן מעסיקה אותי שאלה חשובה ביחס להלכה, מי אמר שההלכה היא רצון השם?

ואני אסביר, למשל לט מלאכות שבת היו נוגעות בעבר בבית המקדש אך איך הן רלוונטיות להיום? מי קבע שלהסתרק, להדליק אור או לשים מרק על הפלטה בשבת היא מלאכה והיא אסורה?

אני מאמינה שהתורה שבעל פה נכונה, אבל אני לא יודעת אם כולה נכונה, לא אפשרי שהיא לא השתבשה לאורך השנים..

בנוסף, הבנתי שבהלכה גם יש גדרות, הן נועדו כדי למנוע מראש את האיסור, אבל לפעמים זה לא הכרחי לדוגמה שאסור לנסוע בשבת על אופניים

בדקתי את הנושא ומותר לנסוע בשבת על אופניים פשוט פסקו בהלכה שלא כדי שאם יתקלקלו לא יצטרכו לתקן אותם או שלא נצא מגדר לגבולות, אז מה הבעיה לנסוע בשבת באופניים ואם הן מתקלקלות להשאיר אותם במקום או להחזיר הביתה. ובכלל, מה מלאכה בלצאת מחוץ לגבולות בשבת או מלאכת טלטול או למה מותר לחתוך בשבת עם סכין אבל מספריים לא, למה אסור לכתוב או להתקלח במים חמים? ובכללי גם לא הלכות בשבת כמו סדר נעילת נעליים וכו..

תשובה:

שלום וברכה

שאלת כאן בעצם שאלות יסודיות מאוד, כמעט כל התורה על רגל אחת… לא נוכל להכנס לכל פרט למה הוא כך או אחרת, רק ננסה להסביר את הרעיון.

ראשית שאלת, מי אמר שכל מה שנאסר בעבר רלוונטי גם היום? ואכן אחד מי"ג עיקרי האמונה שלנו הוא "זאת התורה לא תהיה מוחלפת", כלומר שלא יתכן כדבר הזה, מה שנאמר לנו בהר סיני יהיה נכון וקיים לעד. וזה גם היוני ביותר, כי כמו שבורא עולם ידע לתת לנו את התורה בצורה ברורה הוא גם יודע לעדכן אותנו אם זה כבר לא רלוונטי… וכל עוד הואלא לקח את התורה בחזרה, אז מה שהוא ציווה אותנו בתחילה תקף בודאי גם היום.

לאחר מכן שאלת לגבי התורה שבעל פה: מי אמר שהפרשנות של חז"ל נכונה ומחייבת? אולי הם טועים? וכי לא יתכן שטעו במשך השנים?

בענין זה צריך לדעת שתי נקודות מאוד מהותיות המשתלבות זו בזו: התורה הרי לכתחילה ניתנה לנו בצורה עמומה קצת, למשל, התורה אומרת "והיו לטוטפות בין עיניך", איך אני יכול להבין מזה מהם תפילין? התורה בכוונה תחילה נאמרה בצורה שאינה מפורשת! ועל כך כך התורה מצווה עלינו לא תסור מכל אשר יגידו לך ימין ושמאל, והיינו [בענין זה לכל השיטות, כלומר יש מחלוקת על גבולות הפסוק הזה, אבל לגבי פרשנות מצוות התורה אין חולק שיש חובה לשמוע לדברי חכמים] שהתורה נמסרה לחכמי הדורות לפרשה, ולכתחילה כך היא ניתנה באופן המחייב. כלומר, לא משנה האם כביכול אמרו מדויק או לא, רצון ה' הוא שנקבל את הפרשנות שלהם וכך הוא מחייב אותנו לעשות יהיה מה שיהיה.

בענין זה יש העמקה מדהימה בביאור הגמרא לגבי תנורו של עכנאי, שם נחלקו התנאים בדבר הלכה, ואף שמן השמים הוכיחו שהרצון כביכול כצד אחד, כיון שכאן בארץ הוא היה דעת יחיד והכלל הוא שיחיד ורבים הלכה כרבים, תורה לא בשמים היא!! ונפסקה הלכה כרבים, כי כך הרצון האלוקי שהכל יקבע לפי כללי הפסיקה שנתן גם אם כביכול זה יהיה מנוגד לכוונתו שבשמים…, על הבנת ההגיון שבזה כתבנו מעט כאן, כדאי לפתוח ולראות.

כלומר, לגבי כל הפרשנות מה נקרא מלאכה בונה כותב וכו' וכו', התורה מצווה עלינו לשמוע לחכמי התורה, וזה הרצון האלוקי הבסיסי.

לאחר מכן שאלת באיזו סמכות יש כח לחכמים לתקן תקנות: הם אומרים שאני לא אעשה פעולה פלונית כדי שלא אבוא לעשות חלילה מלאכה, ואני יודעת בעצמי שאין חשש, אם זה יתקלקל אני לא אתקן! אז כך: במשנה באבות כבר הובא "ועשו סייג לתורה". כלומר חכמים מצווים לתקן תקנות כראות עיניהם, ובענין זה לא כל אדם אדון לעצמו, אלא כחלק מחובתנו לשמוע לדברי חכמים, נאמר שלא רק לרשנות שלהם אנחנו חייבים לשמוע, אלא גם לתקנותיהם. וההיגיון שבכך, שלא כל אחד יכול להיות אחראי לעצמו, חכמים ברוח דעתם הבינו היכן יכול להיות מכשול ועשו תקנות גורפות לרבים. אם רוצים למנוע מכשול זו הדרך.

הצטרף לדיון

תגובה 1

  1. ברשות הרב אני אתייחס רק לנקודה אחת שברצוני להוסיף עליה.
    את טוענת שזה לא הכרחי להיכשל במוקש (איסור תורה) אם אין גדר (איסור דרבנן), את צודקת, אבל מי המשוגע שיסתכן ללכת במקום ממוקש (רמת הגולן לדוגמה) בלי שיגדרו אותו כדי שלא ח"ו יקרה אסון?
    אגב, אין חדש תחת השמש, הטענה שלך מאוד טובה, עד כדי כך שרבי ישמעאל סבר כמוך.
    ובואי נראה מה קרה בסוף…במסכת שבת דף (יב:) כתוב כך (עם הוספות שלי בסוגריים): "לא יקרא לאור הנר (איסור דרבנן) שמא יטה (את הנר ויעבור על איסור תורה של מבעיר), אמר ר' ישמעאל בן אלישע אני אקרא ולא אטה (שוב, אין חדש תחת השמש), פעם אחת קרא ובקש (רצה) להטות, אמר כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר. ר' נתן אומר קרא והטה וכתב על פנקסו (במוצאי שבת) אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת לכשיבנה בהמ"ק אביא חטאת שמנה (ככפרה)"
    אז נכון, גם אם עוברים את הגדר לא בטוח שיהיה שם מוקש, אבל זה לקחת סיכון מאוד גדול, אולי בפעם הראשונה לא יתפוצץ כלום, גם בפעם השנייה, אבל בפעם השלישית זה יכול להיגמר באסון.
    ושימי לב, היצר הרע לא ישר מתחיל עם האיסורים הכבדים, הוא מתחיל בדברים הרבה יותר קלים. כמו שהאומנות של נגר זה בעץ, האומנות של היצר הרע זה להכשיל אנשים, כמו שכתוב בשבת (קה:), ואני אצטט בשבילך:
    "רבי שמעון בן אלעזר אומר משום חילפא בר אגרא (שם של חכם) שאמר משום רבי יוחנן בן נורי: המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך (משהו קל) ולמחר אומר לו עשה כך (משהו קצת יותר חמור) עד שאומר לו עבוד עבודה זרה (איסור של יהרג ואל יעבור) והולך ועובד".
    ככל שבן אדם יותר מודע לאיסור ולחומרה של הדבר, הוא יותר מתרחק מזה, לכן כתוב (לא זוכר את הלשון במדוייק) שחסיד לא נכנס בחמישים שערי היתר כדי לא להיכנס חס וחלילה בשער אחד של איסור בטעות.
    ודוגמה חיה הייתה עם הגאון מוילנא שרק חשב(!) שהוא טילטל מוקצה (איסור דרבנן יחסית קל) בטעות והתעלף(!) במקום.
    מצד שני, יש אנשים לצערנו שמחללים שבת באיסורי תורה ולא מזיז להם בכלל.
    איך זה מסתדר? מה זה אומר? חז"ל כבר גילו לנו – אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד, ככל שבן אדם יותר לומד ויותר ירא שמיים, הוא מבין את גודל החשיבות בכל דבר בתורה.
    לכן הגאון מוילנא זה האמת, ככה באמת אדם צריך להיות. אנחנו פשוט לא שם, אבל אם היינו יודעים את מה שהוא יודע, גם אנחנו היינו מתעלפים כמוהו אם היינו בטעות מטלטלים מוקצה בשבת, פשוט אנחנו לא מספיק מלומדים ומבינים, כמו תינוק שלוחץ על כפתור ומשגר טיל אטומי ולא מבין בכלל מה הוא עשה כי אין לו את השכל בשביל זה.
    יהי רצון שנזכה לקבל אמונת חכמים, אמונה שלמה בבורא עולם ובתורתו ויראת שמיים כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל