לתרומות לחץ כאן

הפסק לצורך האכילה בין הברכה לאכילה

שאלה:

מאוד קשה להבין,

מה הסברא,
שאדם בירך 'המוציא לחם', ולפני שטעם,
אמר, שחסר מלח (בימינו. שיש מלח בלחם)
או שאמר שאין לו כף לאכול,

למה זה לא הפסק??

הוא בירך ברכת הנהנין ולא נהנה!

תשובה:

כאשר ההפסק נעשה לצורך האכילה, כמו כאן שהוא נזקק למלח כי הוא מקפיד להטביל את הפת במלח לאחר הברכה [על פי סוד יש בזה ענין גם בפת מתובלת כמובא ברמ"א בסי' קסז, ונוהגים להטביל שלוש פעמים], זה לא הפסק. הדין הזה נלמד ממה שאמרו חכמים לגבי האיסור לאכול לפני האכלת הבהמות, שאם אדם בירך על הפת ואז נזכר שלא האכיל את שווריו, הוא יכול לומר לבני ביתו "גביל לתורא" תאכילו את השור! כיון שזה לצורך האכילה, אסור לו לאכול לפני שנותנים אוכל לשור…

מקורות:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קסז סעיף ו

סעיף ו

יאכל מיד ולא ישיח בין ברכה לאכילה; ואם שח, צריך לחזור ולברך אא"כ היתה השיחה בדברים מענין דברים שמברכין עליו, כגון שבירך על הפת וקודם שאכל אמר הביאו מלח או ליפתן תנו לפלוני לאכול, תנו מאכל לבהמה וכיוצא באלו, א"צ לברך. הגה: ומ"מ לכתחלה לא יפסיק כלל (כל בו), והא דאם שח דברים בטלים צריך לחזור ולברך, היינו דוקא ששח קודם שאכל הבוצע, אבל אח"כ לא הוי שיחה הפסק, אעפ"י שעדיין לא אכלו אחרים המסובים, כבר יצאו כולם באכילת הבוצע, כי אין צריכים כולם לאכול מן פרוסת הבוצע, רק שעושין כן לחבוב מצוה (רוקח ואור זרוע). 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל