שאלה:
שלום כבוד הרב,
אני מרבה לעשר אומדות בעניין נקיון הגוף לתפילה וברכות :
כת"ר אמר לי פה באתר שאם הטינוף נמצא בבגד [ולא על הבשר], אין איסור לומד דברי קדושה.
– אבל מה אם אותו הבגד נרטב ממים, (כגון אחרי מקוה או כתוצאה מזיעה וכד.) ? האם לא חוששים שבעזרת לחות המים (או הזיעה), אותו בגד חוזר ומטנף את מקום הבשר שכנגדו ואז חוזר להיות דין של צואה במקומה במשהו ?
האם כשאני מקנח המקום יש להקפיד לא לקנח פעמיים עם אותו נייר ? שהרי פעולה שכך עלולה מאוד לטנף את פי הטבעת מאותו לכלוך חזרה ,ויהיה דין של צואה במקומו במשהו ?
אם פעם לאחר מקלחת ניגבתי במגבת מסויית ואחזני ספק, ואכן גיליתי לאחר מכן שעדיין נשאר לכלוך באותו מקום. (ולכן התקלחתי שוב לאחר מכן ע"מ להסיר הלכלוך הנשאר).
אותה מגבת ודאי התלכלכה, רק שבגלל הצבע הכהה של המגבת לא רואים את זה.
האם צריך לכבס את אותה מגבת, והאם אפשר להמשיך להתנגב איתה בשאר המקלחות, למרות שאם הלחות של המים קיים חשש שיחזור ויטנף את מקום פי הטבעת חזרה בלכלוך שהיה שם מפעם שעברה ?
ואם כן מה הטעם ?
אני לא חושב שזה מאו סי די, רק בגלל שאני לא יודע את ההלכות לכן אני לא מצליח לעשות דימוי מילתא למילתא ומצטברות לי שאלות בנושא.
תשובה:
החששות מוגזמים מאוד, שבדיוק יהיה כך וכך… רחוק מאוד… זה יותר נראה לי סוג של חרדה שכדאי להמנע ממנה כי אחרת זה נעשה משהו שקשה להשתלט עליו וזה מכביד לחינם.
שבוע טוב ומבורך.
אמת ויציב, שמעורב בזה חרדה,
אבל ליבי נופקי מאוד בזה, ולא יוכל לשלוט בחרדה אם לא אקבל טעם לכל שאלה מה הנימוק ההלכתי שלא חוששים, דבר דבור על אופניו, יען אשר איני יודע ממה לחשוש וממה לא, מה מותר ומה אסור, אם כי יגלה לי הרב מהו יסוד הדחייה לכל אחד מהחששות הנ"ל.
ודווקא בגלל זה נוצרות לי חרדות, כי אני חושב לעצמי "אולי הרב התכוון לזה ולא לזה, ופה לא דומה ויש להחמיר"
ההבדל בין חשש לחרדה הוא הסבירות של כל הענין, והסבירות בכל הענין שתגיע למצב חוזר של צואה במקומה, אינו כזה שיש לחשוש אליו הוא בגבול החרדה ולא בתחום החשש הסביר.
אני למשל חושש כשאני מתנגב עם נייר לאחר צרכיי שמא מרחתי את הצואה במקום אחר, לכן אני נזהר כל פעם לנגב בדיוק במקום שצריך, ופעם אחת.
ואם אני לא עושה את זה, אני לא מצליח לדמיין איך מותר להתפלל ככה, כי פה מדובר על ספק וודאי – נייר ודאי לא נקי, וספק אם מרחתי את זה על פני אזור הבשר שךיד פי הטבעת. ואין ספק מוציא מידי ודאי.
במקרה כזה אני משפריץ ראת המקום שממנו יש לי ספק עם מים, ומנגב את המקום עם נייר אחרי זה לוודא שלא נשארו שאריות.
ורק אם אני עושה כן זה הופך להיות "ודאי" נקי.
מחילה שאני צריך לדיין על זה אבל תורה היא
למה לא להחליף נייר, זה ודאי נכון. אבל לא לקנח מידי הרבה פעמים ולא עמוק מידי שיכול לפצוע אנשים נוטים מתוך חרדה לגרום נזק לגופם.
צדיק אולי זה יהיה לך לתועלת פסקי תשובות אורח חיים סימן עו אות ז
והרחיצה במים או ברוק אינה אלא מדת חסידות, אלא האר"י ז"ל אחשביה כחובה על סמך הפסוק (משלי ל' י"ב) 'מצואתו לא רחץ', ומעיקר הדין סגי בקינוח בנייר יבש, ואפילו בדבר קשה או באצבעו, ומדינא דגמרא (שבת פ"א א) סגי בשלשה קינוחים, ולכן אף על פי שלכתחילה יש לקנח עד שיצא הקינוח נקי, מכל מקום אין מקום לעצבנות ומועקה שמא לא נתקנח יפה ולהרבות בקינוח, ואדרבה העושים כן יצא שכרם בהפסדם כי גורמים להחליש שרירי פי הטבעת ולחוסר שליטה על נקיון גופם כהוגן, ויש לזכור כי בכל מצב של ספק צואה בפי הטבעת נקטינן לקולא מכח כמה צדדים להקל. וראה עוד שם.
השאר תגובה