שאלה:
ברכתי על לחמניה זהיא מזונות ברכת המוציא ורק לאח"מ התברר לי שהיא מזונות.
מה עלי לעשות??
איזה ברכה אחרונה עלי לברך?
תשובה:
ככל שזה מזונות יש לברך על המחייה, זה שבירכת באופן שגוי בתחילה לא מחייב לברך שגוי גם לאחר האכילה.
מקורות:
על עצם הנדון בלחמניות מתוקות [יש שרק לספרדים זה מזונות ויש שגם לאשכנזים, ויש שבכלל מפקפקים אם יש כזה דבר…] ודין קביעות סעודה ראי כאן.
כמעט בכל נושא בהלכה יש מחלוקות.
לספרדים, אפילו מעט מתיקות המורגשת, הברכה היא מזונות, זו ההלכה הרווחת.
ובן ספרד שיברך ברכת המזון על לחמנייה מתוקה (אם לא אכל שיעור קביעת סעודה) – פשוט מסתכן באיסור חמור של ברכה לבטלה.
לא הבנתי אם כוונתכם לחלוק במשהו על מה שכתבנו, זה בדיוק הנושא שכתבנו בו בארוכה בקישור הנ"ל, האם ראיתם?
תגובתי הייתה עקב מה שכתבתם "יש מפקפקים אם יש כזה דבר", מה שנכון,אבל כוונתי הייתה להדגיש שההלכה הרווחת לבני ספרד אינה כדעת המפקפקים אלא חד משמעית ככל שיש מתיקות נרגשת,הברכה היא מזונות.
אגב לדעת המפקפקים, שלדעתם הברכה על לחמניה מתוקה היא המוציא, וברכה אחרונה ב.המזון, יוצא לענ"ד שברכת המזון היא ספק ברכה לבטלה (שאם אכו הברכה האחרונה היא מעין שלוש, נמצא מברך 3 ברכות לבטלה,בעוד במקרה ההפוך,אם אכן מצד האמת הברכה האחרונה היא ברכת המזון,בדיעבד יוצא במעין שלוש.
אגב לגבי מה שכתבתם בתשובה אליה מופנה הקישור, לא הבנתי מדוע ירא שמים ראוי לו להחמיר ולא ליכנס לספק ברכות, ולכן לא יאכל יותר משיעור 200 – 230 גרם.
הרי כבר בשיעור 3 ביצים נכנס לספק (דעת הרמבם לקביעות סעודה היא ג ביצים) ואם כן,ירא שמיים לא עובר שיעור של כ130-140 גרם…
היש מפקפקים מדבר על בני אשכנז, כלומר, זה לא נושא שלחמניה מתוקה שאין בה רוב מי פירות לבני אשכנז היא המוציא, לא שמענו מעולם על מישהו שהחמיר לחשוש שאולי זה לא כך זה הכרעה פשוטה. יש שתי בעיות אחרות: 1. לחמניה שמעצם מהותה מיועדת לשובע לכאורה דינה תלוי במחלוקת הט"ז ומג"א [לגבי ממולא] בסוף סי' קסח, וכבר העירו בזה הגרש"ז אויערבך ועוד. ולטעמי זו אכן בעיה גדולה בכל הפיצות שמפרסמים שהברכה מזונות בלל רוב מי פירות, כפי שתוכל למצוא כאן באתר בחיפוש. 2. יש מפעלים שמייצרים לחמניות מזונות במיץ משוחזר, כלומר רכז פירות שמערבים בו מים, ולדעת חלק מהמערכות כשרות כיון שזה מוכז מאוד יש לזה דין של רוב מי פירות, על כך כבר נכתבו מאמרים חריפים כנגד, וכבר התפרסם מבית דינו של הרב וואזנר שלחמניות אלו הם המוציא. ולכן, כתבתי שגם כשכתוב שהלחמניה היא מזונות יש לפקפק מה זה בדיוק [לבני אשכנז כמובן.
ב. אתה צודק, השאלה עד כמה אפשר להורות לציבור… 130 גרם זה כלום… אזיש כמה צירופים, יש את הסוברים שמה שאינו כשיעור סעודת בוקר וערב אינו קביעות סעודה ושיטה זו עיקרית לבני אשכנז כמבואר במשנה ברורה. יש מחלוקת כמה זה ביצה, ולפי החזון איש זה מאה סמ"ק ולא 50 סמ"ק. יש מחלוקת אם זה שלוש ביצים או ארבע… אז אין צורך ולא נהגו להחמיר עד כדי כך.
השאר תגובה