שאלה:
יש נושא שאני לא כ”כ מצליח להבין על אשורו. ברור שאנחנו נגד כל חילול שבת שהוא בכל רמה שהיא ובכל מסגרת שהיא. ברור שטוב היה אם כל עם ישראל היו זוכים לראות במתיקות התורה ושומרים שבת. לצערנו הרב לא אכשר דרא וזה לא המצב כרגע. כעת השאלה היא לא האם פלוני ישב ליד שולחן השבת ויקדש וישיר זמירות בין מנה למנה לאור הנרות הדולקים או יעשה משהו אחר. השאלה היא יותר האם יהיו 60 נהגים שיסעו ”לבלות” ולהשתכר או נהג אוטובוס אחד. מבלי לתת לגיטימציה, לא עדיף? ואולי גם תהיה אפשרות למצוא ”פתרונות” שברור שהם בדיעבד שבדיעבד כמו נהגים גויים שיש הרבה כאלה בתחב”צ שימנעו עשרות יהודים מחילולי שבת רבים ודרך אגב גם ימנעו חילולי שבת נוספים של כוחות הצלה שמגיעים לכל התאונות שנרמות מכל הנהגים השיכורים ב”סופישבוע”
תשובה:
שלום וברכה
אתה דן בנושא במשקפיים הלא נכונות. הנושא במלחמה בתחבורה ציבורית אינו להמעיט חילולי שבת, זו מלחמה על הצביון של עם ישראל ושל ארץ ישראל. בדיוק כמו המלחמה על החמץ בבתי החולים, מה מפריע לנו שיהיה חמץ של חילוני בבית חולים? זה חלק מהצביון של העם והארץ. אינני יודע מתי היית בפעם האחרונה בארץ, אבל גם היום, עם כל החילונית שהיא כבר כמה דורות, הבורות והריחוק, אם תלך ברחובות תל אביב בשבת, תרגיש שבת. העסקים ברובם הגדול סגורים. אין תחבורה ציבורית, אין עבודה. כל ילד יודע שהיום שבת. ברגע שאתה פותח תחבורה ציבורית, וממילא גם עסקים, מתחיל בבידור וממשיך הלאה, המלחמה היא מלחמה כוללת, אין שבת בארץ ישראל! אז תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה, חלילה.
כמו כן כל הנושא אינו מדוייק, המלחמה אין על תחבורה צבורית, היא כל הססטוס קוו, אם תזוז מזה כבר לא יהיה כלום.
בשורות טובות.
כבוד הרב במחילה אבל השאלה מגיעה ממקום של כאב לב. אני גם גדלתי בארה”ק. נשמתי את האווירה דקדושא. הסתובבתי ברחובות ב”ב במרכז הכביש העמוס במשפחות מבורכות כשהרמזורים לא עובדים. וגם הסתובבתי בערים אחרות בהם צריך להמתין שהרמזור למכוניות יהפוך לאדום רח”ל. כואב הלב לראות את הרכבים רומסים את השבת בגלגליהם. במיוחד בעיר הקודש והמקדש. גם אם יש שכונה פה שכונה שם שזה שונה, בגדול ברחבי העיר קדושת השבת נרמסת ביד רמה. בן גוריון, ”שערי הכניסה למדינה” פתוח ופעיל. אז נכון שיש הפגנות ויש מחאות, אבל עדיין, איך אפשר לבוא ולהגיד עצרנו תח”צ והצביון של המדינה נשמר?
אגב, בכוונה תחילה לא דיברתי על החמץ. משני סיבות. ראשית אין כאן ”ברירת מחדל” לאפשר דבר אחד בשביל להציל מדבר אחר. זה לא אוטובוס או 60 מכוניות. וגם, ברגע שנכנס חמץ בשערי ביה”ח אין לי שום אפשרות לדעת מה יש לי בצלחת. אין אפשרות לוודא שזה לא נכנס בטעות לסיר הלא נכון.
לסיום אצטט משהו ששמעתי פעם. עד כמה שהזכות לגור בארה”ק היא גדולה ועצומה עדיין יש משהו בחו”ל שלא קיים בארץ. כשרואים רכב נוסע בשבת מסיקים שככל הנראה רוב הסיכויים שזה גוי. בארץ זה אח שלנו.
כמובן שאם הייתה אפשרות להפוך את כל הארץ לבני ברק ולסגור את כל הכבישים בכל שבת כמו שעשו עם החמץ עד להתערבות הבג”ץ זה היה הפתרון המושלם. אבל כיוון שזה לא שייך מכל מיני סיבות הרי שיש לבדוק מה האופציות ומה המחירים שמשלמים על כל אחד מהם. מה בא על חשבון מה.
הגם שיש רכבים, עדיין מרגישים משהו, תחשוב מה יקרה אם כלום לא יהיה…
הנושא של החמץ לא מדבר על המטבח כמובן אלא על האוכל האישי שאנשים מביאים כפינוק ליד המיטה.
השאר תגובה