שאלה:
שאלה שיותר כללית, ודאי שיש לרדת לפרטים יותר. אבל…
הורים שחזרו בתשובה בגיל דיי מאוחר. ובנם מתחתן בחתונה מעורבת (חילוני גמור) וכמובן אין דרך להשפיע עליו אחרת.
מה הם אמורים לעשות. האם להתנהג כמו כל ההוראות של חתונה מעורבת שלמשל האבא יגיע רק לחופה? איך להתנהל? האם להוליך אותו לחופה למרות כל העירבוביא? השאלה פחות על האמא שאינה מצווה על שמירת העיניים.
מה לעשות אחרי החופה? להישאר לסעודה? לא לרקוד כלל?
נגיד ההורים מבינים את זה ומוכנים לקיים את רצון השם כמו שצריך. אבל האם יש בזה הפוך, בעייתיות להימנע מכל הנ"ל? או אדרבה כן צריך לדלג בין הטיפות?
תשובה:
ההורים ודאי משתתפים בחתונה בלי שום ספק. כמןבן שההורים אינם רוקדים ומשתתפים בריקודים מעורבים. כאשר יש ריקודים כאלו הם עומדים בצד וכמובן האבא כלל לא מביט על הריקודים. לא בהפגנתיות חלילה אבל זה המצב. הכל יהיה מתואם מראש, כך שהבן לא יתאכזב. אבל הרבה הארת פנים ושמחה והשתתפות בכל מה שאינו איסור לאורך כל הערב.
בשורות טובות.
תודה.
הפלונטר שנשאל ע"י ההורים הוא גם משהו ששכחתי:
מה עושים עם ההזמנה של כל בני המשפחה והשכנים והחברים….
יש את מי שהבן מזמין. אבל מה ההורים אמורים לעשות? להזמין את השכנים החילונים שודאי יבואו?
להזמין את כל האחים והאחיות שלהם שודאי יבואו?
את כל החברים מהעבודה?
את כל אלו שהבן לא בקשרים, אלא יותר ההורים, זה המנהג שההורים מזמינים….
זה פלונטר בעייתי… לא?
ב. לגבי החינה (מעורבת כמובן) יש לאבא מה לחפש שם?
הם לא צריכים להזמין. החתונה אינה לפי סגנונם, הבן יודע את זה ולא מצפה לראות שם את כל החברים שלהם. כמובן את האחים שלהם יזמינו קרובי משפחה ממש.
אינני יודע להמליץ על החינה אני לא יודע מה הסגנון ומה מערכת הקשרים ואיך חוגגים חינה, הרעיון הוא שאת הבן יש לקרב ולא לרחק, הוא באמת לא אשם שהם חזרו בתשובה ואין מקום להעליב אותו, וכאן צריך לתמרן, חלילה לא לעבור על איסור אבל להיות הורים אוהבים.
תודה רבה רבה.
לגבי הזמנת אחי ההורים, מהיכן ההיתר? נגיד אחיות נורמלי (למרות שיש ביניהן צעירות שודאי ירקדו מעורב, בפרט הבנות שלהם שאלו בנות דודות החתן) אבל איך אפשר להזמין אחים חילונים שהולכים לעבור על הרבה איסורי עיניים שאולי יובילו גם לריקודים, הבני דודים כמו הבנות דודות ודאי ירקדו וכן ישתכרו.
אגב, לא מחפשים את האיסור, אבל זה קצת צורם וזועק להם. ש"על הגב" שלהם….
אגב כל הכבוד על הרגישות שלכם וההסתכלות מחוץ לקופסא.
אולי לא נכון לי להכריע בכל זה, תשאל אדם גדול ממני, אני רק מעורר שנראה שאדם חייב להיות נורמלי, לא להזמין אחים לחתונת בנך זה נזק רוחני גדול מאשר שמירת העיניים שלהם בחתונה, כך נראה לי. מה גם שבלאו הכי אם לא יכעסו מאוד הם יבואו, ואם יכעסו מאוד אז הריחוק שלהם מדתיים יהיה נזק בל ימחה… להתנהג לא נורמלי באופן כה קיצוני לא נראה לי הנהגה נכונה.
הבנתי.
תודה.
לצערינו יש שאלות זהות בציבור החרדי, ולא רק אצל בעלי תשובה. ילדים שגדלו ובעטו באביהם ואמם, "צפצפו" עליהם, עשו את כל העבירות רק כדי להכעיס, ומאידך הם מצפים לאהבה (חד סיטרית).
ידוע שההוראה אצל מחנכים היא רק לקרב, אבל לענ"ד בפועל במקרים רבים זה לא מביא תוצאות (ומקלקל את כל התפוחים שעדיין לא הרקיבו), וגם מעולם לא הבנתי מדוע הילד יכול לבעוט ולעשות כאוות נפשו וההורים מצידם צריכים רק "לקרב" ולא להעמיד לו אפילו קווים אדומים, וגם אם העמידו, הקווים האדומים הולכים ומתרחקים (אולי אם יתחתן עם גויה…) בניגוד גמור לשרה אמנו שאמרה "גרש האמה הזאת ואת בנה" כאשר קלטה בפעם הראשונה שישמעאל עלול לקלקל את יצחק.
בכל אופן, אחזור לשאלה, האם גם הורים חרדים צריכים להשתתף בחתונת בניהם, ולאורך כל החתונה?
אני שואל כי אני מכיר מקרה הזוי לחלוטין, של ילד שסטה מהדרך ולאורך כל הדרך עשה בושות נוראות לאביו ואמו ש"קרבוהו" כעצת המחנכים, נכנס ויוצא בשכונה חרדית כשהוא נראה כגוי גמור, עד שהכיר מישהי שנראית גויה כמוהו, התחתן איתה, ומה עשו ההורים? מימנו לו את החתונה (ולא מדובר בעשירים)… וכמובן שהגיעו והשתתפו (לעיתים היו נראים כאבלים בין החוגגים). וכעת הוא מגיע להוריו עם אשתו החדשה… (וכך עוד משפחות רבות, ה"קירוב" לא עשה מאומה ורק נתן לילד הסורר להרגיש בנוח עם מעשיו).
האם הורים כאלה לא צריכים להסביר לילד, שהיה חרדי בעצמו ומבין היטב, שאם הוא מתחתן בחתונה מעורבת, שיחתן את עצמו עם הגויה שלו, ההורים לא מגיעים כלל?
או שלכל הפחות, יברחו משם לאחר החופה, כשמתחיל העגל ומחולות? (וכמובן שיאמרו לילד שיממן בעצמו את החתונה, ואף אחד לא יממן לו את העבירות שלו).
אשמח לשמוע דעתכם בנדון.
נ.ב. אני מכיר היטב את דעתו של הגר"ג אדלשטיין, וכו'… אבל חז"ל אומרים "קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג" ואני באופן אישי לא חושב שאדם צריך להביא על עצמו במודע את גוג ומגוג.
ראשית אני רוצה להדגיש שהסיפור כאן שונה לגמרי! ההורים חזרו בתשובה בגיל מבוגר, ובאופן טבעי הבן שכבר היה מושרש בחילוניותו לא חזר איתם. במצב כזה הבן אינו מהסוג שאתה מתאר כאן, ולכן הייתי נחרץ שלא מגיע לו העונש הזה שהוריו לא ישתתפו בחתונתו כהורים.
בנוגע למקרים שאתה מתאר, זה הרי נושא מורכב מאוד מאוד, אין בזה משנה אחת, בכל מקרה לגופו, כאשר יש חשש שהדבר יפגע בילדים בבית זה בר אחד וכאשר אין כל כך חשש כזה זה דבר אחר.
בכל מקרה יש להציב לילד גבולות ברורים ואין לאפשר לו לרמוס את כבוד ההורים, הגישה הכללית צריכה להיות אנחנו מכבדים אותך לגמרי כמו שאתה, אבל אתה תכבד אותנו! אנחנו לא אומרים לך מה לעשות, אבל בבית שלנו אל תחלל שבת בפרהסיה וכו', זה העיקרון והוא חשוב מאוד.
בכל מקרה יש להתייעץ לגופם של דברים עם אנשי חינוך מנוסים.
לגבי מה שכתבת שהקירוב לא הועיל מאומה, זה כמובן לא נכון, ודאי הוא אינו מועיל תמיד וודאי לא מועיל באותה מידה אצל כל אדם, אבל הריחוק חד משמעי תמיד מרחק. אינני אומר שזה תמיד לא נכון, לפעמים אין ברירה, אבל ודאי יש משמעות רבה לקירוב והרצון הבסיסי הוא לקרב ולקרב ולקרב עוד ועוד.
ידוע לי על כמה וכמה שהוריהם הרחיקו אותם (ברמה הכי קיצונית שיש) והם עשו כל טצדקי לחזור אליהם, התגעגעו, ביקשו להיפגש. הרגישו שהם מפסידים משהו בגלל הטיפשות שלהם.
נדיר מאוד. זה יכול להיות רק למי שאלוף במיוחד בליצור ריחוק תוך כדי שהוא משדר אהבה, רוב העולם לא יודעים לעשות זאת.
השאר תגובה