קדושת בית כנסת / דיבורי חול ועוד

שאלה:

א) האם מותר לדבר בבית כנסת

ב) האם מותר לעשות סעודות בתוך בית הכנסת (ליד ההיכל) ולדבר דברי חול תוך כדי הסעודה

ג) האם בבית כנסת שמשמש בבוקר ככולל לאברכים האם הקדושה שלו יותר גדולה או לא

ד) האם בבית כנסת תוך כדי שאני שומע שיעור מפי הרב אני רוצה לשבת רגל על רגל כדי שיהיה לי נוח האם זה מותר

ה) האם תוך כדי התיפלה אני יכול לעבור בין החזן להיכל

תודה רבה ואם אפשר על כל תשובה לקבל מקורות

תשובה:

שלום וברכה

האיסור בעקרון הוא גם שלא בשעת התפילה, אבל יש שכתבו שכיון שבית הכנסת נבנה לכתחילה על דעת כן שיאכלו שם וידברו בשעת הקידוש וכו' – יש לסמוך להקל, בתנאי שזה ממש לצורך וללא קלות ראש.

זה שגם לומדים שם בבוקר לא משנה עבורך, זה משמעותי קצת עבור האברכים, יש הקלות שונות שמותר לאנשים שלומדים שם שעות ארוכות כמבואר במשנה ברורה בסי' קנא.

מותר לשבת רגל על רגל.

אין לעבור לפני החזן בד' אמותיו כיון שהוא בעצם באמצע שמונה עשרה, כמבואר בסי' קב.

מקורות:

בשולחן ערוך בסי’ קנא סעי’ א כתב: בתי כנסיות ובתי מדרשות, אין נוהגין בהם קלות ראש כגון: שחוק והתול ושיחה בטילה, ואין אוכלים ושותים בהם ולא מתקשטין בהם ולא מטיילין בהם ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, ות”ח ותלמידיהם מותרים לאכול ולשתות בהם, מדוחק, וי”א דבבה”מ אפי’ שלא מדוחק שרי (ר”ן פ’ בני העיר). ואין מחשבים בהם חשבונות, אא”כ הם של מצות, כגון: קופה של צדקה ופדיון שבויים.

ונראה מדבריו, שאף שאין לשוחח שיחה בטלה בבית הכנסת, דבר שהוא לצורך והיציאה מבית הכנסת כרוכה בביטול תורה מותר לדבר, וכפי שהתירו לתלמידי חכמים לאכול ולשתות שם מדוחק.

בערוך השולחן שם סעי’ ה המליץ טוב על מנהג העולם שמדברים בבית הכנסת, שהואיל ובתי כנסיות שבחו”ל עשויים על תנאי קדושתם פחותה, ואין חומרת האיסור נוהגת בהם כל כך. אך עדיין לגבי בני ארץ ישראל יש להזהר יותר. אף שגם בארץ ישראל נהגו לעשות תנאי מתחילה שקדושת המקום לא תאסור אכילה ואפשר שזה מועיל גם לענין זה.

וראה במשנה ברורה שם שכתב: אפילו שיחת חולין שהיא לצורך פרנסה דבחוץ שרי בביהכ”נ אסור, ובפרט שיחה בטלה לגמרי דבודאי שראוי למנוע תמיד מזה [פמ”ג] , ובזוה”ק פ’ ויקהל הפליג מאד בגודל העון הזה, וכ”ש שיש ליזהר בביהכ”נ וביהמ”ד מעון דבורים אסורים כגון לשה”ר ורכילות ומחלוקת וקטטות, כי מלבד שהם עונות חמורים מאד עוד יגדל העון יותר במקום קדוש כי הוא מזלזל בכבוד השכינה. ואינו דומה החוטא בינו לבין עצמו לחוטא בפלטין של מלך לפני המלך. ועוד תגדל הרעה בזה שהוא מכשיל גם את הרבים בעונות החמורות הנ”ל  וכו’, ומתחלה הותחל העון באיזה אנשים ולבסוף יתלקטו ויתחברו חבורות חבורות לריב איש ברעהו עד שנעשה כל הביהכ”נ כמדורה גדולה. ובעו”ה באין מזה כמה פעמים לידי חרפות וגידופין והלבנת פנים ברבים וכו’, ע”כ הירא וחרד לדבר ה’ ישים תמיד עיניו ולבו לזה שלא לדבר שום דברים בטלים בביהכ”נ וביהמ”ד והמקום הזה יהיה מיוחד אצלו רק לתורה ולתפלה.