כיסוי ראש לאשה רווקה / נשואה בשעת תפילה וברכות

שאלה:

האם נשים צריכות לשים כיסוי ראש בעת הזכרת שם שמיים, כמו שעושים גברים, או שלא צריכה? והאם יש הבדל בין רווקה לנשואה?
כמו כן, האם יש עניין שאשה נשואה תשים כיסוי ראש בסעודת שבת ובהדלקת נרות?
תודה רבה, אשמח למקורות

תשובה:

שלום וברכה

1. גם כאשר אשה נשואה אינה מכסה את ראשה [נניח בבית כשרק בעלה נמצא שמן הדין אינה חייבת בכיסוי ראש] או שמשום מה היא לא יודעת שיש חובה לאשה נשואה לכסות את הראש, בשעת תפילה או ברכה ודאי חובה גמורה לכסות את הראש.

2. מנהג חלק מהספרדים שבנות רווקות צריכות לכסות את ראשם בזמן תפילות, ברכות וכן קריאה בתנ”ך, אך האשכנזים אינם מקפידים על כך ואינם צריכות לכסות ראשם עד לאחר שמתחתנות.

מקורות:

1. צרור המור (מהר”א סבע חמיו של מרן הב”י, על פרשת נשא) שאסור לאשה לברך או לענות אמן בגילוי ראש, הליכות בת ישראל (פ”ה סעיף ג הערה ו) בשם הגרש”ז אויערבאך, שו”ת רבבות אפרים (ח”ו סי’ תס ענף ד, ד"ה מכתבו של ידידי רנ”נ], שו”ת יחוה דעת (ח”ו סי’ ה), ילקוט יוסף (אוצר דינים לו”ל, פ”ס סעיף י’ ובהערות שם), ברכת ה’ (לר”מ לוי, ח”א פרק ז סמ”ג ובהערות שם).

2. שו”ת יחוה דעת חלק ה’ סימן ו’ וכתב בסוף דבריו וזה לשונו: ‘וחובה קדושה על ראשי ומנהלי בתי הספר בית יעקב, לעמוד על המשמר, ולהורות לתלמידות בית הספר לכסות ראשן בעת שמתפללות ומברכות וקוראות בתנ”ך, ולכל הפחות בשעה שמתפללות’, ובאור לציון חלק ב’ פ”ז סעיף י”ד כתב שמעיקר הדין צריכות לכסות ראשם אך אין  למחות במקילים בזה, ובציץ אליעזר חי”ב סימן י”ג כתב ליישב מנהג ישראל שאין נזהרים בזה. התפיסה הרווחת היא שכיון שלא נהגו לכסות אין בכך דין ערווה.