לתרומות לחץ כאן

חומרות והקפדות. מתי מותר ומתי אסור

שאלה:

בסימן סג מביא המ”ב את דברי היש”ש שהמחמיר בדבר שפשט התירו בכל ישראל או בפני רבו בדבר שרבו מקיל מנדים אותו. האם זה אומר שא”א להקפיד על דברים שהציבור לא מקפיד? או שהרב שלו מיקל בו? דוגמא אחת מיני רבות, אדם לא יכול לצאת מביהכנ”ס לצורך חליצת התפילין? כיוון שרוב העם לא מקפיד על כך? ובמיוחד כאשר רבו נמצא שם וכן חולץ בביהכנ”ס? ואם שואלים אותו שאלה בעודו עטור בתפילין הוא לא יוכל להימנע מלענות, לסמן עם האצבע להמתין רגע שיחלוץ? וכדומה? כי כולם מדברים דברי חולין בתפילין? מה הכלל בזה?
בנוסף לכך ובאותו סימן מדובר על אדם שרוצה לקום לק”ש של שחרית שנפסק להלכה שאסור כיוון שאין הלכה כב”ש. הבנתי שבלילה הבעיה היא לא לקום אלא להישכב. או שמא לקום תמיד אסור? כמו”כ גם כאן, מה הכלל בזה? מישהו לא מטלטל גם כשהעירוב מהודר. או אם מסיבות שונות הוא רוצה לאכול סעודה נוספת בשבת, נגיד הוא רעב, או שהוא מסיים את התפילה מוקדם מדי בשביל לאכול את הסעודה הכבידה ונמנע מעוגיות, או שמקפיד על שיטת הגר”א. אז כרגע הוא יאכל לחמנייה ללחם משנה ובהגיע העת הוא יטול ידיים שוב. וכדומה. מכל סיבה אחרת שבעולם הוא רוצה לאכול שוב. יש בזה בעיה? כיוון שלא נפסקה הלכה כר’ חידקא? אגב, בהקפדה זו על שיטת הגר”א ניתן לראות את שני הבעיות דלעיל. גם נגד מנהג רוב שלומי אמוני ישראל וגם ”סעודת ר’ חידקא”. חייב להיות בזה כלל או גדר. מתי זה בעיה ומתי אפשר ”להחמיר”

תשובה:

שלום וברכה

הכלל כפי שביאר המשנה ברורה היטב, הוא שרק בדבר שיש חשש יוהרה אין להחמיר בפני רבים, אבל בדבר שהוא הלכה מפורשת רק יש שלא מקפידים, או שמכל סיבה אחרת אין יוהרה, נניח זה דבר שתלוי באופי האדם, כמו לא לאכול לפני הסעודה כדי לאוכלה לתיאבון, או הקפדה בדבר שיש הרבה שמקפידים גם אם לא בסביבתך הקרובה כמו מנהג הגר"א שהזכרת ורוב הדברים שהזכרת – אין חשש.

בנוגע לעמידה בקריאת שמע שם החמירו מאוד, כי חשוב לדעת, הידור וחומרא שייך בדבר שאחר חתימת התלמוד, אבל במחלוקת בית שמאי ובית הלל שאין כל צד ספק בדבר החומרא היא הרהור על כללי הפסיקה.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. יישר כוח על התשובה המהירה. לצורך העניין, כשהוא אוכל סעודה נוספת בשבת כפי שבואר בשאלה הרי שהוא נוהג כדעת ר’ חידקא ונגד כללי הפסיקה של יחיד ורבים הלכה כרבים. או אם הוא בודק שהשמן יהיה שמן ישראל הוא ”לא סומך” על רבי ובית דינו שהתירו זאת. לא כך?

  2. בעיני מה שמחלוקת תנאים או אמוראים וכבר נפסקה על זה הלכה בגמרא עצמה, אין טעם להחמיר והוא בכלל דין זה. לגבי סעודה רביעית כן שמענו שהיו השקפידו וצ"ע. ואולי בגלל שכל ריבוי אכילה בשבת יש בו קיום של עונג, וזה לא משהו שלדעה החולקת הוא חסר טעם.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל