שאלה:
שלום,
לפי דעתי הדבר שהכי מקרב את האדם להשם הוא לימוד התורה. מצוות מקרבות, מידות טובות מקרבות, חסדים מקרבים ועוד. אבל הדבר שמעל הכל הוא לימוד התורה.
אפשר גם להגדיר אחרת – דברים שונים מקרבים את האדם להשם, אך לימוד התורה מקרב בצורה מסויימת שהדברים האחרים לא מסוגלים לעשות.
זאת דעתי לפחות.
אפשר אולי לנסח את הנקודה בצורה שונה וכנראה שיש בזה דקויות שונות שאני לא מדייק בהן, אך כך אני חושב באופן כללי ובלי להכנס לדקויות השונות.
אז בהנחה שזה כך, מדוע זה כך?
הרי אחוז גדול מהאוכלוסיה לא כל כך חכמים ולא מסוגלים טכנית להעמיק. כלומר – לימוד התורה בצורה האמיתית שלה (העמקה, ולא סתם לשנן או לרחף וכדומה) פשוט חסום מנניח בערך 40 אחוז מהאוכלוסיה. גם מי שלא כל כך חכם, וגם מי שכן אך יש לו בעיות שונות כפי שיש להרבה אנשים בדורנו של קשב וריכוז וכדומה ולא ממש מסוגל לשבת לאורך זמן וללמוד.
אז מדוע השם ברא את הדברים בצורה כזאת שכ-40 אחוז מהאוכלוסיה לא מסוגלים לעשות כזה דבר מרכזי ברוחניות?
תשובה:
שלום וברכה ידידי, ניתחת מאוד יפה את המצב, אף שיש לדון על כמה מפרטי הענין, אבל בכל קמרה לא המשכת לגבש מסקנה… כנראה שאכן רצון ה' הוא שכל אחד יהיה קרוב אליו לפי תכונותיו, ומי שעושה זאת, קיים את יעודו בשלמות. כלומר לא נכון לומר "אבל פלוני יותר תלמיד חכם ממני", כי מכל אדם נדרש להתקרב לה' לפי מה שהוא יכול ומסוגל ולפי הכלים שניתנו לו וזה תיקונו השלם. אלא שגם זו לא עבודה קלה, ומה שאנחנו רגילים לומר "אני לא מסוגל" זה בדרך כלל עוד רחוק ממה שאנחנו כן מסוגלים… לכן, לכל אחד אכן יש את המסלול שלו בעולם ואז הוא במקסימום שנדרש ממנו ואינו "דיעבד", אל גם זו עבודה רבה.
שנזכה להצליח יותר…
אגב, קשב וריכוז זה לא רק בדור שלנו. רק שפעם לא ידעו מה זה, כמו הרבה דברים אחרים. קראו לזה :שובב/ילד רע ושלחו אותו לעזור לסנדלר וכד…
אין ספק שהיום זה לאין שיעור יותר חמור ונפוץ מאשר פעם.
השאר תגובה