החובה לאבד עבודה זרה

שאלה:

לפי התורה צריך לאבד את העבודה זרה, "ואשריהם תשרפון באש….", האם הציווי חל רק על בתי עבודה זרה, או גם כאשר יש לי חבר גוי שיש לו עבודה זרה בבית (אדם פרטי) שגם את זה אני צריך לאבד? אם אפשר גם מקור בבקשה

תשובה:

המצוה הזו קיימת רק כאשר ידינו תקיפה כנגד עובדיה וזה לא חיוב פרטי לכל אדם לסכן עצמו כנגד אנשים אחרים. ולכן בזמנינו זה לא נוהג.

מקורות:

ספר החינוך פרשת ראה מצוה תלו

מצוה לאבד עבודה זרה ומשמשיה 

שנצטוינו לאבד בתי העבודה זרה כולם בכל מיני איבוד בשברון ובשרפה בהריסה ובכריתה, כל מין במה שראוי לו, כלומר במה שיהיה יותר משחית וממהר בחרבנו, והכוונה שלא נניח רושם לעבודה זרה, ועל זה נאמר [דברים י"ב, ב'], אבד תאבדון את כל המקומות וגו', ונאמר גם כן [שם ז', ה'], כי אם כה תעשו להם מזבחותיהם תתצו, ואמר עוד [שם י"ב, ג'], ונתצתם את מזבחותם וגו'. והראיה שזה מצות עשה מה שאמר בסנהדרין [צ' ע"א] בעבודה זרה מאי מצות עשה איכא, כלומר לאבדה, תרגמה רב חסדא ונתצתם וגו'. ולשון ספרי [כאן], מנין אתה אומר שאם קצץ אשרה והחליפה אפילו עשר פעמים שחייב אדם לקוצצה, תלמוד לומר אבד תאבדון וגו'. ונאמר שם עוד, ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריהם ואי אתה מצווה לרדוף אחריהם בחוצה לארץ. 

משרשי המצוה למחות שם עבודה זרה וכל זכרה מן העולם. 

ודיניה כלולים בפשט הכתוב. 

ונוהגת בזכרים ונקבות, בכל מקום ובכל זמן, שמצוה עלינו לאבד שם עבודה זרה אם יש כח בידינו, אבל אין אנו חייבין לרדוף אחריהם לאבדה אלא בארץ ישראל בזמן שידינו תקיפה על עובדיה. 

ועובר על זה ולא איבדה כל זמן שיש סיפק בידו, ביטל עשה זה.