שאלה:
מצד א’ אומרים לנו חז”ל ”שאם מוסיף מוסיפים לו” ואפילו ”לוו עלי ואני פורע” מצד שני ”עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות”. האין בזה משום סתירה מיניה וביה?
תשובה:
שלום וברכה
יש בדבריך שתי שאלות: ראשית לוו עלי ואני פורע אין הכוונה שאפשר ללוות כשלא יודעים מהיכן לשלם! כללי הלוואה הם רגילים כמו בימי החול, ומי שלווה ואין לו לשלם הוא גזלן, אלא שיחד עם זה יש הבטחה שלא יפסיד מכך, והקב"ה יחזיר לו את הכסף שלווה.
ולגבי הסתירה ששאלת, אין קשר בין הדברים, הלוואה אינה הזדקקות לבריות, קבלת צדקה היא הזדקקות לבריות, ועל זה אמרו עשה שבתך חול ואל תזדקק לבריות. ואדרבה, שתי שאלותיך מתרצות זו את זו… אדם שאינו יכול ללוות, כי אין לו להחזיר, האפשרות היחידה שלו מבחינת דיני ממונות זה לקבל צדקה, וזה אם יש לו בצימצום מזון שתי סעודות, אינו חייב לעשות, אלא יעשה שבתו חול בלא סעודה שלישית ובלא מגדנות. [ראה משנה ברורה סי' רמב פרטי דין זה.] אבל באופן שיכול ללות כסף שזה איננו הזדקקות לבריות כי הרי יחזיר להם כשיהיה לו והוא עושה את השבת משלו, על כך נאמר לוו עלי ואני פורע שה' יתברך אכן יעזור לו יהיה לו ממון על ידי עצמו כדי לפרוע
