שאלה:
שלום רב
אדם מחלל שבת בפרהסייא ומממן כל ההוצאות לסעודת מצוה, האם מותר להנות מאותה סעודה? מההדין לגבי אורח לאכול בביתו של המחלל?תודה
תשובה:
מותר לאכול מסעודת המצוה. לגבי אכילה בביתו יש בודאי בעיית כשרות, איך אפשר לסמוך?
ברכה והצלחה ובשורות טובות.
מקורות:
ראה עוד בספר באורח צדקה פרק ד שם בסעיף כז כתב שאין מקבלים צדקה ממומר לחלל שבת בפרהסיא להכעיס או ממומר להכעיס אף באחד משאר עבירות, אך אם יש כמה נותנים כשרים וגם הוא נותן מותר לקבל ממנו. ובסעיף כח כתב שמותר לקבל מתנה ממחלל שבת, וראה שם בהערות כל המקורות לדברים. ולכן בנידון של סעודה ניתן לדון זאת כקבלת מתנה בעלמא מן המחלל שבת, אך אכן בקבלת צדקה יש בזה נידון גדול בפוסקים.
בכדי לעיין בנושא זה צירפתי כאן תשובה של הגאון רבי משה שטרנבוך בנושא, ניתן מתוכה לברר את הענין. תשובות והנהגות כרך ב סימן תעט שאלה: אם מותר לקבל כסף עבור בנין לישיבה ממחלל שבת. בש"ע (קנ"ד סעיף י"א) איתא מומר לעכו"ם אין מקבלין ממנו נר להדלקה וע"ש במ"א דדמי לקרבן, ולפ"ז הואיל ואין מקבלין קרבן ממחלל שבת בפרהסיא כמבואר בחולין (ה א) וברמב"ם (פ"ג ה"ד דמעה"ק), א"כ הוא הדין שאין מקבלין לבית הכנסת, וכ"מ ברמ"א ביו"ד רנ"ד (סעיף ב) שאין מקבלין מן המומר לבית הכנסת, ובש"ך שם ס"ק ה' כתב שבתשובות מבי"ט מתיר לבית הכנסת שאינו דומה לקרבן, ועיין במחצית השקל שהרמ"א אוסר, וב"שדי חמד" מתיר בבנין בית הכנסת, ואוסר רק בדבר הדומה לקרבן. וראיתי תשובת הגאון מטשעבין הגרד"ב ויידנפלד זצ"ל בדובב מישרים ח"ג סימן צ"ה שמחלק שדוקא לבית הכנסת שדומה לבנין המקדש וקדושתו כהיכל או כעזרה אסור, אבל לבנין ת"ת מותר, ולדעתי אפילו לדעת האוסרים בית הכנסת היינו דוקא כשיש בזה קדושה גמורה וכמו במקדש, אבל לדידן שבתי כנסיות שלנו עשויים על תנאי לאכול ולשתות אין לאסור הדבר, והסברא דלא לכם ולנו לבנות בית אלקינו היינו דוקא כשדומה למקדש.
מיהו בנ"ד הנדיב רוצה לרשום שמו על בית הכנסת, ודבר זה גנאי הוא לבית ה' שהוא מחלל שבת בפרהסיא, ואף שלכמה פוסקים דינם כאנוסים שלא התחנכו כראוי, וכ"ש בנידון דידן שמוכח כן שלבו לשמים שהרי רוצה לנדב סכום גדול לבית הכנסת, מ"מ הלוא מפורש בסוף מנחות שאפילו שב בתשובה עבודה שלו אינה לריח ניחוח, וכ"ש כשהוא מחלל שבת ושמו רשום בפנים, וראוי לדקדק ששמו יהיה רק בחוץ (ובבית הכנסת שלנו לא הסכמתי בשום אופן לרשום על הקיר מבפנים, אלא רק בחוץ או באולם הכניסה, שחוששני להזכיר אינשי דלא מעלי בתוך בית הכנסת).
אמנם אם הנדיב מתעקש ורוצה שיכתבו שמו בפנים, הנה הגאון מטשעבין זצ"ל כתב עצה לזכות המעות לאבי הנדיב שנפטר שהיה שומר שבת, והבן יכול לתת על שמו, ואף שאין זכייה למת, מ"מ במחנה אפרים (זכייה ומתנה סימן ל"א) מביא שלצרכו יש זכייה למת, וכן מבואר בשה"ג ס"פ נגמר הדין, ומזכה המעות למת ע"י אחר, ולדעתו נראה שבונין בחול ואזי אין חשש שהמעות מחילול שבת, ואח"כ כשהנדיב מקדישו לבית הכנסת מזכהו לנפטר ומהנפטר לציבור וכה"ג ניתן ע"י שומר שבת, ואחר כך מקדישים ויודיע לנדיב שיתקדש רק בסוף שיזכו הבנין לנפטר (שהיה שומר שבת), ואז יתייחדו ממנו לבית הכנסת, והנדיב ודאי ישמח לרשום שאביו הנפטר הוא שנתן הבנין.
תבנא למעשה שבעצם אין בהמקום קדושה גמורה ומדינא מותר לקבל ממנו דהוה למצוה שמותר, דלא דמי למקדש וקרבן, אבל לקבוע שמו מבפנים מגונה ומבוזה הדבר, וע"כ אפשר להציע לו לנדב לעילוי נשמת משפחתו שהיו שומרי תורה וגם יציעו שהבנין יבנה בחול ולפני חינוכו יזכו אותו לנפטר, ויהיה בזה זכות ועילוי לנשמתו כרצונו, ויירשם שבית הכנסת או ישיבה נבנה בנדבת הנפטר פלוני על ידי בניו, ובדרך זה המקום נשאר בקדושתו וכבודו הראוי לו כנלע"ד (וייראה כאילו אביו השומר תורה ומצוות ציוה כן לפני פטירתו ובנו מסר הכסף ולא בזיא מלתא), ונראה שעליהם לכבד את הרב או את הר"מ שיזכו את הבנין כולו לנפטר, (והדרך לזכות לנפטר לא נתבאר אם אפשר ע"י בן שהוא מומר ואינו בן ברית שאינו בר זכיה לכמה פוסקים, עיין מג"א וחת"ס ואכמ"ל) והרב יקבע איזה דבר בבנין אפילו קביעת מזוזה ויאמר שקביעות הבנין לנפטר שמיחדו לתורה ותפלה, ובתנאי להשתמש גם לדברי חול כפי המקובל, ובאופן זה שיכתבו השם בפנים אין לחוש כלל. (ועיין בתשובה שאח"ז).
