קידושי שחוק

שאלה:

שלום רב.
ברצוני לשאול לגבי מקרה שהתרחש בהיותי ילדה האם יש לי משמעות והאם עלי לבודקו.
אני בעלת תשובה נשואה עם 8 ילדים. גדלנו כחילונים במושב שהיו בו גם מעט שומרי מצוות (עם טלוויזיה בבית חברות פה ושם וכו אבל שומרי שבת כיפות סרוגות)
אני לא ככ זוכרת את הגיל בו זה החדש אבל בערך 12-13 שלי ושל שאר הילדים 12-14
ילד אחד קרא לי ואמר רוצה להתחתן? לא הבנתי ככ אבל אמרתי כן עברתי. הם לקחו ילד שבן גילי(משמע שככל הנראה היה לפני גיל מצוות) להעמידו אותו בתור החתן(הוא היה חילוני) וילד דתי ערך כביכול טקס עם כל הנאמר יחד עדים 2 ילדים דתים (כשאחד מהם היה חבר של השני או בן דוד שלו כמעט בטוחה בן דוד) ונראה טבעת והם כמובן צחקו מאוד הוא לא עזב את הטבעת בכלל ואמר לילד להגיד הרי את מקודשת וכו ושם איתו את הטבעת על היד שלי ולא עזב אותה לילד .
ואז אמר לו זהו אתה יכול לבוא עליה היא מותרת לך נגמר. יצחקו אני מאוד נעלבתי והלכתי משם ראיתי את הטבעת על היד פתחתי את היד והיא נפלה כי היא הייתה שקורה ולמיטב זכרוני זה בכלל לא הייתה טבעת אלא כמו חלק של אום שיש מעליו בורג שנשבר הבורג נשארה כמו טבעת שבורה הרמתי והיא נשברה לגמרי ל2 חלקים זרקתי וחזרתי לשחק עם חברות.
אני זוכרת שמאוד נעלבתי שהם צחקו עלי וגם שלא הייתה טבעת לדעתי הילד שהם קראו לו להתחתן לא היה בעניין של הצחוק שלהם.
נזכרתי במאורע הזה אחרי שהתחתנתי בכדת משה וישראל כשכבר הייתי בתשובה מס שנים בהריון החמישי שלי(חזרתי בתשובה בגיל 22 לפני החתונה)
אני אציין כי הילד שהיה כביכול המקדש ביצע בי מעשה מגונה ללא רשותי בגיל 19 (להערכתי שם משהו בשתיה שלי)
רציתי לדעת אם יש חשש כלשהו במקרה הזה כמובן כי לו משקל גדול.
כמובן כשהתחתנתי בחול קיבלתי תעודת רווקות וגם פה בארץ מופיעה כנשואה ואף הילד שערך הטקס למיטב זכרוני היה חתום על תעודת הרווקות.
וכמובן שלא זכרתי דבר מהמאורע הנל.
אודה לתשובתכם

תשובה:

שלום רב,

יש כאן שתי סוגיות. האחת זה עצם הקידושי שחוק אם זה חל או לא, והשני האם במקרה הספציפי הזה הקידושין חלו (לאור הנתונים שאת כותבתת כאן. כלומר, ההתייחסות תהיה גם בגלל שאינך בטוחה בכמה מהפרטים).

לגבי עצם הקידושי שחוק. ידועים דברי הרמ"א בסי' מב שיש להחמיר בזה ולהצריך גט כאשר יש קידושי שחוק. אולם חשוב להדגיש שלא בהכרח זה מעיקר הדין גם בדיעבד. כלומר, אין הכוונה היא שהקידושין חלו בודאות, אלא שיש לחשוש להם שמא הם חלו. והסיבה היא משום שאנו אומרים דברים שלב אינם דברים ואם רואים מעשה ברור אז למרות ששניהם מודים שלא היתה להם כוונה רצינית הקידושין חלו. ולכן כותב הנודע ביהודה והובא שם בפתחי תשובה שכאשר הסיטואציה מצביעה על כך שזה לא היה רציני אלא לשם שחוק וכך גם העדים היו בטוחים בכך שזה לא רציני אלא לשם שחוק הקידושין לא חלים משום שאין כאן דברים שבלב אינם דברים משום שבמקרה כזה בליבו ובלב כל אדם שהוא מבין בדיוק מה קורה כאן והמעשה מוגדר כמעשה שחוק. כלל הנראה אני מבין שזה מה שהיה שם אז לאור דברי הנודע ביהודה לכאו' אין מקום להחמיר ובודאי לא לאחר שכבר יש בעל וילדים וכו'. 

נדגיש, שככל שזה היה יותר רציני ואולי יש לחשוש לקידושין אין לך נאמנות על כך לא כלפי בעלך ולא חלילה כלפי הילדים. כי אם את תעידי על קידושין רציניים בכך את פוסלת אותם ועל זה אין לך נאמנות. אז ממה נפשך אין במקרה זה בעיה משום, אם זה באמתלא היה רציני כפי שזה נראה, אין מה לחשוש, ואם זה רציני יותר אין לך נאמנות כלפיהם. וכלפי עצמך את הרי יודעת את המציאות שלא היתה לך כל כוונה להתחתן אז עם הבחור הנ"ל. 

עתה נתייחס לכמה נקודות נופסות:

א. ראשית הגיל שלך משמעותי. כלומר, אם את סבורה שאצל בנות גיל 12 הוא הקובע לגבי זה, יש לך טעות. כלומר, ברור שמגיל 12 הילדה נעשית גדולה לכל הנושאים כפי שאת יודעת. אבל ביחס לקידושין הגיל העמצאי שהיא יכולה להתקדש בעצמה הוא 12 וחצי. עד אז היא ברשות אביה ורק הוא יכול לקבל עבורה את הקידושין. ולכן אם זה היה לפני גיל 12 וחצי אין חשש. ואם יש ספק יש משום לדון אם זה ספק או שיש חזקת פנויה שהקידושין לא חלו. יש על זה סוגיה שלמה בקידושין עט מחלוקת רב ושמואל. אבל יש כאן נקודה נוספת שראוי לדון עליה זה האם יש חזקת פנויה על העבר כאשר בודאות היום את לא פנויה. אני כמובן רק מציין נקודות למחשבה ועיון אם יש צורך.

ב. לגבי כשרות העדים. את כותבת שככל הנראה הם היו קרובים – בני דודים. אולם את לא מצויית אם אלו בני דודים מצד אביהם או מצד אמם. זה חשוב. בני דודים מצד האב הם פסולים מדאורייתא, ובני דודים מצד האם יש מחלוקת אם זה דרך נישואין אם הם פסולים מדאורייתא או מדרבנן. אמנם בשו"ת רע"א סי' צד הביא בשם שב יעקב שבקידושי כסף אין לחשוש כאשר העדים קרובים מצד האם. אולם הוא דחה את דבריו שם וראה בפתחי תשובה אבה"ע סי' מב על סעי' ה'. ואם הם פסולים מדאורייתא לכאורה אין לחשוש לקידושין הללו, למרות שאולי היו שם עדים כשרים אחרים. אבל מאידך אלו היה שם ייחוד עדים (פסולים) שהרי הם עמדו שם כעדים, זה היה תפקידם במשחק. ויש שיטות בראשונים שנמצא א' מהם קרוב או פסול שייך גם במקרה כזה. 

ג. גם הנושא של גיל העדים הרי לא ברור. וכפי שאת אומרת כלל הנראה הם היו מתחת לגיל 13. ואם אכן כך ברור שהם פסולים. ועוד לא דיברנו על כשרותם באופן כללי – מחללי שבת וכד'. 

ד. גם הנושא של הטבעת ראוי לדון בו. כלומר, הן אם זה בכלל היה שווה פרוטה או לא. כי אם לא, לא חוששים לקידושין. ואם כן היה שווה פרוטה עדיין יש מקום לומר שכוונתך היה בטבעת ולא ב"אום". ראה אבה"ע סי' ל'. 

גם העובדה שהבחור ש"סידר את הקידושין" החזיק ביחד איתו את ה"טבעת" כל הזמן ולא הניח לולתת את הטבעת בעצמו. גם הוא לכאורה גורם לכך שהקידוישן הללו אם בכלל לא חלים שהרי הוא אמור להקנות לו את זה וכל עוד זה עדיין בידו הוא לא הקנה לו ולא יצא מרשותו לרשות ה"בחור המקדש". 

מחמת כל ריבוי הספיקות והסיבות הללו, אני סבור שאין שום מקום לחשוש לקידושין אלו.

הרבה הצלחה ורוב נחת!