שאלה:
שלום רב
מוסלמי(גוי מוסלמי)שייצר שמן זית בביתו האם מותר להשתמש באותה שמן לאכילה?
אם אפשר לתת מקור. תודה
תשובה:
ככל שאין חששות של כשרות, אז מה הבעיה? אצלכם בצרפת אין חשש תרומות ומעשרות, גם ספק ערלה בחו"ל מותר, אני מניח שמשתמש עם כלים יעודיים ולא בכלי ביתו [?] ואם זה אכן כך אינני רואה סיבה לחשש.
חורף בריא.
מקורות:
כן פסק השולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן קג סעיף ד: שמן ודבש של עובד כוכבים, אף על פי שהם מבושלים, מותרים מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו, וכן לדבש. הגה: ויש אומרים דבשר אינו פוגם דבש עצמו, רק משקה הנעשה מדבש (מהרי"ל בהגהת ש"ד סימן כ"ב ועוד הרבה פוסקים עיין ס"ק י"ג); ובמקום שאין הפסד גדול, יש להחמיר. בשר או חלב ביין, הוי לפגם, ומותר. (הגהות אשיר"י פ"ב דעבודת כוכבים).
וראה גם בדברי המשנה הלכות (ח"ד סימן קה) שדן והאריך בחשש מסוים שהיה בשמן והכריע שיש להתיר בזמננו בלא שום פקפוק.
בדבר השמן זית הבא מאיטאליא שהוציאו עליו שמעורב בו שמן חזיר ואי מותר לאסור דבר המותר
אחדש"ת בדבר השמן זית אשר חדשים מקרוב באו ומצאו מציאה אשר כל השמן זית שמביאים מאיטאליא מעורב שומן מבהמה טמאה כגון חזיר או חמור והוציאו לעז על האוכלים ממנו ואפילו להדליק ממנו נר חנוכה הוציאו קול שאינו יוצא בו ובאמת גם אני שמעתי בת קול מזה ולא השבתי דבר משום דבעונ"ה בדור הזה שאנו חיים בו כוחא דאיסורא עדיף ולמה לי ליכנס בדבר ולריב על ריב חנם אבל כאשר כת"ר בקשני לכתוב לו כדת תורה ולכן אמרתי אכתוב לו מה שחנני ה' בענין זה.
והנה דבר זה מתורת משה רבינו למדנו בתשו' הרמ"א סי' נ"ג מביא שאלה בשם ר' אהרן בר גרשם ז"ל שקבלה בידו מסוחר בשמן זית שבעצמו הביא מאיטליא השמן זית ולא היה יכול להוליכו למרחקים אם לא שעירב בתוכו שומן חזיר עד שנקפה ונתעבה ושוב עמד בתוך החביות ולא הוציא טיפה ועל פי' הדברים הנ"ל היה פורש מלאכול שמן זית ויעץ גם להרמ"א ז"ל להרחיק עצמו מאכילתו וכתב מ"מ פה קדוש כמר ירחיק עצמו מזה כדדרשינן לגבי משה את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתוקי משדים וכו' אף על גב דלגבי תינוק חלב אדם היתר גמור לגבי משה קראו טמא וכו' ואף אם רואה אחרים אוכלים אותו, והוא אינו אוכל אין בזה משום מחלוקת דכמה גברי איכא בשוקי דלא אכלי שמן זית זך ונקי.
ורבינו משה איסירלס (הרמ"א ז"ל) השיב לו ביותרת הכבוד בתשובה נ"ד שם דאין לחשוש לדבר זה כלל והביא ראי' ממרדכי פרק אין מעמידין על דבר היורה המושחין אותו בשומן חזיר דשרי מטעם דנותן טעם לפגם הוא ובטל בששים א"כ גם בנידון זו ליכא למיחש לזו משום דאף אם היה אמת ודאי לפגם הוא ובטל בששים מדאמרינן האי עכברא דנפל לשיכרא אסריה רב לההוא שיכרא וקאמר שם בגמ' משום דאפשר דאשבוחי משבח לה וא"ה כתב הרמב"ם פט"ו ממאכלות אסורות ואם נפל ליין ושמן שרי שאלו צריכין להיות מבושמין יותר ובודאי פוגם א"כ בשומן חזיר דהוא לפגם אפילו בשכר כ"ש שהוא לפגם בשמן וכו' עוד ראיה מהא דאמרינן פ' אין מעמידין (דף ל"ח ע"ב) האי משחא שלוק דארמאי אסור א"ל רב ספרא למאי ניחוש להו אי משום אערובי מסרח סרי' אי משום בישולי כותים נאכל כמות שהוא חי ואי הוי לן למיחש לבשר חזיר מאי פריך רב ספרא למאי ניחוש אלא משמע מינה דנותן טעם לפגם הוא וכדברי רב ספרא פסקו הפוסקים.
גם לפי דעת הר"י והרא"ש פג"ה (צ"ז ע"א) בדאיכא קפילא לא בעינן ס' ואמרו רבנן בקפילא ואמרו בששים וא"כ היכא שרוב כותים טועמין ואוכלין ואומרים שאין בו טעם חזיר ומסיחין לפי תומם כן א"כ ודאי יש בו ששים או שאינו נותן טעם ומותר ואפי' לדעת הרמב"ן ור"ן דקפילא לא מהני רק בדאיכא ששים מ"מ כתב הב"י יו"ד סי' צ"ח דנראה מדברי הר"ן שאעפ"י שנתערב גוף האיסור אם אין אנו יודעים שיעור האיסור סמכינן אקפילא לומר דלית ביה כל כך כל כמה דלא ידעינן וא"כ גם כאן נסמוך אקפילא ואפילו לדעת האגור סימן (ארס"ג) דלא סמכינן אקפילא (ועיין ש"ך יו"ד סי' צ"ח מה שכתב) מ"מ נראה בנדון דידן שאנו עצמינו טעמנו אותו פעמים ולא טעמנו בו כלום דליכא למיחש כלל ואין לומר דטעמייהו שוין דא"כ למה אמרו בחולין אסר לנו חזיר והתיר לנו שיבוטא ולא אמרו שמן זית א"ו דליכא למיחש להכי וא"כ ע"כ או דליכא נותן טעם או דאית ביה ששים וממילא שרי, עוד הביא מהא דאמרינן בע"ז ל"ו ע"א דרבי התיר השמן והיינו השמן שנאסר בימי המשנה מכח חשש תערובות כמו שמוכח מדברי התוס' ומדהתירו ש"מ דלא חיישו לתערובתו ובהא נקטינן כרבי דהתיר השמן.
עוד הביא לפמ"ש הרשב"א בתשובה סי' ס"ד דהשתא בזמן הזה אין חוששין שיחליקו הגוים גבינותיהן בשומן חזיר מאחר שעונשין עליו למי שאוכל אותן בימי עינוייהן עכ"ל וכ"ש בשמן זית דכל עיקר הבאתו למדינות אלו אינו אלא משום ימי עינוייהן ואלו הוי ידעי דהוי מתערבי ביה שומן חזיר ודאי לא הוי אכלי ליה. ועוד דלא ניחוש לשומן חזיר כ"ז דלא ידעינן ליה מטעם שכתב המרדכי פ' אין מעמידין בשם ר"ב ובדבר שאינו ברור שמשימים בו חזיר פשיטא דאזלינן לקולא ולא מחזקינן איסורא לומר שנתערב בו ופוק חזי מאי עמא דבר מכל הני טעמי נ"ל דשמן זית מותר, ומה שכתב משום מיאוס יש להרחיק ממנו כבר אמרו רז"ל בקיבה עולה (כ"ט ע"ב) כהן שדעתו יפה שורפה חיה וכ"ש שמן זית כתית למ"ר ואי משום שמחמיר על עצמו כאשר כתב, כבר אמרו בירושלמי דנדרים די לך מה שאסרה תורה ואמרו גם הפטור מן הדבר וכו' וכירושלמי גבי התרת שמן שמואל קבל עליו ואכל רב לא אכל א"ל שמואל רב אכול או אנא אכתוב עליך זקן ממרא עד אטרח עלה ואכל כמו שהביאו התוס' פ' אין מעמידין וכו' ואני אשאל מעכ"ת אם אינו אוכל דגים שקורין לאקסין ואני שמעתי הרבה בני אדם שהגידו שמושחין אותו לפעמים בשומן חזיר ולכן לדעתי המחמיר בדבר זו אינו אלא מן המתמיהין עכל"ק.
והנה העתקתי כמעט כל התשובה היות כי הדברים קלורין הם לעינים וברורין ושרירין וקיימין ואינם צריכין לחיזוק, ופשוט דכל הטעמים שכתב הרמ"א ז"ל שייכים גם בדידן חדא דגם בדידן לא נתברר הדבר בבירור גמור שנתערב בו דבר טמא וגם אם נתערב ודאי דהוה נותן טעם לפגם וכדפריך רב ספרא בפ' אין מעמידין וכמ"ש הרמב"ם בפ"ט ממאכלות אסורות, גם הא טעמא דסמכינן אטעימה והכי נמי הרי הרבה מאחינו בני ישראל שאוכלים שמן זית זך ולא מרגישין בו טעם אחר ובמקום שישראל טועם ודאי סמכינן בזה אטעימה וכמו שכתבו הפוסקים ביו"ד לענין טעימת כהן בתרומה שמותרת לו ולא לישראל שנותנין לכהן לטעום וסמכינן עליה, וגם אין לומר דטעמייהו שוין אפילו אי נימא דמערבין בו שומן חמורים מ"מ אין טעמייהו שוין וכמו שביררנו לעיל.
גם לפמ"ש מתשובת הרשב"א סי' ס"ד דאין חוששין שיחליקו גבינותיהם בשומן חזיר מאחר שעונשין עליהם למי שאוכל אותן בימי עינוייהן עכ"ל וטעם זה גם כן איכא לבד כי בכאן איכא עוד טעם לבד מזה כי ענוש יענש מהמלכות אם ימכור שמן זית ויכתוב על הצנצנת שהוא שמן זית זך בלי תערובות הנקרא (פיור בלע"ז) וימצא בו תערובות ענוש יענש וטעם זה מעונש לפי דעת הרשב"א ודאי איכא דדינא דמלכותא הוא במדינתינו. ואף שבתשובה אחרת הארכתי דאין לסמוך על זה משום עונש המדינה באיסורים וכן דעת האחרונים וכ"ש בזמן הזה דהעונש הוא כלא נחשב להקאמפאניס הגדולות וגם כל הפקידים מקבלים שוחד אבל הכא לדעת הרשב"א קאמינא ולפי מה שהביא הרמ"א ראי' לדבריו הכ"נ ראי' לדידן הוא. והעיקר כי באמת לא נתברר הדבר שכן הוא שמשימין בו שומן חמורים או חזירים וכיוצא בזה אלא מחשש ואהא כבר כתב הרמ"א דלא מחזקינן איסורא כלל. גם הא דפוק חזי מאי עמא דבר שכל ישראל אוכלין אותו ולית מאן דחש לה ח"ו להוציא לעז על עם ישראל שנכשלין באיסור טריפות כל זמן שלא נתברר בירור גמור ואני קרי כאן מה שכתב הרמ"א לר' אהרן הנ"ל מירושלמי גבי התרת שמן שמואל קבל עליו ואכל רב לא אכל א"ל שמואל רב אכול או אנא אכתוב עליך זקן ממרא, וירושלמי אחריתי דדי לך מה שאסרה תורה, ובאמת רע המעשה הזה אשר בזמנים אחרונים יצאו מחפשי מומין לחפש בתר איסורין ולאסור על כלל ישראל דברים המותרים ושנהגו בהם קדמונינו להתירא ואומרים אכשיר דרא ולא ראינו כן אצל רבותינו זצ"ל ופוק חזי רוב רבני אונגארן אכלו אווזין מפוטמות (שטאפ"ף גענז בלע"ז) ולא יצאו באיסור עליהם אף שההיתר הוא דחוק מאד ולכמה גדולי הפוסקים הוה טריפה ודאי עיין ש"ך וט"ז ורמ"א סי' ל"ג וח"ו שום אדם לא פקפק אקדושת הני גאוני ומי לנו גדול ממרן הח"ס ז"ל ומרן כק"ז הבית שערים ז"ל וגם אכלו קצתם קניידליך בפסח כידוע ממרן הח"ס ז"ל וגם במדינה שנולדתי בה (צעכאסלאוואקיא) כמה מרבנים גדולי התורה אכלו מפוטם וכיוצא בזה ואם כי רבים החמירו על עצמם וכל המחמיר על עצמו קדוש יאמר לו ומיהו לא גזרו על הציבור ואדרבה העלימו מהם.
וז"ל הח"ס יו"ד סי' די"ר הארכתי בכל זאת ללמד זכות על המקומות הגדולות המהוללות הללו שטובלים במקוואות כאלו בלי שום דוחק כי יש באותן מקומות מעיינות ומקוואות כאלו סמוכים לנהרות ובעירנו יש במחוז (צוקערמאנדיל) מקוה כזה סמוכה מאד לנהר (דאנאי) ובקלות היו יכולים להמשיך לה מים מן המעיין ולא חשו גאונים קדמונים לזה ע"כ יצאתי ללמוד זכות, ומ"מ פשוט שהמחמיר יתברך ממקור הברכות וממעיני הישועה ישאב מים בששון, אך בדור הזה אשר בעו"ה לא לבד ביטול פ"ו גורם וכמ"ש מהרי"ק שרש נ"ו אלא ישמעו לרופאים פרוצים כידוע ויצא בזה מכשולים גדולים ח"ו אלו הייתי נמנה עם אותה חבורה הייתי מסכים להתיר באגודה א' וחבורה א' כנכנס לש"ש ועי"ז ישמעו הנגידים לפזר ממון הרבה לתקן הכל ע"צ היו"ט כגון תקונים ברעפי הגג ובסילונות וכל כיוצא בזה והמחמיר יחמיר לעצמו ואמרו חז"ל עת לעשות לה' הפרו תורתיך יש שבהפרת התורה תתקיים התורה וחלילה להפר התורה אלא כעין נידון שלפנינו ודי לצדיק וחכם כמותו ירבה בישראל וכל דילדא אימא כוותיה תלד כל יושבי חלד ע"כ ע"ש.
והראה לן מרן הח"ס ז"ל בזה דרך האמת ולהיות רואה את הנולד ואף שהיה בידו דבר קל לתקן מקוה שהוא באמת ענין של איסור כרת והיה יכול להדר בכל ההידורים כפי השיטות שהביא הגאון השואל שם ולא רצה לשנות ולמנות עם אותה חבורה וזה היה ג"כ דעת רבינו משה הרמ"א ז"ל כנראה למעיין שם וממשה עד משה לא קם כמשה אשר כל בני ישראל נשען עליהם כהלכה מפי הגבורה ודי בזה. ובתשובה אחרת כתבתי בשם ירושלמי כשם שאסור להתיר האסור כך אסור לאסור המותר.
אלא שמה שאמר עוד כ"ת אשר האוסרין אמרו שגם המדליק בשמן זית כזה נר חנוכה לא יצא בזה ידי חובתו הנה גם בזה לכאורה טעו טעות גדולה אפילו לפי שיטתם דאפילו נימא דבאמת נתערב בו שומן טמא מ"מ המדליק ממנו נר חנוכה יצא דלא מצינו בש"ס קפידא רק לענין תפילין דבעי שיהי מן המותר בפיך דדרשינן מלמען תהי' תורת ה' בפיך אבל בשאר מצות לא מצינו כן רק בתקיעת שופר הביא בד"מ וברמ"א סי' תקפ"ו להחמיר גבי שופר מבהמה טמאה מה"ט והוא מדברי הר"ן רפ"ב דר"ה ואף הר"ן לא נסתפק בשאר מצות אלא בשופר ע"ש אבל במג"א סי' תקפ"ו כתב דכל התורה איתקיש לתפילין היפך דברי הר"ן הנ"ל והשיג על בעל ע"ש שם שכתב דבשאר מצות לא איתקיש אמנם בשו"ת בית שלמה או"ח סי' ק"ח השיג אמג"א הנ"ל וכתב דדברי ע"ש נכונים וכתב דמעיקר דינא לכ"ע אפילו במצוה דאורייתא יש להקל לבד משופר שיצאו הדברים מפי הד"מ והר"ן אבל במצוה דרבנן פשיטא ליה דאין להחמיר ומותר לכ"ע וכן הכריח עוד שם בתשובה סי' ק"ט בשמן זית שנתערב בו שומן חזיר שמותר לכתחלה להדליק ממנו וכ"כ בשו"ת בית יצחק או"ח ח"ב סי' קמ"ב ע"ש ועיין שו"ת לבושי מרדכי או"ח ח"ג סי' נ"ט ובשו"ת שער אפרים סי' ל"ח במדליק באיסורי הנאה בחמאה שנתבשלה בחלב, הביאו בבה"ט סי' תרע"ג ס"ק א' ובפמ"ג בא"א שם ס"ק א' ובשו"ת מהרש"ם ח"ד סי' קכ"ב עכ"פ מבואר בפוסקים הנ"ל דאפילו ברור שנתערב שמן זית בשמן חזיר מותר להדליק בו. ועיין שו"ת בשמים רא"ש סי' ש"כ שכתב דאפילו בשומן חזיר עצמו מותר להדליק והביא ראי' דחלב נבילה וטרפה יעשה לכל מלאכת גבוה ובמילי דבי כנישתא נהגו סלסול ועיין כסא דהרסנא שם.
