חרבונה זכור לטוב – מה עם הרצל?

הרצון להכשיר שרץ בק"ן טעמים רק מעיד על הדרך הקלוקלת, לא על השרץ.

לפי דבריו היינו צריכים להודות להמן שבזכותו יש לנו את חג הפורים. וד”ל.

אני שואל בגלל שראיתי שיש כאלה שחשפו דברים שלא אומרים תמיד בסרטים בהוצאה חרדית ("הרצל והציונות")
ראו למשל:
"הרצל חשב בתחילת דרכו, לפני רעיון הקמת מדינה יהודית, שהפתרון נגד האנטישמיות הינה התבוללות בגויים ע"י התנצרות. מחשבה זו מופיעה ביומנו הפרטי אך הוא מעולם לא ניגש לביצוע מעשי, ולולא יומנו הפרטי, לא היינו יודעים כלל על מחשבותיו אלו.
יתרה מכך, הרצל חזר בו מרעיון ההתנצרות בצורה מפורשת וכתב שרעיון זה היה בשעת "נטיות עמומות שבחולשת נעורים",[1] "והרי הם יהיו חסרי ערך לחלוטין"[2] "לאחר שזנחתי את המחשבה הזאת",[3] ועבר לרעיון הקמת מדינה יהודית שזו היא דרך הפוכה מהטמעות בגויים.

אחרי השינוי, אנו מוצאים התבטאויות קשות של הרצל כנגד יהודים מתבוללים ומתנצרים: "היהודים, מוגי הלב שהתבוללו והתנצרו, ישארו כאן [ולא יעלו לארץ]",[4] "איתנו ילכו רק אלה שאינם רוצים להתבולל במקומות מושבותיהם – כלל זה נקוט בידנו".[5] על נורדאו שהתנצר, הרצל כותב ביומנו: "והשגחתי שהוא מעלים איזה רגש בושה, כמדומה, שהוא בוש על שהמיר את דתו, בראותו ובשומעו כמה מחזיקים אנו ביהדותנו".[6].

למרות כל זאת, ישנם גורמים חרדים שלא מפסיקים להזכיר ולהבליט את דעתו הראשונה הרצל ביומנו הפרטי.

—————————————————
[1] הרצל, כתבי הרצל, כרך 2, היומן א', עמ' 12.
[2] שם, שם.
[3] שם, עמ' 15.
[4] הרצל, כתבי הרצל, כרך 2, היומן א', עמ' 35.
[5] הרצל, כתבי הרצל, כרך 3, היומן ב', עמ' 176.
[6] שם, עמ' 148.

האים הרצל רצה לנצר את עם ישראל ? – חלק ב'

הרצל, אחרי שזנח את רעיון ההתנצרות, הוא החל במספר שלבים לשוב אל יהדותו והגה את רעיון מדינת היהודים.
הרצל מעולם לא ניסה להסתיר את מוצאו היהודי, תמיד נהג בגילוי-לב, וישר היה עם עצמו ועם העולם.
ביומניו, במאמריו ובנאומיו אנו מוצאים מאות ביטויים על חשיבות היהדות לעם ישראל, ולהלן מספר דוגמאות:

1. "גיליתי אגב את השקפתי על האלוהות. רוצה אני לחנך את ילדי על האלוהים ההיסטורי, כביכול. אלהים, זוהי בשבילי מילה עתיקה, יפה וחביבה, שאני רוצה לשמור עליה".[3]

2. "אין אומתנו אומה אלא באמונתה".[4]

3. "אנו מכירים את הקשר שלנו כמעט אך ורק באמונת אבותינו… האמונה מאחדת אותנו".[5]

4. "רק בדת אבותינו עוד נכיר כי בנים אנו לעם אחד… האמונה היא הקשר המאחדנו".[6]

5. "אלוהים לא היה מקיים את עמנו זמן רב כל כך, לולא נועד לנו ייעוד כלשהו בתולדות האנושות".[7]

3. "באמרי אלוהים אין ברצוני להעליב את החפשיים בדעותיהם [= חילוניים]".[8]

4. "אלי, שלח את משה שנית, לנחות אחיו האספסוף אל ארץ הברכה".[9]

5. "בכל רגשות הכבוד שאני רוחש לאמונת אבותי, אין אני מהיראים ושלמים…כי אין בליבי לעשות שום דבר נגד הדת – להיפך – מתברר מתוך רצוני ללכת עם הרבנים, עם כל הרבנים".[10]

6. "אני רוצה לכבד את אמונת אבותי, לפחות כאמונת אחרים".[11]

7. יום לפני פתיחת הקונגרס הראשון, הרצל הלך לבית הכנסת ברגל בשבת ועלה לתורה. בנאום הפתיחה שלו בקונגרס הראשון הוא הודיע: "הציונות היא שיבה אל היהדות, עוד לפני השיבה אל ארץ היהודים".[12]

8. אחרי הקונגרס, הרצל כותב ביומנו : "וכאשר עליתי על הבימה [של ספר התורה בבית כנסת], הייתי נרגש יותר מאשר בכל ימי הקונגרס. המלים המעטות של הברכה העברית חנקו את גרוני מהתרגשות יותר מאשר נאום הפתיחה [בקונגרס הראשון] ונאום הנעילה וכל ניהול הדיונים".[13] חשוב לציין שהרצל לא היה אדם דתי, גם בהיותו מנהיג ציוני, וכוונתו היתה לכבד אמונת עמו ולקיים את חוקי הדת בפרסיה. בקונגרס הציוני הראשון הכריז הרצל: "יכול אני להבטיחכם שציונות אינה מתכוונת לשום דבר שיש בו כדי לפגוע באמונתו הדתית של כל כיוון שהוא בתוך היהדות"[14] וקיבל תשואות סוערות על כך. במושב הנעילה של הקונגרס השלישי, ערב שבת, הרצל זירז את התנהלות הדיון "כדי לא לקרב יותר מדי את שעת נעילתו של הקונגרס אל הזמן, שהוא צריך להיות מוקדש למנוחה", והוא מוסיף "כי הציונות והאנשים המייצגים אותה אין בלבם שום כוונה העלולה לפגוע באיזה צורה שהיא ברגשות הדתיים".[15] שלום בן חורין, ציר אחר לקונגרס הציוני הראשון, העיד שהרצל היה מעשן מושבע ונמנע מלהדליק סגריה ביום השבת כדי שלא לפגוע ברגשות הצירים האורתודוקסים.[16[

———————————————
[1] ראה 'הרצל – קריאה חדשה', יצחק וייס, עמ' 67.
[2] שם, עמ' 116.
[3] שם, עמ' 174.
[4] הרצל, כתבי הרצל, כרך 2, היומן א', עמ' 49. ראה מאמר 'אין אומתנו אומה אלא באמונתה', שלמה הרמתי, בתוך כ"ע האומה 178, תש"ע, עמ' 21.
[5] שם , עמ' 21.
[6] הרצל, ת"י, מדינת היהודים, בספר: כתבים ציוניים, ת"א, ניומן, תש"ה, עמ' 65. 'אין אומתנו אומה אלא באמונתה', שלמה הרמתי, בתוך כ"ע האומה 178, תש"ע, עמ' 21.
[7] הרצל, כתבי הרצל, כרך 2, היומן א', עמ' 80.
[8] שם, עמ' 77.
[9] שם, עמ' 166.
[10] הרצל, כתבי הרצל, כרך 2, היומן א', עמ' 12. ראה גם 'הרצל – קריאה חדשה', יצחק וייס, עמ' 106, הערה 6.
[11] שם, עמ' 207.
[12] כתבי הרצל, כרך 7, בפני עם ועולם א, עמ' 113. ראה גם 'הקונגרס הציוני הראשון', הוצאת ההסתדרות הציונית העולמית, תשל"ח 1978, עמ' 7. ראה 'אין אומתנו אומה אלא באמונתה', שלמה הרמתי, בתוך כ"ע האומה 178, תש"ע, עמ' 21.
[13] ראה 'הרצל – קריאה חדשה', יצחק וייס, עמ' 75. ראה גם ב'כתבי הרצל', כרך 3, היומן ב', עמ' 28.
[14] כתבי הרצל, כרך 7, בפני עם ועולם א, 130. ראה גם 'קונגרס הציוני הראשון', הוצאת ההסתדרות הציונית העולמית, תשל"ח 1978, עמ' 189.
[15] שם, עמ' 86, הערה 299.
[16] שם, שם."
ובנוסף:
"ביומנו של הרצל מופיע המשפט: "רעיון מצוין עולה בלבי למשוך אנטישמים ישרים ולעשותם מחסלי הרכוש היהודי" (כתבי הרצל, כרך 2, יומן א, עמ' 68).

הרצל רצה לנצל גורמים אנטישמיים ישרים כדי שיעזרו לעם ישראל לעלות לארצו כאינטרס משותף. חשוב לציין המילה 'אנטישמיות' בזמנו של הרצל לא היתה השמדת יהודים אלא אפליה, שנאת זרים, דחיקת יהודים ממשרות בעלי-השפעה וכדו'.

גם המשפט "חיסול הרכוש היהודי" אינו סילוק היהודים מרכושם אלא ניסוח של העברת כל הרכוש היהודי מהגלות לארץ ישראל בצורה הדרגתית, מכובדת ומוסכמת עם המדינות שבהם הם גרים [1] – לא סתם הרצל הזכיר אנטישמיים ישרים.

כנ"ל גם ביומנו של הרצל, אחרי המשפט: "רעיון מצוין עולה בלבי למשוך אנטישמים ישרים ולעשותם מחסלי הרכוש היהודי" מופיע המשפט: "אנו רוצים לצאת את הגולה כאנשים מכובדים"[8] (באחת התגובות נביא צילום של דבריו המלאים).

גם בספרון 'מדינת היהודים' ישנו פרק מפורט על כך וכותרתו: "אלו צורות של חיסול הנכסים",[2] וכן מופיע הרבה ביומנו ובמאמריו.[3]

ומה עשו בסרט 'הרצל והציונות' ? דבר מזעזע ומחריד ! הם לקחו את המשפט: "רעיון מצוין עולה בלבי למשוך אנטישמים ישרים ולעשותם מחסלי הרכוש היהודי" ועשו מזה "מטעמים". הם עשו סקר רחוב ושאלו 'עוברים ושבים' תמימים, מי אמר את המשפט: "רעיון מצוין עולה בלבי למשוך אנטישמים ישרים ולעשותם מחסלי הרכוש היהודי"?

רובם ענו בתמימות: היטלר. אח"כ המראיין גילה להם שהרצל אמר את המשפט וכך זעזעו אותם והשיגו את מטרתם. גם בהמשך הסרט הם מרחיבים מסקנות נפשעות אלו.

חשוב לציין, הרצל חזה את העתיד ותוכניתו יושמה בגרמניה עם עלייתו של היטלר לשלטון בשנים 1933-1938, לפני מלחמת העולם השניה (השואה). המדיניות האנטי-יהודית בגרמניה ראתה בחיוב הגירת יהודים מחוץ לגרמניה, ולפיכך הסוכנות היהודית יצרה קשרים עם השלטון הנאצי בניסיון להציל יהודים ואת רכושם והעלתה יותר מ- 40,000 יהודים במה שכונה "הסכם העברה".[4] במסגרת ההסכם יכלו יהודי גרמניה לעלות לארץ ישראל ולשמור על ערך רכושם. ההיסטוריונית החרדית רות ליכטנשטיין מתארת זאת במילים: "אירוני הדבר שכל אחד מבחינתו רצה בהצלחת ההגירה. הגרמנים רצו להתפטר מן היהודים והיהודים רצו לברוח מן הגהנום האוסטרי" (עדות – חורבן יהדות אירופה, רות ליכטנשטיין, הוצאה חרדית, עמ' 93).

מיותר לציין שמי שלא הצטרף לעליה זו, איבד לבסוף את נכסיו וחייו.

[1] "אם לא רק ירשו לנו, אלא גם יסייעו בידנו, נגשים העברת נכסים מיהודים אל נוצרים בדרכי-שלום ובממדים עצומים כאלה, שכמותם ההיסטוריה עדיין לא ידעה" (כתבי הרצל, כרך 7, עמ' 4).
[2] שם, כרך 1, עמ' 46.
[3] "'החברה היהודית' מטפלת בחיסול עינייני-הרכוש של היהודים היוצאים. את יציאת היהודים אין אנו צריכים לתאר לעצמנו כדבר פתאומי. היא תהיה איטית ותימשך עשרות שנים. ראשונה ילכו העניים ביותר ויפרו את האדמה" (שם, כרך 7 עמ' 5). "אנו מביאים לידי חיסול את נכסי דלא-ניידי ואת העסקים של האנשים אשר עד למועד מסוים הלכו אתנו – נאמר בעשר השנים הראשונות" (שם, כרך א, עמ' 108). ראה גם שם, כרך 1, עמ' 46. שם, כרך א, עמ' 110. שם, כרך א, עמ' 116. שם, כרך א, עמ' 94. שם, כרך א, עמ' 68.
[4] הרחבה על 'הסכם העברה' ראה בספר 'מולדת חדשה – עליית יהודי מרכז אירופה וקליטתם 1933-1948', יואב גלבר, עמ' 78-91. מספר העולים מגרמניה שעלו לא"י עד סוף 1938 ונרשמו במשרדי-העלייה של הסוכנות הינו 40,061, ראה הספר 'תולדות השואה – גרמניה', אברהם מרגליות ויהויקים כוכבי, ח"א עמ' 63."

מה ניתן להגיד על זה?

זה שילדו של הרצל התנצר לא אומר כלום על אבא שלו ששינה את דעותיו ככל הנראה
וכשהוא כותב נגד התנצרות או חוזר בו מרעיון ההתנצרות מתוך התקרבות לחשיבה היהודית (כך משמע מההקשר וצורת הכתיבה) וכותב זאת ביומנו האישי שאיש אינו רואה ונחשף רק לאחר תקופה מראה לדעתי שאין פה סתם אחיזת עניים של פוליטיקאי (אם תעיין במקורות באובייקטיביות עד כמה שתוכל מאמין שתגיע למסקנה שזה שינוי אמיתי)
וזה לא קשור לסינגור אלא להבין מציאות…
האם הרצל היה שמח לשמוע שיש יהודים דתיים במדינה?
לפי מה שכתב ב"מדינת היהודים" – נראה שלא והיה מעדיף אחרת
אך מאוחר יותר לפי מה שכתב ביומנו האישי באזור שנת 1900 נראה שלא היה בעיה אמיתית עם זה וכנראה שאפילו רצה שימשיכו את האמונה היהודית כי זה דבר שמאחד את העם למשל וכד'
לכו"ע נראה שעדיין נשאר אצלו תרבות נוצרית עד יומו האחרון שהרי היה אצלו את עץ השוח כל שנה עד מותו

הנקודה היא בסך הכל מה ההסתכלות הנכונה עליו לאור דעותיו ללא הקצנה והסתרה של דברים שאמר, האם "ימ"ח" או "יהודי מתבולל שכנראה קצת השתנה לטובה ועזב רעיונות אנטישמיים שהיו בו ורצה לעזור לעם היהודי לחיות בשקט אך צדיק הוא ודאי לא היה כמו דעותיהם המשובשות של חלק מאנשי המזרחי"
לדעתי ההסתכלות השניה יותר נכונה