לתרומות לחץ כאן

ס”ת שנפל כשפתחו את הארון

שאלה:

היו אצלנו בביהכנ”ס ביו”ט מקרה שכשפתחו את האר”ק להוצאת ס”ת א’ מהספרים נפל לארץ. מדובר בארון קודש קטן שיש בו מקום לשני ספרים ולפני התפילה הביא פלוני ספר נוסף לקריאה ממנו אך ככל הנראה זה לא עמד כראוי וברגע שנפתח הארון הוא נפל. מה בדיוק אמורים הרואים לעשות?

תשובה:

מעתיק לך מתוך הספר לקט הקמח החדש שיצא לאור בס"S בעריכה מחודשת בעריכתינו.

ס"ת שנפל כשהוציאו ס"ת אחר

קיד] על דבר שליח ציבור שלא נזהר בעת שהוציא את הספר תורה ונפל ספר תורה אחר על הארץ:

השליח ציבור יתענה שני חמישי ושני, וכן לא יאכל בשר ולא ישתה יין בלילי תעניות אלו וירבה בתפילה, אבל שאר האנשים שהיו בבית הכנסת אין להם לחוש כלל. ומאן דקפיד, יפדה בצדקה שיחלקו לתלמידי חכמים ועניים מחוץ לעירם. והטוב יותר, הוא שיפדו נפשם כל בני העיר וישלחו לעניי ארץ הקודש. ואולי אירע כן מחמת שלא נזהרו בכבוד התורה כראוי בשיחת חולין בעת קריאת התורה, או שרגילין לצאת מבית הכנסת בעת הקריאה ולא ממתינים עד גמר הקריאה, ויקבלו על עצמם תשובה שלא לעשות עוד כן (שו"ת ריב"א [אונגאר] או"ח סי' כז).

א) וכן כתב הגאון מחוסט בשו"ת בית היוצר (סי' יד-טו), לענין מה שאירע ביום טוב בעת הוצאת הספר תורה הראשון, שנפל הספר תורה השני על המדרגה הראשונה שלפני ארון הקודש, והורה להחמיר על אותו שהוציא את ספר התורה מהארון, ויותר מזה על מי שהניח את הספר תורה מקודם בארון הקודש, שהתרשל ולא הניחו כראוי. ובעל המחבר מחמיר שכל הרואים יתענו שני חמישי ושני, ומי שחלוש יפדה לפי ערכו. ויעשו מהממון מצוה שבשבילה מוכרים ספר תורה, כגון להשיא אשה יתומה או להספקת לומדי תורה.

בשו"ת ברכת רצה (סי' קא) כתב בכהאי גוונא דהרואים יתענו יום אחד, והאיש עצמו, יש אומרים שיתענה מ' יום – שני וחמישי, כדאיתא ברמ"א (סי' שלד סעי' כו) לענין חילול שבת, ויש אומרים (שו"ת דברי חיים יו"ד סי' נט, שו"ת אמרי אש סי' ו) שיתענה רק שני חמישי ושני. ובכל זה יש להורות לפי כח הנידון.

המאורי אור (באר שבע דף לז ע"א) מחלק באופן אחר:

לדבריו, האיש שנפל הספר תורה מידו יתענה מ' יום כנגד עליית משה במתן תורה, ומי שהיה בד' אמותיו יתענה שני חמישי ושני, ושאר אנשי בית הכנסת יתענו יום אחד. אמנם, אם נפל על ידי גרמא ולא מידו בעצמו, סגי גם לאותו שנפל מידו בתעניות שני חמישי ושני.

בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' יב) מחמיר על מי שנפל מידו שיתענה, ואפילו הוא חלש כח. ומה שנוהגים לבדוק את הספר תורה שנפל אם הוא כשר או פסול, הוא רק לייתובי דעתא, שאין הצער גדול כל כך כשיודעים שהיה בספר תורה איזה פסול, אבל גם בספר תורה פסול הדין כך לענין חילוקי התעניות.

מקורות:

שו"ת חיים שאל חלק א סימן יב
בדין רואה ס"ת שנפל.
שאלת ממני ידיד ה' גם בני איש שאירע מקרה למי שהיה נושא ס"ת מן ההיכל להביאו לתיבה והן בעודנו הלוך ונסוע אשתמוטי הוא דקא משתמיט מיניה הס"ת והן בעון נפל לארץ ומעתה שאול ישאלו אם העומדים שם ועיניהם הרואות שנפל הס"ת חייבים הם להתענות ושכמ"ה.
תשובה עד שאתה שואלני אם הרואה חייב להתענו' אעיקר' דדינ' הא דפשיט' לך ולכל המון ישראל שמי שהיה בידו הס"ת ונפל חייב להתענות אינו מפורש בתלמוד ופסקי רבוואת' קמאי. אמנם מנהג ישראל שגם אשר יפלו מידו התפילין מתענה. וכ"ש מי שיפול מידו הס"ת. ובשגם סבר' הוא דצריך כפרה שבא זלזול לס"ת על ידו. לא נתבאר בדברי הש"ס והפוסקים ראשונים. רק הרב משפטי שמואל סי' י"ב ישנו בנותן טעם למנהג התפילין וכתב כשנופלים התפילין מידו שייך בהם זלזול ואמרו ז"ל שהתפילין שנשרפו בזרוע צריך לקרוע וכו' כמו ס"ת וכו' ואחרי שהם כס"ת וכי יסתפק אדם שמי שנפל ס"ת מידו לא יתענה עכ"ל עיניך הרואות דמסבר' קאמר שהנופל לו ס"ת יתענה ופשיט' ליה. והרב מהר"ם ן' חביב בס' כפות תמרים על דף מ"א ע"ב כתב סמך לתפילין ויליף מהש"ס דכשנופלים התפילין הוא זלזול וא"כ נהגו להתענות לכפר העון ע"ש. ודבריו בכלל דברי הרב משפטי שמואל שהזכירו שם דגם הוא כתב דכשנופלים שייך זלזול וזה אין צריך ראיה שהוא זלזול.
איברא דבאגרות הרמ"ז ז"ל הנדפסות עתה כתב בסי' ל"ו שיתענה אשר יפול מידו הס"ת ג' הפסקות של שני ימים שעולים לפ"א תעניות ועשה לו מטעמים וכונות לזה ע"ש וכל כי הני מילי דמר הם מילי דחסידות'. דודאי הרוצה להחמיר על עצמו אשר צם לו בדרך שכתב הנה שכרו אתו וחשב עם קונהו. והא אשכחן דרב הונא התענה מ' תעניות על דאתהפיכ' ליה רצועה דתפילי. אך להורות לרבים ודאי לא אמרה הרב ז"ל. ומה שנסתפקת אם כל הרואים העומדים שם בעת נפילת הס"ת חייבים להתענות. אתה הראת לדעת דמי שנפל מידו הס"ת יש סבר' דנתגלגל עון זה של זלזול ס"ת על ידו ומה גם אם בא הדבר מצד שלא נזהר כהוגן. אבל לרואים נראה דאין לחייבם בתענית שהרי גבי הרואה ס"ת שנשרף לא אמרו אלא בזרוע וכמעשה שהיה וכמו שהוכיחו ומסקי הרב מהר"ר צבי אשכנזי בתשובותיו סי' טו"ב והרב שבות יעקב ח"א סי' פ"ד ומה שכתב הרב בית לחם יהודה סי' ש"ס דבחנם טרח הרב שבות יעקב דהוא מפורש בבית חדש ע"ש. תימא עליו דמאי דאצטריכ' ליה להרב שבות יעקב הוא משום מאי דאמרו בש"ס דהעומד בשעת יציאת נשמה יקרע כרואה ס"ת שנשרף ומשום מאי דפירש רש"י בזרוע שאינו יכול להצילו דהוה משמע לקרוע אף אם נשרף בדליקה כמבואר באורך בתשובתו. ולזה אצטריך לברר מדברי הראשונים הדין ולהשוות דברי רש"י. ולזה לא היה מספיק בדברי הרב ב"ח שכתב דהכל תלוי כשרואה בחילול ה' בזרוע. דמ"מ הוה אפשר לומר דרש"י פליג והש"ס דעומד בשעת יציאת נשמה אתיא כוותיה ואימ' דניחוש לה. והלא תראה דהרב מהר"ץ בתשובתו הזכיר שם הרב ב"ח לענין גוי ועם כל זה הוצרך להאריך מטעמ' דאמרן. ושם אתה מוצא שהביאו מדברי הרמב"ן דהא דאמרו בעומד ביציאת נשמה כרואה ס"ת שנשרף משל הוא. וכן ראיתי להריטב"א בחידושי מ"ק שכתב בדף כ"ה מהש"ס על פירש"י שפירש וזה הי"ל ללמוד וה"ל ס"ת וז"ל פירוש לפירושו כעין ס"ת ולאו כס"ת ממש דבעינן בזרוע ומ"מ קשה הדבר שיהא אדם חשוב כס"ת וכו' והנכון כמו שפירש ר"י דמקיימי מצות וכו' עכ"ל. ורש"י פ' האורג כתב כפירוש ר"י ע"ש. עלה בידינו מיסודן של ראשונים ואחרונים דהרואה ס"ת שנשרף באונס אינו חייב לקרוע דבעינן דוקא בזרוע לאפוקי נשרף פתאום כמבואר בתשובות הרבנים הנ"ל וא"כ נראה דה"ה הרואה ס"ת שנפל אינו חייב להתענות כיון דנפל מיד הנושא באונס ושלא מדעת. ונהי דמי שנפל מידו אף שלא נזכר בש"ס ופוסקים ראשונים טוב שיתענה ומה גם דהמנהג להתענות אפי' נפלו תפילין מידו. אבל הרואה ס"ת שנפל אין לחייבו תענית. וכל זה אני אומר מן הדין אבל ודאי המחמיר ומצטער על כבוד התורה תע"ב. ועוד אני אומר דהגם שלא מצינו בש"ס ופסקי רבוואת' קמאי הא דאשר יפלו מידו התפילין יתענה מ"מ נתפשט מנהג זה בכל ישראל והמקל הוא מן המתמיהין בשגם יש מקום לצדד בזה ומ"מ נ"ל שאם הוא תש כח וקשה עליו התענית וכ"ש אם הוא צורב' מרבנן וממעט בת"ת יתן צדקה לכפר עון נפילת התפילין וגדולה צדקה לכפר אפי' למזיד כמשז"ל וק"ו לשוגג או אנוס. אבל למי שנפל ס"ת מידו אין להקל ח"ו שצריך שיתענה. ואפי' שהס"ת שבידינו אינם כל כך כשרים ומה גם דאם יבדקו בס"ת זה שנפל אפשר שימצאו בו פיסול. מ"מ אין להקל שלא להתענות כיון דלענין קריעה דינא הוא אפי' שרף מגילה וכן כתב הריטב"א בחידושיו דף כ"ו מהש"ס דכל שיש בו הזכרת השם דינו כס"ת ע"ש ובס"ת זה אפי' שהוא פסול יש כמה אזכרות וכמה פרשיות כשרות. ומ"ש הרמ"ז שם ליתובי דעתיה דההוא שנפל מידו הס"ת דאם ימצא בו טעות ינוח דעתו. אין זה כי אם כלפי תוקף קדושת הס"ת וסודותיו יראה בנחמה שלא היה הפגם כל כך אבל לענין תענית אין להקל כלל אפי' בס"ת פסול. אלא שבתפילין נראה להקל כיון דהפרשיות מחופין עור ושם שדי הרשום ברצועות אינו כתב גמור כמ"ש התוספות ביומא דף ח' ע"א גבי מ"ש חייב למשמש בתפיליו ק"ו מציץ ע"ש באורך ובס' יראים מצוה י"ו דף יוד /י'/ ע"ב. וכיון דלא נזכר בש"ס ופוסקים דיתענה מי שנפלו מידו התפילין יש להקל לתשושי כח ובמקום תענית זה יתנו צדקה לכפרתם.
ואתה תחזה להרב כנה"ג י"ד סימן רפ"ב שכתב מי שנפל ס"ת מידו חייב להתענות משפטי שמואל סימן י"ב עכ"ל הרי שלא כתב אלא מי שנפל ס"ת מידו וכמ"ש הרב משפטי שמואל ולא זכרו כלל רואה. ולא אכחד דשמעתי דבאיזה ק"ק נפל ס"ת מיד הנושא והרב גזר תענית על כל הקהל ב' וה' וב'. וכיוצ' שמעתי מחומרות אחרות בענין זה. ואיבר' דרב המקום לפי ראות עיניו יגזור ויתקן כדי שיזהרו לעתיד והכל לפי מקומו ושעתו. והנלע"ד כתבתי.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל