שאלה:
שלום
מי שסיכך סוכה שלו בעלים האם סוכתו כשרה בדיעבד (כל זמן שהם לא נפלו)?
תודה רבה
תשובה:
סכך זה פסול גם עכשיו לפני שיבש כיון שאינו ראוי לשבעה, ראה סוכה יג ב, וראה רש"י ותוס' שם שהיא גזירה דרבנן שמא יסמוך עליהם גם כשינשרו, אולם ברמב"ם ה, ג דייקו אחרונים שהוא פסול דאורייתא, וראה עוד בריטב"א שם ובדברי המהדיר בהוצאת מוסד הרב קוק, וראה משנה ברורה סי' תרכט ס"ק לה שמשמע שהעיקר להלכה שהוא פסול דרבנן ונפקא מינה למי שאין לו משהו אחר והוא אנוס אם זה עדיף מכלום כמובן.
חג שמח.
סכך זה פסול גם עכשיו לפני שיבש כיון שאינו ראוי לשבעה, ראה סוכה יג ב, וראה רש"י ותוס' שם שהיא גזירה דרבנן שמא יסמוך עליהם גם כשינשרו, אולם ברמב"ם ה, ג דייקו אחרונים שהוא פסול דאורייתא, וראה עוד בריטב"א שם ובדברי המהדיר בהוצאת מוסד הרב קוק, וראה משנה ברורה סי' תרכט ס"ק לה שמשמע שהעיקר להלכה שהוא פסול דרבנן ונפקא מינה למי שאין לו משהו אחר והוא אנוס אם זה עדיף מכלום כמובן.
חג שמח.
מקורות:
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף יג עמוד ב: אמר רבי אבא אמר שמואל: ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח – מביאין את הטומאה, ואין חוצצין בפני הטומאה, ופוסלין בסוכה משום אויר. מאי טעמא – כיון דלכי יבשי פרכי ונפלי, כמאן דליתנהו דמי.
רש"י מסכת סוכה דף יג עמוד ב
ירקות שאמרו חכמים – בפסח, שאדם יוצא בהן ידי מרור – חזרת ועולשין ושאר חברותיהן, דקות הם – טינב"ש בלעז, הלכך אין חוצצין בפני הטומאה אם סיכך בהן גג, ומדרבנן הוא דגזור עלייהו שלא יסמכו עליהן לחוץ בפני הטומאה, דלמא סמכי עלייהו לכי יבשי נמי, מיהו, בעודן לחין חוצצין מדאורייתא, משום דלא מקבלי טומאה, דלאו מאכל אדם נינהו (דאי מקבלי טומאה לא חייצי בפני הטומאה), ולכי יבשי אין חציצתן חציצה, כדמפרש דמפרכי ונפלי.
ומביאין את הטומאה – בעודן לחין, וכל כמה דלא יבשי אהל הוא מדאורייתא.
ופוסלין בסוכה משום אויר – כשיעור שאויר פוסל בה, דהיינו בשלשה טפחים, כדאמרינן לקמן בפירקין (/סוכה/ יז, א): אויר בשלשה, ולא משערינן להו לפסול כשיעור שאר סכך פסול, דאוכל הראוי לקבל טומאה הוא, וסכך פסול אינו פוסל אלא בארבעה טפחים באמצע וארבע אמות מן הצד, אלא כי אויר דיינינן להו לחומרא, ובשלשה.
תוספות מסכת סוכה דף יג עמוד ב
ירקות שאמרו חכמים – בפסח שאדם יוצא בהן ידי מרור חזרת ועולשין ותמכא וחרחבינא דקות הן מאד טינב"ש בלע"ז הלכך אין חוצצין בהן בפני הטומאה אם סיכך בהן גג ומדרבנן הוא דגזור רבנן עלייהו שלא יסמכו עליהן לחוץ מפני הטומאה דלמא סמכו עלייהו נמי לכי יבשי ומיהו מדאורייתא חייצי דלא מקבלי טומאה דלאו מאכל אדם נינהו ולכי יבשי אין חציצתן חציצה כדמפרש דמפרכי ונפלי ומביאין את הטומאה בעודן לחין דכל כמה דלא יבשו אהל הוא מדאורייתא כדפירש בקונטרס ומה שהוזקק לפרש מדרבנן דאי חשיבי אהל מדאורייתא הוא לענין הבאה אם כן לענין חציצה נמי ואי לא חשיבי אהל לענין חציצה אם כן לענין הבאה נמי לא דלא דמי להנהו דחשיב בפרק שמיני דאהלות (מ"א) גבי מביאין ולא חוצצין דהתם היינו טעמא משום דדבר המקבל טומאה אינו חוצץ מפני הטומאה אבל לא שייך למיתלי טעמא בהכי דהא מפרש טעמא משום דכי יבשי מפרכי ונפלי ולא מסתבר למימר דאסוכה לחודה קאי דלכאורה אכולה מלתא קאי ועוד דאי בהכי תלי טעמא ממתניתין דאהלות שמעינן ליה דקחשיב אוכלין טמאין אלא ודאי מדרבנן הוא דאין חוצצין הכא והא דלא חשיב להו גבי הנהו דאהלות משום דהתם מדאוריי' והכא מדרבנן אבל קשה דהיכי מצי למימר דלאו מאכל אדם נינהו הא אמרינן בפרק כל שעה (פסחים דף לט:) מה מצה שנקחת בכסף מעשר אף מרור כו' ומהאי טעמא ממעט הרדפני דאין יוצאים בו ידי מרור כדפירש שם בקונטרס דהרדפני אינו נקח בכסף מעשר דאינו מאכל ואנן בעינן אוכלין דומיא דיין ושכר ובקר וצאן והגהה היתה שהגיה הר' יהודה בפירוש רש"י דלא מקבלי טומאה משום דלאו מאכל אדם נינהו ואינו כן אלא מאכל אדם הן ואפ"ה חייצי מדאורייתא כל זמן שלא הוכשרו כדתנן במסכת אהלות פ"ח (מ"א) גבי מביאין וחוצצין קחשיב אוכלין טהורין דהיינו שלא הוכשרו וגבי מביאין ולא חוצצין קא חשיב אוכלין טמאין דהיינו שהוכשרו וכן מוכח בהדיא פרק לא יחפור (ב"ב דף יט: ושם) בשמעתין דרקיק ודווקא בתלושין עסקינן דאלו מחוברין לא מביאין ולא חוצצין כדתנן בפ"ח דאהלות (מ"ה) אלו לא מביאין ולא חוצצין הזרעים והירקות המחוברים לקרקע חוץ מן הירקות שמנו חכמים כלומר גבי מביאין וחוצצין דקחשיב התם בריש פרק ח' האירוס והקיסום וירקות חמור ודלעת יוונית דהנהו אפילו מחוברין חייצי דקביעי וקיימי ואין הרוח מנענען אבל שאר ירקות המחוברין מתנענעין ברוח והוו להו כטלית וספינה שהיא שטה על פני המים ואפילו בעידנא דלא ניידי ואין מביאין ואין חוצצין מדקתני בסיפא קשר את הספינה בדבר שהוא יכול להעמיד כבש את האבן על גבי טלית מביאה את הטומאה הא לאו הכי לא אבל כשהן תלושין ומונחין בחלון או כנגד ארובה חייצי ושאר ירקות כדאמרינן בפרק לא יחפור (ב"ב דף כ. ושם) עשבים שתלשן והניחן בחלון או שעלו מאיליהן בחלון ממעטין.
