לתרומות לחץ כאן

מלאכת שמים ואינטרסים אישיים, נקרא "לא לשמה"?

שאלה:

שלום כבוד הרבנים.

אני בחור צעיר.
לצערי, אין לי הרבה חברים לדבר איתם (מלבד בני משפחתי, אבל אני לא תמיד מצליח להסתדר איתם).
היום, אני בהכשרת מחשבים, ואני לא יוצא מהבית הרבה כי אין לי הרבה זמן, ובמיוחד שיש לי מחלה שאפילו רופאים עוד לא מצאו, מה שמרמז שיש לי צורך מסוים לעשות כל מיני התעמלוית (בספורט למשל) כדי לשמור על הבריאות הגופנית שלי, וגם כדי שכל זה לא ישפיע על הבריאות הנפשית שלי.

יש לי הזדמנות לעשות עבודה בתחום אפיית מצות לפסח.
זה מעניין אותי, כי אני אוכל לעבוד עם עמיתים, ויהיה לי צורך להתגייס הרבה, ולכן יהיו לי אנשים לדבר איתם, ואוכל להתאמן בעצמי (זה כאילו אעשה ספורט), ואוכל גם להרוויח כסף, וכו׳.

אבל אולי אני לא צריך לחשוב ככה, בגלל שזה כאילו אני משתמש בעשיית מצווה (של אפיית מצות לפסח) לעניין אישי, ואז זה אולי לא יהיה לשם שמים, למרות שאצטרך לומר "לשם מצת מצווה".

האם יש בעייה של "לא לשמה" בגלל זה?

תודה מראש.
תיזקו לשנים רבות, נעימות וטובות.

תשובה:

אין בעיה בכלל. רעיון מעולה!

בהצלחה רבה וחיים שמחים ומאושרים.

מקורות:

 

יתכן כי עיקר עניין הלשמה, הוא בעשייה עצמה בזמן שאתה עושה את המצווה לכוון שאתה עושה זאת לשם המצווה, ואם כן אף שיש לך רווחים צדדיים אין בכך חיסרון

חפץ חיים – אהבת חסד חלק ב – הערות פרק כג

וכך כתב החפץ חיים בספר אהבת חסד: אך היכא דהוא מכוין למצוה והוא רוצה ג"כ שיכבדוהו בודאי מצוה היא ואפשר דהוא בכלל לשמה] וא"ל דא"כ מה הקשה התוספות שם בפסחים הנ"ל מהא דתנן אל תהיו כעבדים וכו' יתרצו כשמכוין רק בשביל הפרס י"ל דעדיפא מתרצי דאפילו היכא שאין מכוין בעת הפעולה לשם שכר בלחוד מ"מ כיון שלבסוף כשלא יגיע לו הפרס הוא תוהא על העבר לא מקרי מצוה. ודע דהתוספות בסוטה ד"ה לעולם סוברין דמה שאמרו דאם מחשב בשביל שיהיה בן עוה"ב ה"ז צדיק גמור מ"מ הוא בכלל מצוה שלא לשמה אבל מהתוספות דפסחים הנ"ל וכן מרש"י שם לא משמע כן וכן פשטא דלישנא דה"ז צדיק גמור לא משמע כן וכמו שכתבנו מתחלה: אך וכו'. ואין סתירה לזה ממה שכתב בספר יש נוחלין שעיקר המצוה הוא רק כשעושה המצוה לשם השם שציוה ע"ז דכונתו שיהיה המצוה על גדר היותר נעלה כדי שיפעול פעולת קדושתה מעלה מעלה בכל העולמות ולכך צריך לכוין בעת העשיה בגדר היותר מובחר וטוב וזהו טעם מה שכתבתי בפנים ויותר טוב וכו': ואף שהארכנו הרבה בענין זה וביררנו ממדרשי חז"ל דבכל גווני מקבל האדם שכר על הפעולה הטובה שעושה וכבר אחז"ל שאין הקדוש ברוך הוא מקפח אפילו שכר שיחה נאה מ"מ יש נ"מ רבה בין העושה הפעולה שלא לשם מצוה ובין העושה לשם מצוה שאז מגיע גודל התיקון הנעשית מהמצוה למעלה מעלה וכמו שאחז"ל שע"ז אמר הכתוב מעל השמים חסדיך והטעם שכפי עשייתה כן כח תיקונה אם עשייתה הוא רק בגשמיות הפעולה ולא בכונה כלל אז אין בכוחה לפעול למעלה בעולם הרוחני ומתפשט עבור זה חסד ה' רק על העולם הזה שהוא עולם הגשמי משא"כ אם מכוין לשם מצוה יש בכח המעשה ההיא קדושה רבה ופועל קדושתה למעלה מעל השמים וכבר מבואר בזוה"ק גודל התעוררות קדושה בכל העולמות שנעשית ע"י עשיית המצוה בשלימות ע"כ מה טוב לאדם שירגיל עצמו שבעת שעושה איזה דבר שיש לה שורש בתורה כגון מצות הלואה שמקיים בזה המ"ע דאם כסף תלוה או שתומך ידי העני במה שנותן לו מלאכה להשתכר וכל כה"ג שמקיים בזה המצוה דוכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו או שמשלם פעולת שכיר בזמנו שמקיים בזה המצוה דביומו תתן שכרו וכל כה"ג דברים המצויים תמיד שהם דברים העומדים ברומו של עולם שהם מ"ע גמורות בתורה מה טוב הוא שיכוין בעת הפעולה לקיים המצות עשה שלה שאז נעשית המצוה בגדר השלימות.

עוד יש לדעת שיש טעם גם בעשיית מצווה שלא לשמה, וראה בדברי המהר"ל נתיבות עולם נתיב אהבת השם פרק ב: ובפרק הריני נזיר (נזיר כ"ג, ב') אמר רב נחמן בר יצחק גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה והאמר רב יהודה לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה אלא אימא כמצוה שלא לשמה דכתיב תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך מאן אינון נשים באהל שרה רבקה רחל ולאה. ונראה דהכי פריך דאיך אפשר לומר גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, דהא מצוה שלא לשמה איכא ביה מלתא דלא איכא בעבירה לשמה דאילו עבירה לשמה לא יבא ממנה למצוה לשמה, אבל מן מצוה שלא לשמה הוא בא למצוה לשמה כי המעשה הוא אחד ולפיכך הוא בא ממצוה שלא לשמה למצוה לשמה. ומשני אלא אימא הכי עבירה לשמה הוי כמצוה שלא לשמה, דהא בעבירה לשמה חדא לטיבותא דהא לשמה וחדא לגריעותא דליכא למימר דמתוך עבירה בא לכלל מצות, וכן גבי מצוה שלא לשמה איכא חד לטיבותא דמתוך שלא לשמה בא לשמה ומכל מקום לאו לשמה הוא. ויש עוד מדריגה שאינו כל כך רחוק ומכל מקום ג"כ אינו עיקר, והוא מי שעושה מצוה שיתן לו הש"י חיים או עושר, אף על גב שאין זה כל כך כמו מי שעושה המצוה להתכבד שדבר זה בודאי שלא לש"ש לגמרי אבל זה עושה לש"ש רק שעושה כדי לקבל שכר בשביל המצוה, וכבר בארנו דבר זה ג"כ בפרק משה קבל אצל הוו משמשין את הרב שלא ע"מ לקבל פרס עיין שם:

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל