הבנת נוסח תרומות ומעשרות

בודאי שצריך ללמוד מי שלא יודע (ב"ה אני יודע). רק שאלתי כי ראיתי קצת סתירה בזה בין הפוסקים.

חזון עובדיה תרומות ומעשרות.
וכן ראיתי בספרים שונים בשם רבני אשכנז אלא שאינם מצויים לפניי.
כי אולי הסברא נוטה שאם אומר שיחול כמו בסידור זה טוב אפילו אם לא מבין. אבל אם קרורא את הנוסח ולא מבין חמור יותר?

תסתכלו בחזון עובדיה תרומות ומעשרות עמ קצב.
אני רוצה להדגיש שלפי דעה זו מי שעושה תרומות ומעשרות מבלי להבין מה עושה,לא מועיל בכלל.
כלומר אם יאמר שיחולו התרו"מ כפי הנוסח בסידור,ולא מבין מהי החתיכה שהוציא,מהו צד צפון,מהו צד דרום וכו,אלא עושה טכנית,פשוט לא מועיל וכאילו אוכל תבל.
מדוע לא לצאת ידי חובת כל השיטות?

חס וחלילה!
איני חולק!!
אני רק אומר, יש כאן שתי דעות, שני גדולי עולם, כל אחד בדעתו המבוססת הלכתית על קרקע איתנה מאוד.
כעת בידי אדם בחירה, ודאי שאדם רשאי לסמוך על כל פוסק שירצה!
אבל למה שלא ילמד פעם אחת את המשמעות לעומק, פעם אחת בחייו, ויויעל לו לצאת ידי חובת כל הפוסקים בהפרשת המעשרות?
אם אשאל את כבודו עכשיו, יש לי אפשרות לשים ישירות על פלאטה בשבת אוכל מבושל כל צורכו, או לשים על חמגשית הפוכה\טס מתכת וכד', האם כבודו ייעץ לשים ישירות על הפלאטה למאן דאמר שאין מחזה כמבשל בפלאטה, או ימליץ לו לשים על טס מתכת שמונח על הפלאטה?
אני בטוח שכבודו ייעץ את הדעה השניה.
מדוע כאן זה שונה?

לדעתי, אם אדם מעשר תבל ודאי, ילמד ויבין היטב את הנוסח ואז יפריש, לעומת זאת אם למשל יש בידיו פרי או ירק שנקנה בהשגחה נמוכה (נעזוב רגע את השמיטה בצד, בשנה רגילה), יכול לסמוך לכתחילה על הפרשה "כנוסח הסידור" מבלי להבין.
כך לענ"ד
האם כבודו מבין את ההבדל?

עובר על שכחת התורה, ומאידך יתכן שעובר על אכילת תבל, אי אפשר להתעלם מהדעה הזו ולהבליע אותה כלא קיימת.
מותר וזכות כל אחד לסמוך על כל פוסק ידוע ומוכר בעולם ההלכה, אבל צריך שידע את הצדדים.

גם לא בשעת הדחק,לכתחילה אפשר וזכות של כל אחד לסמוך על כל פוסק!
אבל לא הוזכרה בשאלת השואל שעת הדחק או אירוח,השאלה יותר כללית לגבי תרומות ומעשרות ולגבי הנוסח.
בסופו של דבר זו שאלה מאוד אינדיבידואלית, כל אחד בכל חייו בכל תחומי ההלכה יכול לבחור עד כמה הוא חושש לכל הדעות,או עד כמה הוא מקל כי יש על מי לסמוך.
אני חושב שבמקום שאפשר בנקל לחשוש לכל הדעות, מבלי שזה יכניס אדם לעצבות או לנרווים, אז אדם ירא שמיים ישאף לצאת ידי חובת כל הפוסקים.
כמובן שאין בדבריי חלילה פקפוק על מי שסומך על פוסק אחד,וכל שכן כשמדובר באילן עצום ואיתן להשען עליו כפי שהזכרת.
זו בחירה של כל אחד ואחד.