לתרומות לחץ כאן

שאלות מעשיות בפרוזבול

בס"ד

מאמר השבוע עוסק בשאלות מעשיות בפרוזבול, כיצד נוכל כן לקיים את מצות שמיטת כספים למרות שאנחנו עושים פרוזבול? ומהו הענין לקיים מצוה זו? אדם שאנשים רבים חייבים לו כסף, ואיבד את ההכרה לפני ערב ראש השנה, וכרגע הוא במצב שאינו יכול לעשות פרוזבול ולא למנות שליח לעשיית פרוזבול, האם בני משפחתו או ידידיו יכולים לעשות משהו כדי שהוא יוכל לגבות את חובותיו לאחר ראש השנה? אדם מבוגר שיש ימים שהוא צלול לגמרי, ובתפקוד מלא, אולם יש ימים שקשה מאד לדבר עימו והוא לא כל כך מתפקד, לפני ראש השנה בנו מנסה להזכיר לו לעשות פרוזבול או שימנה אותו לעשות עבורו פרוזבול אולם בדיוק היום הוא לא מתקשר? אדם בארץ ישראל נזכר בערב ראש השנה שאימו בלוס אנג'לס טרם עשתה פרוזבול אולם היא ישנה כרגע, או לא עונה לטלפונים, ואנשים רבים חייבים לה כסף מה ניתן לעשות? לאיזה חובות הפרוזבול אינו מועיל, ומה יעשה אדם שחייבים לו חובות אלו? האם ניתן לעשות פרוזבול לאדם שאין לו קרקע? האם מציאות זו מצויה בימינו? ומדוע? מה יעשו כאשר בכל זאת קיימים מקרים אלו? כיצד בחורי ישיבה יעשו פרוזבול? והאם יש הבדל אם גם ללוה וגם למלוה אין קרקע? כיצד יעשו פרוזבול כאשר חלק מהלווים הם אנשים מבוגרים הדרים בבית ילדיהם? עשיית פרוזבול כאשר חלק מהלווים נמצאים במוסד סיעודי? אדם שעקץ אנשים רבים בהלואות כספים, ונעצר, וכרגע אין לו שום נדל"ן ואף לא זכות לקבוע היכן ישן, האם ניתן להציל את החובות? וכיצד? אדם שחייב ליהודי שלא שומר תורה ומצוות שלא עשה פרוזבול, מה השלכות לכך, וכיצד ינהג? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

שאלות מעשיות בפרוזבול

שבוע שעבר כתבנו בקצרה כיצד עורכים פרוזבול, השבוע נעסוק בשאלות מעשיות מצויות בפרוזבול.

אדם שאיבד את ההכרה לפני ערב ראש השנה

שאלה: לפני 21 שנה אירע מקרה באדם יקר שהיו לו כמה מאות אלפי דולר נזילים, והוא החליט להקים בהם גמ"ח, ולהלוות אותם בצורה אישית לאנשים הזקוקים להלוואה ללא ריבית כדין? באחד השנים לעת זקנותו כמה ימים לפני ראש השנה של סיום שנת השמיטה הוא קיבל אירעו רפואי בעקבותיו הוא היה מורדם, הרופאים העריכו כי סביר להניח כי בעוד מספר ימים הוא יתעורר והוא יוכל בעזרת השם לחזור לעצמו, הבעיה היתה שהוא טרם עשה פרוזבול, והרופאים רוצים שהוא ישאר מורדם עד החג, במצב הזה הוא אינו יכול לעשות פרוזבול ואף לא  למנות שליח לעשות עבורו פרוזבול. בני המשפחה שאלו האם יש דרך להציל את כספו שיהיה מותר לו לגבות את החובות לאחר ראש השנה, או שעליו לקבל את הדין ולקיים את המצוה אף על המחיר הכלכלי?

תשובה: בנושא זה נחלקו החזון איש והגרי"ש אלישיב, וכפי שנפרט, הגר"א דושניצר ראש ישיבת לומז'א (נחלת אליהו אות קד) שלח את הגר"ח קנייבסקי שישאל את דודו החזון איש האם מועיל לעשות לאדם פרוזבול ללא ידיעתו מכח הדין שזכין לאדם שלא מדעתו. והשיב החזון איש שאם מדובר באדם שלאחר שיודיעו לו שעשו לו פרוזבול הוא ישמח ניתן לעשות פרוזבול ע"י זכיה, אולם במקרה ומדובר באדם שאינו שומר תורה ומצוות שהדבר אינו מעניין אותו, אין אפשרות לעשות פרוזבול ע"י זכיה. (דרך אמונה שמיטה פ"ט ס"ק צט).

אולם דעת הגרי"ש אלישיב (שבות יצחק שביעית פ"ד אות ג; סוף פ"ו) סבר שאין אפשרות לעשות פרוזבול ע"י זכין, ובאופן זה לא יעזור פרוזבול, אולם הוא הציע כי במקרה והאדם מחוסר הכרה קרוביו יפנו לשלושה תלמידי חכמים ויאמרו להם את המצב, ולכן הם ימנו את הבן או הידיד המטפל בענין כאפוטרופוס זמני על נכסיו עד שיתעורר, ומדין אפוטרופוס הוא יכול לעשות פרוזבול עבור האדם שתחת חסותו.

פרוזבול ע"י זכיה לכל העולם

הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"ג סי' תנ) הסתפק האם ניתן לעשות פרוזבול ע"י זכיה לכל בני העיר, או לכל העולם ששכחו לעשות פרוזבול, אולם כתב שנראה שתקנת חכמים הוא רק כשיש לאדם שטר פרוזבול המיוחד עבורו, וע"י זכיה כללית לא יתקיים תקנת חכמים.

מתי ראוי לזכות פרוזבול

לאור הדברים הללו נראה שאם יש אדם מבוגר שיש ימים שהוא צלול לגמרי, ובתפקוד מלא, אולם יש ימים שקשה מאד לדבר עימו והוא לא כל כך מתפקד, לפני ראש השנה בנו מנסה להזכיר לו לעשות פרוזבול או שימנה אותו לעשות עבורו פרוזבול אולם בדיוק היום הוא לא מתקשר, לדעת החזון איש יעשה פרוזבול ע"י זכיה לאביו, אולם לדעת הגרי"ש אלישיב יש לפנות לשלושה תלמידי חכמים לספר את המצב, והם ימנו אותו כאפוטרופוס על נכסי אביו עד שיוכל לתקשר בדעה צלולה, ומכח סמכותו כאפוטרופוס על אביו יכתוב פרוזבול.

אולם אדם בארץ ישראל נזכר בערב ראש השנה שאימו בלוס אנג'לס טרם עשתה פרוזבול אולם היא ישנה כרגע, [או לא עונה לטלפונים], נראה שיסמוך על דעת החזון איש ולא יעיר את אימו, ויעשה לה פרוזבול בזכיה בלבד. [בפרט שכך מוכח מהאור זרוע (ח"ד סי' קכ) שביאר שנחלקו בכך בתוספתא (ב"ב פי"א ה"ד) חכמים ורבי האם הוא זכות או שמא האדם מעדיף לקיים מצות שמיטת כספים, ובפשטות הלכה כחכמים שהוא זכות].

בנוסף מצוי שאדם מקרב יהודי לתורה, ושכח לספר לו שכדאי לעשות פרוזבול, והוא מניח שאדם זה לא עשה פרוזבול מחמת אי ידיעת הדין אולם ישמח לשמוע שנעשה עבורו פרוזבול, והוא כעת בערב החג ולא יכול לבקש ממנו שימנה אותו לשליח, לאדם זה יעשה פרוזבול ע"י זכיה.

האם חובה לעשות פרוזבול?

שאלה נוספת שנשאלת היא האם יש חובה לעשות פרוזבול, או שמא אדם שלא חייבים לו חובות, וגם בבנק אין לו יתרת זכות, או שהחשבון שלו בבנק ובתוכניות חסכון בבנק שלא בבעלות יהודית, ושמכך אין ענין שיעשה לעשות פרוזבול?

נראה כי אין חובה לעשות פרוזבול אולם כדאי מאד, משום שמצוי שאדם שוכח שהוא הלוה סכומים קטנים לחברים, וכאשר יפגוש את החבר ויזכר בחוב, מצוי שהוא ישכח שעבר שמיטה ואסור לו לתבוע את החוב, ואם בטעות הוא יתבע את החוב הוא יעבור על איסור, וכן אם יקבל את תשלום החוב בלי לומר שהוא משמט הרי הוא מבטל מצות עשה, ולכן כדאי לעשות פרוזבול כדי שלא להכשל.

שבוע שעבר הבאנו עצה נוספת שמותר לגבות את החובות הוא למסור לשני עדים כי הוא דוחה את תאריך הפרעון של גביית כל החובות לאחר ראש השנה, ואז מותר לו לגבותם כרגיל. ונשאלת השאלה האם ראוי לכתוב פרוזבול, או שאדם יכול לעשות לכתחילה עצה זו. הגרי"ש אלישיב (שבות יצחק פ"ה אות טו) השיב על כך, כי עצה זו מועילה לכתחילה, אולם חכמים רצו שיעשו פרוזבול כדי שלא ישכח שיש מצוה של שמיטת כספים, והפרוזבול הוא הצורה היותר טובה להזכיר ענין זה. ולכן ראוי לכתחילה לעשות דווקא תקנת חכמים של פרוזבול ולא עצות אחרות, ורק בלית ברירה יש לעשות עצות אחרות.

לווה שאין לו קרקע

נקודה נוספת שעלינו לעסוק בהם הוא חובות שהפרוזבול אינו מועיל עבורם, ישנו הלכה שלא ניתן לעשות פרוזבול כאשר אין ללוה קרקע, הטעם משום שחכמים לא תיקנו על מקרה נדיר של אדם שאין לו קרקע תקנה, וחכמים רצו שהתקנה תהיה כאשר נמסר לבית דין קרקע שממנה ניתן לגבות משהו מהחוב. במבט ראשון לכאורה ישנם חייבים רבים שלא ניתן לעשות פרוזבול שימנע את הפקעת החוב שלו, אולם למעשה דין זה גם בימינו נדיר, וכפי שנבאר. קודם נבאר מיהם אותם אלו שהחובות שלהם לא פוקעים מחמת שאין להם קרקע, ואח"כ נבאר מה הפתרון, וכיצד המלוה יכול לעשות בכל זאת פרוזבול.

נאמרו בכך כמה דינים מהו קרקע שניתן לכתוב עליו פרוזבול: א. אין צורך שהקרקע יהיה שוה את החוב, אלא אף קרקע כלשהו מועיל. ב. יתירה מזו אין צורך שיהיה לאדם בעלות קבועה על הקרקע, אלא גם קרקע המושכרת או אף מושאלת לזמן, אם בזמן עריכת הפרוזבול עד ראש השנה היא היתה בבעלות הלווה, ולווה היה זכות להשתמש בה בלי שיוכלו להעבירו למקום אחר, די בזה. ג. גם אדם שאין לו קרקע, אולם הוא הלווה כסף לאדם שיש לו קרקע כלשהו ניתן לכתוב פרוזבול.

למעשה לאור תנאים אלו נראה כי המציאות של אדם שאין לו קרקע יחסית נדירה, וכפי שנבאר.

בימינו מעטים מאד האנשים חסרי בית הדרים ברחוב, וכמובן אדם שהוא הומלס הוא הדוגמא הקלאסית של אדם שאין לו קרקע, אולם לרוב האנשים יש קרקע, ואף אם אין להם נדל"ן הרשום על שמם, יש להם מקום לדור בו שהושכר להם או לפחות הושאל להם. אך נביא כמה דוגמאות שצריך לברר האם יש להם קרקע:

אנשים מבוגרים הגרים אצל ילדיהם או קרובי משפחה שאין להם נדל"ן, בין אם מכרו אותו וחילקו בחייהם את הכסף, ובין אם מעולם לא היה להם. למעשה במידה והמארח השאיל להם את החדר בצורה קבועה די בכך, אולם הדבר תלוי מאד בנוסח כיצד הבן או הקרוב סיכם איתם שהם יבואו לגור אצלו. [מצוי לעיתים שהבן אומר בצורה מכובדת וגלויה להוריו תגורו בינתים אצלי אבל אם זה יהיה קשה לנו בגלל אשתי או הילדים וכדומה נדאג לכם לחדר אחר, או למגורים אצל ילד אחר, ולכן החדר אינו מושאל להם ובכל רגע נתון ניתן להעבירם].

ילדים לא נשואים בבית הוריהם, כאשר בבית הוריהם מעולם לא הושאל להם חדר עם זכות שבמשך זמן מסוים אי אפשר להעבירם. וכן בחורים הגרים בפנימיה שלהנהלת הפנימיה הזכות להעביר בכל רגע נתון את הבחור למיטה אחרת או חדר אחר.

לצערנו עקב יוקר המחיה בישראל ובמקומות נוספים בעולם מצוי יותר ויותר זוגות הגרים בבית הוריהם, כשבהרבה מקרים מותנה עמהם מפורש כי המגורים הם זמניים, ובמידה ויקשה על התנהלות הבית בכל רגע נתון ההורים יכולים להודיע להם לעזוב.

אדם סיעודי המאושפז במוסד קבוע, אולם הנהלת המקום יכולה להעבירו לפי הצורך ממקום למקום.

אדם שלצערנו מרצה תקופת מאסר וניתן בכל רגע להעבירו לתא אחר, או אף לשחררו.

בכל המקרים הללו האדם מתגורר בפועל בבית שאינו שייך לו אף זמנית ואין לו קנין בקרקע אף לא של השאלה על קרקע כלשהו. [המדובר שאין אפילו ארון או מגירה שהושאל לו בקביעות, משום שאם יש מקום כלשהו שהושאל לו בקביעות יש לו קרקע].

אמנם כאן אנחנו מגיעים לנקודה השניה, צריכים אנחנו כי ללוה גם לא יהיה שום אדם שלווה ממנו כסף או שחייב לו כסף שאין לו קרקע. ולכן כאשר יש לאדם ולו אדם אחד שלקח ממנו הלוואה קטנה ניתן כבר לכתוב פרוזבול.

יתירה מזו באופן שיש לאדם חשבון בנק, והחשבון ביתרה אפילו של 10 אג', או שיש לאדם איזה תוכנית חסכון קרן פנסיה כיון שלבנקים בעלי תוכנית החסכון ובעלי קופות הגמל יש נדל"ן בשפע, אין שום בעיה לעשות פרוזבול גם עבור לווה זה.

ולכן אם בעבר בחורי ישיבות היו דוגמא מצויה של לווים שאין להם קרקע, בשמיטה זו במדינת ישראל יש תוכנית חסכון לכל ילד, ולכל אזרח מתחת לגיל 18 יש תוכנית חסכון השייכת לו שהמדינה מפרישה לה בכל חודש כסף, וע"פ לא משוכים את הכסף עד גיל 21, ולעיתים קרובות משאירים אותו עד החתונה, ולכן בכל המקרים הללו נחשב הדבר שיש להם קרקע.

סיכום: בכל המקרים הללו כאשר אין ללוה קרקע והוא גר במקום שלא מושאל לו או מושכר לו ברמה שאי אפשר להוציאו משם, ובנוסף אין לו שום קרן פנסיה, תוכנית חסכון, חשבון בנק ביתרת זכות, אכן הפרוזבול אינו מועיל, ויש לעשות את אחד מהפתרונות שנביא להלן, או לחלופין לשמוט את החוב של לווה זה. [לרוב לא מדובר בלווים אמידים לרוב, ולכן ע"פ רוב גם החוב הוא חוב זוטר].

אולם במקרה ויש לו מקום שהושאל לו עד ראש השנה, וכל שכן אם הושכר, ולא ניתן להעבירו ממקום השינה שלו, או אפילו אם יש לו איזה מקום שיוחד לו להנחת חפציו והושאל או הושכר לו, וכן במקרה שיש לו איזה קרן פנסיה או תוכנית חסכון או יתרה בחשבון הבנק, הפרוזבול מועיל גם לחובות שלו.

מה עושים כאשר אין ללוה חוב

כאמור מקרים אלו נדירים, אך נשאלת השאלה מה עושים במקרים אלו, לשם דוגמא נביא מקרה שנשאל בבית המדרש, איש עסקים רווק צעיר ביקש מחבר הלוואה למשך שבועיים בסכום של 100,000$ החבר סמך עליו והאמין לו שהוא זקוק לכסף להון עצמי להשלמת עסקה, ואם העברת הנכס על שמו וקבלת משכנתא מהבנק הסכום חוזר אליו, אולם הפעם החבר אכזב ועשה שגיאות עם כסף זה ואם כסף שלקח מחברים נוספים, בסופו של דבר החבר נעצר לנשלח למאסר וכל נכסיו עוקלו. החבר עבר תהליך שיקום והוא מבטיח לו כי בקרוב הוא משתחרר והוא יעבוד קשה ויפרע כמה שהוא יוכל מהחוב. הבעיה שהוא משתחרר לאחר ראש השנה תשפ"ג, ואם החבר לא יעשה פרוזבול יהיה עליו להשמיט את החוב, ולחבר אין שום קרקע. מה עושים במקרה כזה?

בשלחן ערוך (חו"מ סי' סז סעיף כג) נפסק כי ניתן להקנות ללוה קרקע כלשהו בהשאלה עד ראש השנה, אף בעל כרחו של הלווה, ואז יהיה ללווה קרקע והפרוזבול חל. הסמ"ע (ס"ק מד) ביאר שאמנם באופן עקרוני ניתן לזכות לאדם דבר בלי ידיעתו, אולם זכיה כזו שכל מטרתו ותכליתו שהוא יזכה בדבר שאין לו שום תועלת ממנו, אין זכות לאדם, ומכל מקום כיון שכרגע המעשה הוא מעשה של זכות הקילו חכמים והקנאה מועילה לצורך פרוזבול, כיון ששמיטת כספים מדרבנן הקילו בזה חכמים. [ובפרט לפי מה שכתבו האחרונים (חכמת אדם שערי צדק מצות הארץ פכ"א ה"ו; ועוד) שהפרוזבול אינו באמת מסירת החובות לבית דין, אלא עשיית תקנה להזכיר את שמיטת כספים ולאחר התקנה הפקיעו חכמים את שמיטת הכספים].

אמנם הרמ"א (שם) הוסיף שכל הדבר מועיל רק בתנאי שהלווה אינו לפנינו ואינו מתנגד לקניית הקרקע, אולם במקרה והלווה עומד בשעת עשיית הפרוזבול ומודיע שהוא מתנגד לזכות בשום קרקע אפשרות זו אינה מועילה.

במקרה זה שהלווה עומד ומודיע לנו שאהו אינו מוכן שיזכו לו קרקע, או במקרה שמלוה גם אין קרקע, מציאות מצויה בקרב בחורי ישיבות המלווים זה לזה, ולשניהם אין קרקע, וכן בכל המקרים הנ"ל בחלק ניכר מהמקרים החובות הם לאנשים הנמצאים במצב דומה להם, וגרים יחד באותו מוסד שאינו שלהם. יש פתרון נוסף שהמלוה יודיע לשני עדים שהוא דוחה את פרעון כל החובות שלו עד לצום גדליה ועד אז לא הגיע זמן הפרעון ואן לו זכות לגבות את החובות. [בחובות כבדים עם שיעבודים, צריך לקחת בחשבון כי דחיית מועד הפרעון יכול ליצור זכויות קדימה לשיעבודים שונים].

חילוני שלא עשה פרוזבול

נקודה נוספת הוא כאשר אדם חייב כסף לאדם שהוא משער שלא עשה פרוזבול משום שאינו שומר תורה ומצוות, או שאינו חיב מקהילה המדקדקת וסביר להניח שהם לא שמעו על פרוזבול. מצד דין תורה הוא אינו חייב לשלם, ויתירה מזו אם הלה יתבע אותו המלוה יכשל באיסור.

ולכן במקרה של חוב שהוא חייב לשלם מצד חוקי המדינה, או שאינו רוצה לומר למלוה כי ע"פ דין הוא פטור, כתב הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"ג סי' תנ) שכדאי לשלם למלוה לפני שהוא יתבע אותו, או לומר לשני עדים שאם החוב נפקע אני מתחייב לתת מתנה, ואז המלוה לא יכשל.

סיפור מעניין המלמד על ההשלכות הפרוזבול אירע בזמנו, כאשר הרב אורי זוהר חזר בתשובה, והיה לו חוב עם ריבית קצוצה אצל חבר חתום אצל עו"ד, והחבר סירב לוותר על הריבית והודיע להרב אורי זוהר כי מבחינתו הוא פונה לבית משפט ומחייב אותו גם על הוצאות משפט והוצאה לפועל. הרב אורי זוהר פנה להגאון רבי יעקב בלוי מגדולי המומחים בריבית, והלה ישב עימו שעה אורכה מאד אך לא מצא היתר כיצד ניתן לשלם את הריבית, שהוא איסור גמור מהתורה גם על הלווה לשלם. והפנה אותו להגאון רבי ישראל יעקב פישר, והלה השיב לו במקום הוא גנב ושודד תן לו מה שהוא רוצה אין בעיה. כשחזר להרב בלוי מאוכזב שאתה ישבת עימו זמן רב ובדקתי, ואילו הרב פישר בקושי שמע אותי והוא ענה ככה בלי עיון הכל מותר. הרב בלוי אמר לו שהוא בטוח שיש כאן היתר מקורי מבריק, ושיחזור להרב פישר ויאמר שלו שאני ביקשתי שיפרט את סיבת ההיתר. ואכן הרב זוהר חזר אל הרב פישר, והלה אמר לו תראה אתה אמרת שהתאריכים היו כך וכך [והתברר שלא רק ששמע את הסיפור בעיון אלא גם זוכר את כל התאריכים בעל פה] ולפי מה שתיארת את החבר ברור כשמש שהוא לא עשה פרוזבול, ולפי התאריכים עבר כבר שמיטה, ומשכך אין חוב ואין קרן, אלא שהלה לא נשמע לדין תורה ודורש ממך כסף שאינך חייב לו, וכיון שאין קרן אין גם ריבית, ואתה יכול לשלם לו כל מה שהוא רוצה ללא חשש.

כיצד נזכה לקיום את מצות שמיטת כספים

נסיים בנקודה אחרונה, כיצד נוכל כן לקיים את מצות שמיטת כספים למרות שאנחנו עושים פרוזבול? ומהו הענין לקיים מצוה זו?

ישנו ענין לקיים מצות עשה גם אם לא חייבים לקיים אותו, למשל ההלכה אומרת כי אדם הלובש בגד עם ארבע כנפות [פינות] חייב להניח ציציות בכנפות הבגד, אולם אדם שלא לובש בגד כזה, אלא לובש חולצה רגילה אינו חייב במצוה זו. מכל מקום יש ענין ללבוש בגד מרובע שחייב בציצית כדי לזכות לקיים מצוה זו, ולכן מקפידים ללבוש ציצית במהלך היום וטלית בתפילה.

להסביר ענין נביא את דבריו של רבי חיים ויטל (שערי קדושה שער א פרק ג) שביאר כי אדם רגיל נאבק מול היצר הרע שמושך אותו לרע, והוא מבאר את הרמה השונות שבו אדם מבטל את כוח היצר המושך אותו אל התאוות, בשלב הראשון הוא כותב כי אדם שזכה לקיים את כל התרי"ג מצות נקרא צדיק גמור ומתקן את נפשו השכלית ומשם עובר לעבוד על חסידות שהוא מידות טובות, ואדם שזוכה להיות גם חסיד מבטל לגמרי את המשיכה לתאוה.

רבי חיים ויטל מבאר כי כפי שיש בגוף האדם 248 איברים ו365 גידים, גם בנפש השכלית של האדם קיימים 248 איברים ו365 גידים, וכל מצות עשה מכוונת כנגד חלק אחר בנפש השכלית של האדם, ע"י קיומה מתקנים את החלק הזה בנפש, וכל מצות לא תעשה ששומרים עליה מתקנת גיד אחר בנפש האדם, וכאשר הוא מסיים לתקן את כל המצוות הוא מתקן את נפשו לגמרי, ולכן יש ענין לזכות לקיים כל מצוה ומצוה, משום שכל מצוה מתקנת חלק אחר, [ואם אי אפשר לקיימה לפחות ללמוד את הלכותיה]. וישנם אנשים צדיקים המחזרים לקיים כל מצוה אפשרית לפחות פעם אחת בחייהם.

ולכן ישנם אנשים שרוצים שיהיה להם את הענין לקיים מצוה זו, מאידך אם יעשו פרוזבול אינם יכולים לקיים מצוה זו, אך לא לעשות פרוזבול הדבר יגרום להם הספד כספי גדול אשר גם ימנע מהם את עבודת השם כראוי. ולכן הפתרון הוא לעשות פרוזבול כרגיל, אולם הפרוזבול מועיל רק על חובות שהלוו אותם עד לשעת עשיית הפרוזבול אולם חובות שלאחר שעת עשיית הפרוזבול אינם נשמטים, ולכן לאחר הפרוזבול מלווים ליהודי סכום קטן כלשהו, ואת הסכום הזה משמיטים ולא תובעים את הלוואה, ואם היהודי בא להשיבו לאחר ראש השנה המלווה אומר לו "משמט אני את החוב", ואז אם הלווה אומר כי למרות זאת ברצונו לשלם את החוב מותר לקחת ממנו את הכסף חזרה, והדבר אינו גורע מהמצוה שכבר זכינו לקיימה.

ובכך קיים מצות עשה ואל תעשה של שמיטת כספים, נכון לכתיבת שורות אלו ניתן לזכות רק לקיים מצוה נדירה זו אחת ל7 שנים מדרבנן, אולם תפילתנו ותקוותנו כי בקרוב נזכה לקיימה גם מדאורייתא.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.