שאלה:
יש ארגון בשם "נשמת-יועצות הלכה". יש להם אתר אינטרנט ובו אפשר לשאול שאלות בענייני אישות וכן יש להם בודקות טהרה שניתן להראות להן דמים.
רציתי לשאול האם יש בעיה הלכתית להראות (ולפסוק על פיהן) דמים לנשים שהוכשרו לכך.
יישר כח
תשובה:
יש בזה בעיה באופן עקרוני, משום שראיית דמים היא לא רק ענין של צבע, יש בזה גם הרבה פרטי דינים, לפעמים זה תלוי אם זה הפסק טהרה או שבעה נקיים, לפעמים תלוי באיזה יום בשבעה נקיים, ולכן הגם שמבחינת עצם הבחנת הגוון כל אדם שהוכשר לכך ועבר התנסות רחבה יכול לראות, אין מקום לשאול מי שלאינו בקי היטב בהלכות נדה.
שנה טובה.
מקורות:
יש הרבה סוגים של צבעים, ורק רב שעשה שימוש כראוי יכול לפסוק מהו דם ומה לא. צריך לשם כך כוח של פסיקה זה לא רק ידע מקצועי. ויעויין בחילוקי הדינים שיש בזה טור יורה דעה הלכות נדה סימן קפח: דבר תורה ה' דמים טמאים באשה ותו לא והאידנא שנתמעט הבקיאות חזרו לטמאות כל שיש בו מראה אדום בין אם הוא כהה הרבה או עמוק וכן כל מראה שחור ואין טהור אלא בשני מראות שהן הלבן והירוק בין ירוק ככרתי בין צהוב כזהב אפי' אם יש בו סמיכות דם והוא עב הרבה ונאמנת האשה לומר כזה ראיתי ואבדתיו ואם הוא מראה לבן או ירוק טהורה אבל אם הביאה לפנינו דם והחזקנוהו בטמא או אפילו נסתפקנו בו בטמא או בטהור והיא אומרת חכם פלוני טיהר לי כיוצא בזה אין סומכין עליה הכניסה שפופרת והוציאה בה דם טהורה וכן אם ראתה דם בחתיכה אפילו אם היא מבוקעת והדם בבקעים בענין שנוגע בבשרה טהורה כיון שאין דרך לראות כך וכן עשה רבינו שמשון מעשה באשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכות בשר היה נופל לה בבית החיצון ולא היתה פוסקת לראות כל זמן שאותן החתיכות היו בבית החיצון וטיהר אותה לבעלה כיון שאין דרך אשה להיות רואה כך. ודוקא חתיכות קטנות דומיא דשפופרת אבל חתיכה גדולה טמאה אפי' לא ראתה כלום שאי איפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואפי' בנפל שלא נגמרה צורתו. כל דם היוצא מן האשה בין לח בין יבש טמא ולא עוד אלא אפילו יצא ממנה דם בצורת בריה כמין קליפות או כמין שערות או כמין יבחושים אדומים טמאה והוא שיהיו נמוחים בתוך מעת לעת ע"י שרייה ששורין אותו במים פושרין ויהיו המים פושרין כל משך מע"ל שהן בתוכו ושיעור החימום כמו מים ששאבו בקיץ מן הנהר או מן המעיין ועמדו מעט בבית שחום הבית מחממתן ובחימום של אלו כך הוא שיעור פושרין בימות החורף ואם הן קשין כל כך שאין נימוחין בתוך מעת לעת טהורה אפילו אם הם נימוחין ע"י מיעוך שממעכם בצפורנים וכתב הראב"ד דוקא במפלת כמין קליפות ושערות הוא שצריך בדיקה ע"י שרייה ואם אינן נימוחין אז צורתן מוכחת עליהם שהן בריה ובאין מחמת מכה אבל חתיכת דם קשה כאבן ואינו נימוח טמאה והר"ז הלוי כתב שגם חתיכה אם אינה נמוחית טהורה ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל: וראה גם בבית יוסף יורה דעה סימן קפח: ומ"ש ואין טהור אלא הירוק והלבן. כ"כ הרא"ש ז"ל בפרק כל היד (שם) וזה לשונו ובדורות הללו אין בקי לראות בדמים לישען על חכמתו ולהפריד בין דם לדם ואפילו בימי חכמי התלמוד היו מן החכמים שהיו נמנעים לראות דמים כל שכן האידנא שאין לטהר שום דם הדומה למראית אדמומית אם לא שיהא לבן וירוק כמראה הזהב ע"כ וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק י"א (הל' יב – יג) וכן פסק הרשב"א ז"ל (תוה"ק ריש ב"ז ב:) ובריש פרק המפלת (כא.) אמרו בפשיטות דלבן וירוק טהורים וא"ת מאחר שהם ז"ל פסקו הלכה כבית הלל דמטהרים כמימי תלתן וכמימי בשר צלי למה לא התירום בזמן הזה כשם שהתירו בירוק ולבן י"ל דכיון שהם נוטים למראה אדמומית ואין אנו בקיאים במראות מטמאינן להו ולא מטהרינן אלא לבן וירוק משום דלית להו נטייה לאדמומית כלל דאע"ג דעקביא דמטמא על כרחין סבר דירוק נוטה לאדמומית רבנן סברי דהאי לאו נטייה לאדמומית הוא אבל כמימי תלתן וכמימי בשר צלי לכולי עלמא נוטים למראה אדמומית נינהו ואף על פי כן מטהרי רבנן הילכך האידנא דלא בקיאין למיבדק במראות לא מטהרינן: כתבו התוספות (יט: ד"ה הירוק) אמתניתין דהירוק עקביא בן מהללאל מטמא האי ירוק היינו כאתרוג ולא ירוק ככרתי דאין זה נוטה לאדמימות וסתם ירוק כן הוא כדמשמע בפרק לולב הגזול (סוכה לד:) וגם הרא"ש ז"ל (שם) כתב פירש ר"י דמכאן משמע דירוק סתם הוא צבע הדומה לחלמון ביצה או לזהב הנוטה למראה אדמומית וכן משמע בפרק אלו טריפות (חולין מז:) עד כאן ומשמע ודאי שדעתם לומר דבירוק ככרתי לא עלה על דעת שום אדם שיהא טמא דהא אין לו נטיית מראה אדמימות כלל ולא איפליגו אלא בירוק כזהב דסבר עקביא שיש בו נטיית מראה אדמימות ורבנן סברי שאין זה נטיית מראה אדמימות והלכה כוותייהו וכ"כ הר"ן ז"ל בפרק ב' דשבועות (ג. ד"ה ומראית) וכן כתב הרשב"א ז"ל בתורת הבית (ארוך ריש ב"ז ב.) וזה לשונו ומהו הירוק שאמרנו כתבו רבותינו הצרפתים דהיינו אפילו גאלנ"י כמראה הזהב וכל שכן הירוק הדומה לכרתי דההוא אפילו עקביא מטהר דאינו דומה לאדום כלל עכ"ל. והשתא מה שכתב הרא"ש ז"ל דהאידנא אין לטהר שום דם אם לא שיהא לבן וירוק כמראה הזהב, מראה הזהב איצטריך ליה לאשמועינן דאילו ככרתי ליכא לספוקי ביה כלל דהוי כלבן מאחר שאין שום צד נטיית מראה אדמומית ולפיכך כתב רבינו דבין ירוק ככרתי בין צהוב כזהב טהור וכן כתב המרדכי בפרק שני דשבועות (סי' תשלה דף א ע"ד) דירוק ככרתי או כעשבים או כשעוה טהור וכן כתב הרב המגיד בפרק י"א (הי"ב): ומשמע דהוא הדין לכל מראות שאין לספק בהן באדמומית כלל דטהורים דומיא דכרתי ולא הזכירו ירוק אלא משום דכשהוא כגוון הזהב איכא למאן דאמר דנוטה לאדמימות הוא לפיכך הוצרך להשמיענו בו ולבן שאמרנו לאו דוקא דהוא הדין לכל מראה דאין לספקו במראה אדמומית כלל דשרי דבכלל לבן הוא וכן נראה מדברי הר"ן ז"ל בפרק ב' דשבועות (שם):
מהיכי תיתי שהן לא בקיאות בהלכה? אא”כ יש בעיה עקרונית עם הכרעה של אשה אלא שזה לא מה שנכתב כאן מה גם שהיו נשים בהיסטוריה שפסקו הלכות.
"בקי בהלכה" יש לזה תנאי בסיס לימוד עיוני של כל הלכות נדה טור בית יוסף שו"ע ונושאי כליו עד עיון בתשובות האחרונים ופוסקי זמנינו. קורס מזורז באיזה מכון להכשרת מדריכות טהרה זה לא תלמיד חכם.
השאר תגובה