לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

מקום הנחת תפילין / מה אשם העז של הקרבן / נסיונות החיים

שאלה:

שלום וברכה. מספר שאלות יש לי:

1) נתברר לי לפני מספר ימים שהנחתי תפילין של יד באופן פסול, שנים רבות. תמיד הייתי קושר את התפילין של יד על גבי שריר הכתף (שריר הדלתא) שנמצא תחת הכתף במקום להניח אותו על שריר הזרוע. נאמר לי שכל ההנחות תפילין מלפני שנים רבות עד עכשיו פסולות עקב כך. אני שואל
האמת באמת יתכן כך? שכל ההנחות תפילין מאז ועד היום היו לשוא?

2) שאלה אותי סבתי באמצע השיחה שהיתה לנו לגבי קורבנות, היא שאלה אותי: מה חטא העז התמים המסכן שמגיע לו שיסמכו ידיים עליו ויקבל עליו את כל חטאי עם ישראל? לא ידעתי מה לענות לה, אוטלי תוכלו להבהיר את העניין.

3) שאלה זו היא לגבי הגאים שוכבי משכב זכר. התורה גזרה מוות על כל שוכב משכב זכר. פעמים רבות אני נמצא בוויכוח עם בני משפחתי לגבי עניין זה, אני הוא זה שטוען שאלו ששוכבים משכב זכר הם גברים בעלי סטייה מינית חמורה שהם פיתחו עם הזמן דבר שגורם להם להימשך מינית לגברים. בעוד כמה מבני משפחתי טוענים שגברים אלו נולדו עם פגם נפשי או מעיין מחלה נפשית התנהגותית שגורמת להימשך פיזית לגברים, ואין ביכולתם להשתלט היצר המיני או התאווה שיש להם לגברים. אם זה לפי הסברה הראשונה שלעייל – אז אפשר להבין מדוע גזרה התורה מוות על גברים ששוכבים משכב זכר, כי הרי זו משתמע שזו סטייה התנהגותית שהם פיתחו והם עוברים על ציווי ה' במצוות פרו ורבו. אך אם הסברה השניה היא הנכונה, שהם נולדים עם מום נפשי זה, אז איך התורה גוזרת מוות על אלו השוכבים משכב זכר, כאשר הם נולדו עם מום נפשי זה? (מלבד זה שהם לט מקיימים מצוות פרו ורבו?), הרי אם הם נולדו עם מום התנהגותי זה, איך גוזרת התורה מוות על שוכב משכב זכר?

תשובה:

שלום וברכה

1. מקום הנחת התפילין הוא אכן על המקום התפוח שבזרוע, שהוא אכן שריר הזרוע, ולכתחילה בחלקו התחתון יותר, באופן שזה כבר מתחת חצי הזרוע, אבל שיהיה כל הבית על המקום התפוח.

2. אין שאלה לגבי מה חטא העז, משום שאם היינו יכולים לשאול את העז הוא מספר לנו כמה הוא מאושר שנבחר למלא יעוד זה… הוא עדיף בהרבה על חבריו שפשוט נאכלים לתיאבון בתוך פיתות מרוחות בחומוס על ידי בני אדם רעבים [שגם זה טוב מאוד מבחינתו עד כמה שאוכלים עם ברכה ולא לשם אכילה גסה], הוא הרי משמש בתפקיד רוחני. צריך לדעת שכל דבר בעולם, מדומם ועד האדם יש לו תכלית ויעוד, ושמחתו היא בהשלמת יעודו. וראה דברי המסילת ישרים: ואם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם. אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול. כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל, ומקלקל העולם עמו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, והוא כענין מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בענין האור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים וזה לשונם (חגיגה יב.): "כיון שראה אור שגנזו לצדיקים, שמח", שנאמר (משלי יג ט): "אור צדיקים ישמח". ובענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו (חולין צא:): "אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד והיתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו". והנה על העיקר הזה העירונו זכרונם לברכה במדרש קהלת, שאמרו, זה לשונם: (קהלת רבה ז): "ראה את מעשה האלהים וגו' (קהלת ז יג), בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו, ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי". כללו של דבר, האדם לא נברא בעבור מצבו בעולם הזה אלא בעבור מצבו בעולם הבא, אלא שמצבו בעולם הזה הוא אמצעי למצבו בעולם הבא שהוא תכליתו. על כן תמצא מאמרי חכמינו ז"ל רבים כולם בסגנון אחד מדמים העולם הזה למקום וזמן ההכנה, והעולם הבא למקום המנוחה ואכילת המוכן כבר, והוא מה שאמרו, העולם הזה דומה לפרוזדור, כמו שאמרו ז"ל (עבודה זרה ב:): "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם". מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת. העולם הזה דומה ליבשה, והעולם הבא לים וכו' (קהלת רבה א טו). וכאלה רבים על זה הדרך. תראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה, או מי הוא ששמח ושליו ממש בעולם הזה. (תהלים צ י): "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואון", בכמה מיני צער וחלאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת, המות. אחד מני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמיתית. וגם הוא, אילו יגיע למאה שנה כבר עבר ובטל מן העולם. ולא עוד אלא שאם תכלית בריאת האדם היה לצורך העולם הזה, לא היה צריך מפני זה שתנופח בו נשמה כל כך חשובה ועליונה שתהיה גדולה יותר מן המלאכים עצמם, כל שכן שהיא אינה מוצאה שום נחת רוח בכל עינוגי זה העולם. והוא מה שלמדונו זכרונם לברכה במדרש קהלת, זו לשונם (קהלת רבה ו ו): "וגם הנפש לא תמלא, משל למה הדבר דומה, לעירוני שנשא בת מלך, אם יביא לה כל מה שבעולם, אינם חשובים לה כלום, שהיא בת מלך כך הנפש, אילו הבאת לה כל מעדני עולם, אינם כלום לה, למה שהיא מן העליונים".

3. גם אם נקבל את ההנחה שאומרת שזו סטייה מסויימת מולדת, זה לא אומר שאדם אמור להכנע אליה. זה דבר נשלט. גם גבר מן השורה שלא מצליח להנשא, כי אינו מוצא אשה מתאימה וכו', אין לו כל היתר לחיות יחד עם אשה שלא במסגרת נישואין, אף שיש לו תאוות ותשוקות וכו', על כל זה מוטל על האדם להתגבר. אז נכון, יכול להיות שאדם אחד יש לו נסיון גדול יותר, או נסיון אחר שאין לחברו, אבל כל זה לא מתיר לחיות חיי אישות שלא באופן המותר על פי דין.

הצטרף לדיון

4 תגובות

  1. אז מה הדין לגבי כל השנים בהם הנחתי תפילין על השריר ליד הכתף? האם כל ההנחות תפילין האלו לא ייחשבו לי כלל וכאילו לא הנחתי תפילין כלל השנים האלה, והכל היה ברכות לבטלה כי הנחתי למעלה מהמקום שהייתי צריך להניח?

  2. אינני יודע היכן בדיוק הנחת, אבל אם זה היה על הכתף ולא על הזרוע אז זה באמת בעיה, אבל צריך לדעת שכל זמן שהנר דולק אפשר לתקן, זה היה שוגג, ויש אומרים שאדם שהניח בשוגג תפילין פסולות מחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה ונחשב לו שקיים את המצוה כתיקנה, וגם כאן זה כך, ומהיום אתה מניח כדין והכל בסדר גמור.

  3. לגבי העז, הרב מתכוון כפשוטו שהעז עצמה מבינה או מרגישה משהו לגבי קדושת המצווה ושמחה בזה? הרי בני אדם בדרך כלל לא מרגישים ולמה העז תבין יותר מהם?

  4. ודאי שעכשיו היא לא מבינה לא לטוב ולא למוטב, כלום לא, רק האמת היא כך שאם היא ואנחנו היינו מבינים היינו יודעים שכך היא טובתה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל