שאלה:
חזרתי בתשובה בגיל 45 – לא ערכתי מעולם פרוזבול .
האם כל החסכונות שלי הלכו לאיבוד ?
תשובה:
שלום וברכה,
נחלקו הפוסקים בהגדרת הכסף שמופקד בבנק, בשו"ת שתי הלחם [למהר"ם חגיז סימן מה] כתב שכסף שמופקד בבנק ובטוח במעותיו ואינו מחוסר גוביינא דינו כמוחזק, ולכן הבכור נוטל פי שניים. ולדבריו גם בשמיטה אינו נחשב להלוואה אלא הכסף שנמצא בבנק שיכול למשוך מתי שרוצה לכן נחשב שהכסף מוחזק בידו ואין השמיטה משמטת. אולם בשו"ת גינת ורדים (אהע"ז כלל ד סימן יט) חולק וסובר שלא מצאנו חילוק אם בפוסקים בין הלוואה בטוחה להלוואה אחרת, וכל הלוואה דינו כראוי ואין הבכור נוטל פי שניים. ולדבריו השמיטה משמטת כל כסף שיש לו בבנק. וכן פסק בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"ב סימן לא). והחיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סימן עד אות ח) כתב, ראיתי תשובת כתיבת יד לאחד מרבני הדור הי"ו שכתב הלכה למעשה, שמעות שבבנק של לונדון חשיבי מוחזק, ואין ראיותיו מכריעות. ונעלם ממנו מה שכתב בגנת ודרים דחשיבי ראוי, והסכים עמו מהר"י הלוי, וכן דעת הרב שאילת יעב"ץ, ע"כ.
הרי לנו רוב מניין של הפוסקים שהכריעו שכסף שנמצא בבנק נחשב להלוואה לכל דבר, ואין הבכור נוטל ממנה פי שניים, וכן השמיטה משמטת.
אולם כל זה בבנקים שבחו"ל שאין להם היתר עסקה, אולם בבנקים שבארץ ישראל שיש להם היתר עסקה חסכונות בבנק, כיון שהחסכון נחשב לעסקא [הלוואה תמורת רווחים עם היתר עסקה כדין] שחצי פיקדון וחציו הלוואה, ודעת השו"ע סימן סז סעיף ג שחצי המלווה משמט וחצי הפיקדון אינו משמט. א"כ החצי ודאי אינו משמט. ויש הרבה מהפוסקים שסוברים שכסף שניתן לעסק אין השמיטה משמטת גם חצי ההלוואה.
כיום נהגו לכתוב בהיתר עסקה שלעת הצורך הכל יהיה פיקדון, ולפ"ז גם לדעת השו"ע אין שהמיטה משמטת כיון שכולו פיקדון.
עוד יש לצרף שיטת הרמ"א סימן סז סעיף א שהביא את הנוהגים שאין שמיטת כספים בזמן הזה, ודלא כדעת המחבר והרא"ש.
העולה לדינא: שלכתחילה ודאי יש להורות לערוך פרוזבול על כסף שמופקד בבנק, אולם אדם שחזר בתשובה ולא ערך פרוזבול בשוגג יש הרבה צדדים להקל, ושביעית בזמן הזה מדרבנן, ולכן מותר לו לגבות את כספו מהבנק אחר השמיטה.
בהצלחה.
לא הבנתי למה הקולא כל כך גורפת,
הרי לכאורה לפי שורת הדין היה ראוי להורות לכתחילה שלא לגבות את כספו, בפרט אם אין לו הרבה כסף…
אשמח לקבל הסבר….
יישר כח!
ולגבי המנהג שהביא הרמ"א כבר צווחו עליה ככרוכיא, ובפרט לפי מה שביאר הרא"ש בתשובה שהטעם שלא מיחה בידם מפני שכולם היו נוהגים כן והוי כעל מנת שלא תשמטני שביעית, מה שלא שייך לומר בזמנינו.
(וקושיית הקצוה"ח על הרא"ש הנ"ל מיושבת היטב עפמש"כ בשיעורי ר' שמואל בגיטין דף ל"ו שגם איסור הנגישה מזכויות הממון הוא עי"ש).
אם היה מדובר בחובות פרטיים היה הדין שונה. אבל בחובות בבנק יש הרבה זה רק חומרה ולכן בדיעבד אם לא ערך פרוזבול יש להקל.
הרא"ש צווח ככרוכיא ולמרות זאת הרמ"א הביא שיטה כזו, ולכתחילה אנו לא סומכים על השיטה הזו, אבל בחוב של בנק שיש פוסקים שלא צריכים פרוזבול, יש לצרף את שיטת הרמ"א. וביאור אותו מנהג יש יישובים נוספים.
השאר תגובה