לתרומות לחץ כאן

שם שנכתב בתעודת זהות ואינו משמש – כתיבתו בגט ובכתובה

שאלה:

שלום
האם החלפת שם פרטי רק בתעודת זהות ללא החלפת שם בבית הכנסת וכו' נחשב החלפת שם על פי היהדות?
האם יש לזה השפעה רוחנית?

תודה .

תשובה:

בענין זה נחלקו הדעות, ובמציאות בת זמנינו שכמעט ואין שימוש בשם שבתעודת זהות, במיוחד כאשר יש שם שני שמות, נראה שזה כלום.

מקורות:

במסגרת עבודתי במכון אוצר הפוסקים על דיני שמות גיטין, עסקנו בשאלה האם שם שנכתב רק בתעודות ואינו משמש נכתב בגט או בכתובה, אני מעתיק מה שכתבתי שם:

שם שנכתב בתעודת זהות או דרכון.

באבני האפוד (ח"ב אות לא) כתב בשם פאת השדה (סי' מא אות ע): לפי מ"ש בסמוך דהיכא שנכתב בכתובה יש פוסקים דס"ל דלא חשיב נשתקע, אם כתוב השם בפספורט לא מקרי נשתקע, וחשיב טפי מכתוב בכתובה[1]. וכ"כ בזכרון יהודה (לר"י גרינוואלד), ח"ב סי' ר"ג; זקן אהרן (לר"א וואלקין) ח"ב סי' קט"ז; קול יהודה (לר"י שפירא), סי' נ"א[2]. וכן צידד במנחת יצחק ח"א סי' קי"ז[3]. וראה בית יצחק (לר"י שמעלקיש) ח"ב סוס"י כ"ד שצירף סברא זו בנדונו. וע"ע בשו"ת מהרי"ש שם, דמכל מקום לכתחילה עדיף לכותבו בדאיתקרי – לשון עבר, וכמבואר להלן ס"ק פ"ב אות ט'.

ובשו"ת מהר"ש ענגיל (ח"ה סי' פז אות א) כתב: כיון דנכתב כן במעטריקא ובפנקס הצבא שוב י"ל דלא חשיב נשתקע, וזה עדיף משם הנכתב בכתובה דשם לשיטת כמה פוסקים אף שהיה לו מעריסה ב' שמות ונכתבו בכתובה אפ"ה י"ל דחשיב נשתקע … דמאי מועיל שם שנכתב בכתובה המונח בארגז, ואפ"ה לכמה פוסקים גם זה לא חשיב נשתקע משום דיוכל להיות שתבוא לפני בית דין לגבות הכתובה ותצטרך להראות כתובתה, ושוב עי"ז יצא מכלל נשתקע, כל שכן שם הנכתב במעטריקא דזה הוא דבר הנצרך לאדם תמיד לכמה ענינים, בודאי דעי"ז יצא מכלל נשתקע[4]. וכ"כ שם ח"ז סי' ע"ג.

ובמשיב שלום (סי' א) לאחר שהכריע ששם הנכתב בתעודות לא נחשב כשם שנשתקע, הוסיף: וכבר השריש לנו הרשב"א ז"ל בתשובותיו סי' רנ"ג והובא בדרכי משה חו"מ סי' כ"ה שאפילו איחיד נגד רבים וקטן נגד גדול סמכינן בדרבנן בשעת הדחק, וכל שכן בעיגונא דאיתתא, שהרבה שקדו חז"ל על תקנת עיגונא ואמרו משום עיגונא הקלו, וראוי לנו לסמוך על זה דלא נשתקע כהאי גוונא וגם להכשיר בשם טפל לבד כדעת המכשירים וכהסכם גדול האחרונים ועמוד ההוראה הרמ"א ז"ל, ובפרט שאפשר בשם שהיה תחילה עיקר כנד"ד שהיה שם עריסה כו"ע מודו.

ובדברי מלכיאל (ח"ג סי' קיח) כתב לענין שם הנזכר בתעודות: לא מיקרי נשתקע, דהא בעל כרחו צריך הוא לזכור את שמו זה, כי הלא בכל דבר שיזדמן לו עסק באמצעות פקידי הממשלה יקראוהו בשמו זה, ובפרט בעסקי ירושה ועסק עבודת הצבא של בניו. וכן כשיזדמן לו ליסע למקום אחר הוא מוכרח לזכור שמו זה כדי שישיב כן לפקידי המקום אם ישאלוהו על שמו שלא ימצא בדאי, וכן ביתר הדברים הנוגעים לחוקי הממשלה. וזה עדיף משם הכתוב בכתובה, כי בכתובה אפשר שישכח שמו זה ולא יזכרנו לעולם, וגם הכתובה לא יצטרכו להראותה, אבל הכא בהכרח יזכור שמו זה, כי אולי יצטרך ליסע לאיזה מקום או יבוא לידו דבר הנוגע לחוקי הממשלה ויוכרח אז להקרא בשמו זה. וכ"כ שם ח"ד סי' קכ"ו, וח"ו סי' מ"ד.

ועיין בדברי חיים (ח"ב סי' קנה) שכתב: בנידון דידן, שלפי דברי הרב מצעשנוב בשינאווא מפורסם הדבר לכל בני העיר ששמה סימא פרומט, וגם מסתמא בערכה בקשתה ליתן לה רשיון חתמה בב' שמות, כי ידוע דכך כותבין ברשיון שם שחתמה עצמה בה, וגם מסתמא בהמעטריקל נכתבה כן, דהרשיון ניתן על שם חתימתה, ואם רואין שכן נכתבה המעטריקל והמעטריקל נקרא בכל שנה או שלש שנים, ובין הגוים ודאי נקראת כן, ולכן לדעתי זה לא נקרא נשתקע, כיון שקראו אותה כן תחת החופה וגם בהכרזה וגם חתמה עצמה כן, וידוע בבירור אם תרצה לגרש בערכאות כפי נימוסיהם שיכתבו סימא פרימט, והאיך יעלה על הדעת שזה נקרא נשתקע[5].

ועיין בעצי הלבנון (סי' קט) שכתב: הגם שלפי דעת רוב האחרונים אין הכתיבה בהתנאים והכתובה מוציאה מידי נשתקע, מ"מ נראה דבנ"ד שהמעטריקא ותעודת מסעה הן עיקר גדול במדינתנו בחיים האזרחיים והמדיניים, עד שקשה מאוד לפנות ימין ושמאל בהעדרן, שפיר יודו כו"ע דבהצטרפן אל התנאים והכתובה אלים כוחם להסיר מכל וכל חשש נשתקע.

ויש שנראה מדבריהם שהשם הנכתב בתעודות הוא שמו העיקרי. בחידושי אנשי שם (סי' פו ד"ה הנה בזה) כתב: כתב הערכאות נראה דלא גרע מקריאה לתורה, דמוכח בכמה דוכתא ומהם בהל' שבת סימן רמ"ו, דכל מעשה הערכאות יש להם קול[6]. ובמנחת יחיאל (ח"ב סי' א אות ו) כתב: ועוד נראה, דבזמנינו שכל אדם נכתב במעטריקא בשם שניתן לו מלידה ואחר כך כשנתגדל כל כתבי התעודה מהשלטונות וכן הפאס [פספורט], וכן כשעומד לבחינה על הצבא וכן הנישואין והגירושין בערכאות, וכן כשבא לעשות מסחר ולוקח רשיון מהערכאות הכל הוא כפי שנכתב במעטריקא שם עריסה, על כן לדעתי זה עיקר השם. ומבואר מדבריו, דלא מיבעיא דלא חשיב שם שנשתקע אלא כך הוא עיקר שמו[7]. וכ"כ שם ח"א סי' ס"ג.

אולם במראה יחזקאל (ח"א סי' כג) חולק על כל הנ"ל, וכתב בנדונו לענין מי שנקרא בתעודות אברהם ובפי כל ועולה וחותם בשם וואלף או זאב: נראה כי שם אברהם חשוב נשתקע, כי עתה בשעת הגירושין לא נקרא ולא נחתם בשם זה. ובהא לחוד מה שנרשם בהמעטריקא שם אברהם זה לא יועיל שלא יהיה בכלל נשתקע, כי לא עדיף זה מהשם הנכתב בכתובה דהעלו כל האחרונים דלא משגיחין בזה [ראה לעיל אות כ"ג, שיטות הפוסקים בענין זה]. וכ"כ בזכרון יעקב (לר"י בענדיטמאן) סי' נ"ג מתשובותיו, שנדפסו בסוף ספרו על הש"ס.

וביד יצחק (ח"א סי' רלה) כתב: ומה שכתוב במעטריקל נראה דהוי כשם הנשתקע, דבשם זה הרי לא נקראת מעולם, דאע"ג דלפעמים הם צריכה למכתב תעודת לידתה כותב מנהיג המעטריקל שם הנ"ל, מכל מקום כבר כתב הגאון דברי חיים בשם תשובות אנשי שם אם המיעוט דהיינו ב' או ג' קורין לו בשם זה מ"מ הוי נשתקע, וא"כ זה לא עדיף מיניה … ועי' שו"ת מהר"ם שיק סי' ק"ט דנראה מדבריו דמה שנקראת גם במיעוטא דמיעוטא לא הוי שם שנשתקע, מיהו כל זה לענין שם העריסה, מטעם שכתב שם דמזכירין אותו השם ברבים במי שבירך וכיוצא בזה, אבל השם שבמעטריקל הנ"ל אין לו זכר ברבים, לעולם שפיר מיקרי נשתקע.

ובשדי חמד (מערכת הגט סי' מא אות ד בסופה) כתב: על המגרש שיש לו מעריסה שני שמות, ונשתקע שם האחד שנקרא בפי כל וחותם רק בשם אחד, ומעלייתו לס"ת אי אפשר לברר שמו כי אינו עולה לס"ת, רק שבהפא"ס [פספורט] שלו נכתבו שני השמות, ושאל אם יש לשם זה דין נשתקע או לא חשיב נשתקע כיון שנכתב בהפא"ס שלו. והשבתי לו דיש לו דין נשתקע, דלא עדיף משם האיש והאשה שנכתב בכתובה דחשיב נשתקע, ואין צריך לכתב אלא שם שנקרא בפי כל וחותם בו.

ובאיש מצליח (ח"ב סי' סט סעיף ג) כתב: מעשים בכל יום ששם הכתוב בתעודת הלידה וזיהוי ופספורט וכל כתבי הממשלה, אם אינו נקרא בו בפי ישראל ואין חותם בו, כגון שחותם בשם המשפחה ואין עולה בו לס"ת הוי בסוג נשתקע גמור. ויתר על כן כתב בח"א ריש סי' נ"א, ששם שמעולם לא נקרא בו בפי הבריות, ורק נכתב בתעודות, אין צריך אפילו לרומזו בדמתקרי דמהרי"ט, דגרע דינו מכל שם שנשתקע, וחשיב שלא נקבע לו מעולם.

ויש שכתבו שאין לכתוב שם של תעודות וערכאות אלא כשניתן לכותבו כשם עיקר. בגט מסודר (שער ד סי' יב סעיף יח) כתב: שם הנקרא בערכאות, היינו בספרי תולדות, אינו נשתקע אע"פ שאין קורא בו, אבל כיון שאין קורין בו אין כותבין עליו לא דמתקרי ולא המכונה, ובכן אי אפשר לכתבו לשם טפל, לכן אין כותבין אותו אלא במקום שיוכל להכתב לשם עיקר. היה שמו בנימן ובספרי תולדות כתוב בענעדיקט והעולם קורין אותו ווילעהלם, כותבין בנימן המכונה ווילעהלם ומשמיטין שם בענעדיקט. אבל כשיש ספק אם שמו הקודש בנימן או זאב שאז אין כותבים שם הקודש כלל, אז כותבין בענעדיקט דמתקרי ווילעהלם. ובחקור דבר שם ס"ק י' הראה מקורו משו"ת מהר"ם שיק סי' ק"י, לענין מי שכתב שם געגועים בגט, דכתב שם שלא ניתן לכתוב על שם המכונה או דמתקרי אף שבתוך דבריו שם הזכיר שכך היא נקראת בערכאות. ובטעם הדבר הוסיף: כי דמתקרי אינו שייך אלא על קריאה בעל פה ולא על קריאה על ידי הכתב, ודומה שם זה לשם חתימה, שעל שם חתימה אין כותבין לא דמתקרי ולא המכונה, ולכן אי אפשר לכתבו לשם טפל.

עוד כתב בגט מסודר שם (סעיף יט) על פי דבריו הנ"ל: מה שנאמר דהיכא דצריך לכתוב שם המשפחה [שם קודש] משמיטין השם של ערכאות, זה דוקא היכא שאין חותם בשם של ערכאות אבל אם חותם בשם של ערכאות ורגיל לחתום, אי אפשר להשמיטו וכותבין אתו לשם עיקר או לשם טפל. ועיי"ש בחקור דבר ס"ק י"א שהאריך בביאור דין זה, דשם חתימה [כשהוא שם עצם ממש ולא כינוי לבד] אין להשמיט, וממילא יש לכותבו לעיקר. ובאופן שעולה לתורה בשם העברי ואינו נקרא בו בפי הבריות כלל, כתב שם על פי הנ"ל: ונראה דהכא יש לכתוב שם העליה בנימן לעיקר ושם החתימה בענעדיקט לטפל. והטעם, דאף דאין לכתוב על שם החתימה דמתקרי, מכל מקום אם כתב כשר בדיעבד [ראה להלן ס"ק פ"ג אות י"ד] … והכא שאי אפשר בענין אחר הוי כדיעבד, כמו שכתב אהלי שם לענין הקדמת שם טפל לשם עיקר [ראה לעיל שם]. וגם בלאו האי טעמא הכא כשר אפילו לכתחילה, משום דהוי שם של ערכאות, דהא דאמרן לעיל דאין לכתוב על שם של ערכאות דמתקרי הוא מספיקא, משום שיש לחוש לדעת מהר"ם שיק דס"ל כן[8]. וע"ע שם שער ד' סי' ט' סעיף י'.

ויש שחילקו בין שם עריסה לשם שנתחדש בו אחר כך ונשתקע. בויען דוד (לרחי"ד וויס, סי' רא) כתב: במה שהעיר כ"ת שאין מדקדקין לשאול שם הבעל ואשתו בפאס ושאין זה מעלה ומוריד, ומכיון שאין קוראין אותו כך אם יכתבו שם זה בגט יפסול כמו בשם שנשתקע, כן הדבר. אך רציתי להעיר, שיש נפק"מ בשם הכתוב בפאס, והוא באם היה לו שם עריסה ונשתקע ועדיין הוא מוזכר בפאס שלו, דצריכים לכתוב, וכמ"ש בבית יצחק (ח"ב סי' כב) ובשו"ת דברי חיים (ח"ב סי' קנה) ובס' גט מסודר (ש"ד סי' ט סעי' י) [הנ"ל], וא"כ יש לשואלו על כך, כי על ידי זה לפעמים יתברר שמו מעריסה.

ובאופן שאינו משתמש בתעודות אלו אלא לעיתים רחוקות. בבצל החכמה (ח"ב סימן מה אות ו): אם באמת אינו משתמש בדרכונו רק לעבור בו הגבול שבין מדינה למדינה, אין להזכיר בגט השם שבדרכון כזה.



[1] בבצל החכמה (ח"ב סימן מה אות ו) הביא מדברי הסוברים ששם שנכתב בתעודות אינו נחשב כשם שנשתקע, והוסיף: בשביל שמסתכלים בדרכונו פקידי הגבול בחשאי בעברו הגבול בין מדינה למדינה עדיין אינו נקרא שם זה עליו. ואף שהאנשי שם פשיטא ליה דבכה"ג לא הוי נשתקע והדברי חיים השאירו בצ"ע, נראה דהם מיירו בשם שנקרא בו משך איזה זמן, משא"כ בנ"ד שהוא לו שם חדש בודאי לא נתחזק על ידי כך בשם זה.

[2] וכ"כ בגבול יהודה סי' נ"ב לענין שם עריסה שנשתקע, בצירוף זה שהיו קורים אותה כך גם במי שבירך ובכתובתה.

[3] בהר צבי ח"ב סי' קל"ח נראה שנקט אף הוא ששם שבתעודות הרשמיות אינו משתקע, וכן נראה להלן שם סי' קמ"ח מזה"ג אות ג', אולם באות ד' שם נראה לכאורה להיפך, וצ"ע.

[4] נראה מדבריו, שגם כאשר בתעודות הוא נקרא בשני שמות ובפי כל באחד מהם, הכתיבה בתעודה מצילה את השם משיקוע. ולכאורה לולי דבריו היה מקום לחלק ולומר, שדוקא כאשר בתעודה הוא נקרא בשם אחד ובפי כל בשם אחר, לא נחשב שם זה כנשתקע, כיון שהוא חייב להשתמש בו בחתימת חוזה ושאר עניני השלטון, אבל כאשר הוא נקרא בתעודה בשני שמות ובפי כל באחד מהם, כיון שגם אם יחתום באותו שם אחד יהיה ניכר מהתעודה שהוא החותם, נחשב השם השני כנשתקע.

[5] וראה אמרי יושר (ח"ב סי' קכ) שצידד שאף מדברי הדברי חיים נראה ששם שנכתב בתעודות לא חשיב שנשתקע, אלא שכתב: מיהו יש לחלק, דשם בסי' קנ"ה משמע דניסת והכריזו עליה בביהכנ"ס בשם זה, וזה צירף הדברי חיים למה שנכתב כן במעטריקל. ע"כ. ועיי"ש עוד שצירף לזה בנדונו דמיירי בשני שמות לידה שנשתקע אחד מהם, את דעת החי' אנשי שם סי' קע"ג דס"ל דלא חשיב נשתקע, דהשם האחד מציל על חברו. אמנם במשיב שלום סי' א' הנזכר למעלה נקט בפשיטות שעיקר כוונת הדברי חיים דשם הנכתב בתעודות לא חשיב שנשתקע.

[6] בדבריו מבואר ששם הנכתב בתעודות הוא שם עיקר, אולם בדברי חיים בשער התשובות שם תמה על דבריו, וכתב: ישתקע הדבר, דבהדיא מבואר במהרי"ק כו' דאין חוששין בשמות הגוים אפי' בעירות, ורק לכתוב עליהם דמתקרי ובשמות שנקרא לתורה זה הוא העיקר השם. ע"כ. ומכל מקום גם לדבריו יחשב כשם טפל, וכמובא מדבריו להלן בסמוך. ויש לעיין לפ"ד, דאם השם שבתעודות הוא שמו העברי, אפשר שיודה שנחשב הוא כשם עיקר, וכדעת החידושי אנשי שם.

[7] וצ"ע אם כוונתו שגם אם כתבו לבדו דינו כשם עיקר והגט כשר, או שרק צידד לכותבו תחילה, וכעין מה שדנו לחלק בזה בשם עלייה לתורה שאינו נקרא בו בפי כל, ראה להלן ס"ק פ"ג אות ה', וראה אמרי יושר המובא בהערה לעיל דנקט בפשיטות שדינו כשם טפל שאם כתבו לבדו הגט פסול, וכ"כ במשיב שלום סי' א'.

[8] ועיי"ש שהוסיף דמ"מ יכתבו דמתקרי ולא המכונה, דלעולם אין לכתוב המכונה על שם חתימה, וכמבואר באהלי שם כלל ז' ס"ק ד'.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל