שאלה:
בימים הנוראים מצוי שאנשים מאריכים מאוד בתפילת שמונה עשרה, דבר הגורם למתפללים שלפניהם להישאר במקומם ללא יכולת עקירת רגליים.
האם יש פתרון לבעיה זו?
תשובה:
מי שחלוש או חולה מותר לו לעקור רגליו, לגבי אדם בריא, אני חושב שמי שמאריך באופן שחורג מאוד מהסטנדרט יש לבקש שישב במקום שאינו מפריע לשאר בני אדם.
מקורות:
ראה משנה ברורה סי' קב ס"ק י. בבית ברוך על החיי אדם כלל כו כתב שביום הכיפורים שמתענים כל הציבור נחשבים חלושים לענין זה, ולכן אז הדין קל יותר מראש השנה.
משנה ברורה סימן קב ס"ק י: (י) חלוש – ר"ל שידוע שהוא חלוש וא"א לו לעמוד ולכך מותר לו לישב דחולשתו מוכחת עליו שמפני כך ישב. ודוקא לישב בצד המתפלל הא לפניו יש מחמירין אף בחלוש:
וזה לשון הבית ברוך שם בסימן כו סעיף קטן ט: נראה דביום הכיפורים שצמים ועומדים כל היום בתפילה ורוב העולם מרגישים חולשה (בפרט בסוף היום) דינו כדין יוע שהוא חלוש ויש להקל. [ויעויין שם בסעיף קטן ח שהאריך שלאו דווקא חולה אלא אפילו חלוש בעלמא דכן הוא לשון השולחן ערוך והאחרונים, רק שדעת החיי אדם שצריך שיהיה ידוע שהוא חלוש].
מחילה על ההתערבות אבל ארשה לעצמי לנצל את הבמה ולהוסיף עוד שאלה נוספת מעניין לעניין באותו עניין. והוא פתיחת ארה”ק, הן לעניין שהרבה פעמים יש אנשים שעדיין אוחזים באמצע שמו”ע בדרך והן מבחינת הש”ץ שהוא הרי באמצע החזרה והארון מולו
מתוך פסקי תשובות אורח חיים סימן קב אות ג
לצורך מצוה עוברת שלא יוכל לקיימה אח"כ, כגון להתפלל בציבור או לשמוע קדיש קדושה וברכו ברכת כהנים וקריה"ת, וכן כדי ללכת לביהמ"ד לקביעות לימודו, וכל שכן כדי ללמד תורה לרבים, וכמו"כ כהן לצורך עלייתו לדוכן, ואף כדי ללכת ליטול ידיו לפני כן, ש"ץ ובעל קורא לגשת לעמוד בדליכא אחר. ואין צריך לומר שקראוהו לעלות לתורה. ובכל אלו ישתדל שלא יהיה העברתו נגד המתפלל ממש, אלא בצדדיו.
ולמצוה שאינה עוברת וכן מנהג או הידור בעלמא, כגון להתפלל במנין כשיוכל אח"כ למצוא מנין אחר, להתפלל כש"ץ כשהוא חיוב, ליטול ידיו כשנגע במקומות המכוסים (דהא יכול לקנח ידיו בכל מידי דמנקי), וכן מצוות שאינן קשורות לתפילה כגון גבאי צדקה לאסוף צדקה מהציבור, כיבוד אב ואם, בכל אלו וכיוצא בהן אין להתיר לעבור נגד המתפלל, אבל בצדדיו או לאחוריו אפשר להקל.
ראה שם מקורותיו.
האם פתיחת ההיכל לפיוטים נחשב למצווה עוברת שיתיר מעבר לפני המתפלל?
לכאורה לא.
השאר תגובה