שאלה:
הבעל מקריא בביהכ"ס שלנו מתפלל שמונה עשרה באריכות ולנשים בפרט קשה לעמוד כל כך הרבה זמן להמתין עד שהוא מסיים מלכיות וכדו' האם הוא צריך לסיים את מלכיות כדי להקריא תקיעה או שהוא יכול להקריא באמצע הברכה
אודה לכבוד הרב אם יורנו מילתא ומקור כדי שנוכל להראות לו
כתיבה וחתימה טובה ושנה טובה
תשובה:
פשיטא שאינו יכול להפסיק באמצע הברכה, הרי זה הפסק גמור. יש לדבר איתו ולהציע שאו שיזרדז מעט בתפילתו או שאדם אחר יקריא.
מקורות:
על הנדון אם יש מקריא בתקיעות שבלחש, ראה שו"ת מנחת אלעזר ח"ד סי' לז חילוקי המנהגים בזה.
שו"ת מנחת אלעזר חלק ד סימן לז
עוד ראיתי חזות קשה בדברי שו"ת בני נזר (חאו"ח סי' תמ"ה תמ"ו תמ"ז) שנתקשה ונתלבט כ"כ שלש תשובות בדבר הזה ורצה לבטל תקיעות בלחש במוסף דר"ה אפילו במקום שנהגו כן רבות בשנים וכל הרואה בדבריו ישתומם ויתפלא על גאון וגדול כמותו זצ"ל איך יכנס בפירצה דחוקה כ"כ כדי להעמיד דבריו וכ' דוחקים כאלו שנראים לכל בר בי רב שאין האמת כן והוא נגד הפשט והשכל. במחכת"ה.
ראשית דבר, הערוך שהובא בתוס' שכ' והני דמחמירי דעבדי שלשים כדיתבין ושלשים בלחש ושלשים על הסדר עכ"ל הרי מקורו מפורש דשלשים בלחש וע"ז רצה לעקם (באבני נזר) הפי' דהיינו לאחר התפלה למ"ד קולות והיינו במקום בלחש זה כ' בסימן תמ"ה, ובסי' תמ"ו כאשר השיג עליו השואל כי כל רואה יתמה על דבר זה לפרש כזה בל' הערוך (ובפרט שכ' אח"כ ושלשים על הסדר דהיינו תפלה בקול כנז' להלן ואיך יכתוב הל' בלחש היינו שלאחר התפלה (כפי דבריו) קודם על הסדר שהוא באמצע התפלה של הש"ץ) ע"כ חזר בו וכ' דבלחש היינו כשסיימו תפלתו בלחש קודם אלקי נצור אבל לא בין מלכיות זכרונות ושופרות בלחש וכל רואה יראה הלחץ והדוחק הזה.
וגם על זה רצה לפקפק דעל הסדר אינו תפלת הש"ץ, והרי הרואה יראה מלשון השל"ה בסידורו (שהביא ג"כ באבני נזר לשונו) וז"ל דהיינו ל' קולות בישיבה ול' קולות בלחש ול' על הסדר וי' קולות לאחר התפלה הרי דהשל"ה ג"כ רגיל על לשונו בפשיטות דעל הסדר היינו סדר חזרת הש"ץ. ובלחש כמשמעו. דהא השל"ה מיירי שם כמ"ש בשם האריז"ל שסידר הכונות וגם נמשך בודאי אחרי לשון הערוך בתוס' ג"כ. ואיך נוכל להתעקש ולומר בלשון הערוך פי' אחר ומשונה כ"כ.
ומ"ש באבני נזר דאם כן הוא למה לא הנהיג השל"ה בא"י לתקוע בלחש תמהני על דבריו מנ"ל דלא הנהיג כן הלא פשוט שבצפת"ו וטבריא תוקעים בלחש גם עתה עד היום בכל בתי כנסיות וביהמ"ד מכל המפלגות ובודאי נמשך עוד מהאריז"ל מארי' דאתרי' דצפת"ו והשל"ה ז"ל מארי' דאתרא דטבריא ששם מ"כ כנודע ואיך נדע להחזיק להיפך וגם העידו בפני ת"ח שגם בירושלים עיה"ק תוקעים בלחש בכל הביהכ"נ וביהמ"ד זולת אנשי ליטא שהם נגררים אחרי מנהגי הגר"א גם במקום שהוא נגד הש"ע ונגד האר"י כנודע בהרבה דברים.
וגם כן בראשונים בס' המנהיג לרבינו אבן הירחי ז"ל (הל' ר"ה סי' כ"א) וז"ל ושמעתי כי במדינת בבל עושין מאה קולות וכ"כ בערוך בערך מאת פעיות דפעייא אימי' דסיסרא וכך מנהגה מיושב ל' קולות כמנהג כל הגולה וכן מעומד למוסף כשהיחידים מתפללים וא' תוקע להם על סדר הברכות ל' קולות שלשת הסימנים למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות וכשש"ץ אומר המוסף בקול רם להוציא את שאינו בקי שלשים על סדר הברכות הרי צ' קולות ולאחר סיום התפלה לפני קדיש בתרא תוקע להם היחיד עשרה קולות וכו' הרי ק' קולות כנגד ק' פעיות דפעייא אימי' דסיסרא כך קבלתי וכו' עכ"ל הרי מפורש כן ומביא ג"כ זה בשם הערוך עד שתשב"ר יוכלו לפרש זה בפשיטות ולא אפשר באופן אחר, ולבסוף כ' באבני נזר (בסי' תמ"ז) שם דאין כונתו כן ובפרט על הערוך ומדלא הביא ד' הערוך בסוף רק בתחלה נראה דדעת הערוך הביא רק על המאה קולות אבל בלחש אין לתקוע ולא ידענא מה קאמר כלל ואין לפלפל בדבר פשוט כזה כנז' שכ' לפרש היפך האמת הפשוט לכל בדבריהם ז"ל.
ומה שהביא בתחלת התשו' (בסי' תמ"ה) בשם הגה"צ הרי"ם מגור ז"ל שבהיותו בקאצק היה מאריך יותר בתפלה בר"ה וכשהגיע הש"ץ לזכרונות עוד הי' מתפלל בלחש עכ"ד ולא ידעתי מה זה ראי' הלא בהיותו בקאצק לא הי' הוא המנהיג והאדמו"ר וכשלא המתין עליו הש"ץ מה הוי לי' למיעבד וגם לא רצה לקצר בתפלתו עי"ז ממה שהי' רוצה להאריך שאין זה מעכב וכמ"ש במטה אפרים כשתוקעין בתפלת לחש וא' לא גמר סדרו אז ימתין וישתוק וישמע התקיעות במקום שעומד ופשיטא שאין זה מעכב וגם ה"ז מעשה לסתור דהא בתפלת הש"ץ בקול שבודאי צריכין לתקוע על הסדר עכ"ז בעת זכרונות הש"ץ עדיין הי' עומד בתפלת לחש וא"כ לא שמע תקיעות דמלכיות של הש"ץ על הסדר אלא ודאי דלא הקפיד לשמוע על הסדר בזה גם בתפלת הש"ץ וכנ"ל.
ומ"ש באבני נזר וז"ל הלא המג"א כ' שלכתחלה אין להנהיג לתקוע בלחש והרב זצ"ל מלאדי פסק כן בשלחן ערוך שלו ומ"מ הוא עצמו הי' תוקע בלחש וכו' ועל כרחך הש"ע פסק כן לרובא דרובא שאין להם שייכות בכוונת האריז"ל ובעש"ט ותלמידיו והרב זצ"ל מהם היו תוקעין בלחש ובזה נשתלשל המנהג לתלמידיהם ותלמידיהם וכו' עד שבא לאנשים פשוטים כי לא ישנו מנהג רבותיהם עכ"ל. הנה יעיי' בסידור תורה אור ושערי תפלה נוסח הרב מלאדי זצ"ל שנדפס בווילנא (בהשלמה, פ"א ממנהגי' ודינים שבסידור) וכן עוד מבואר בשו"ת דברי נחמי' לתלמידו זצ"ל (חאו"א סי' ר"א) שבמקום שמחולק ש"ע הרב עם הסידור יש לנהוג כהסידור שזהו חיבר באחרונה וכ"כ בשו"ת צ"צ לנכדו הרב זצ"ל חאו"ח (סי' י"ח אות ד') ששמע מא"ז שיש כמה דברים שחזר בו ממ"ש בש"ע וכו' עיין שם וכיון שבסידור כ' לתקוע גם בלחש א"כ צריכין לפסוק כהרב זצ"ל בסידורו כנז'.
וביותר אתפלא על שכ' שבהיותו בק' קראשנאוויץ שהנהיג הה"ג ז"ל שקודם לו לתקוע בביה"כ בלחש והוא ביטלו אח"כ, וגם מ"ש שם כ"פ כי אף שהאריז"ל כ' לתקוע בלחש וכן הנהיגו הבעש"ט ז"ל ותלמידיו ואחריהם עד היום הזה זהו רק למי שמכוין כונת האריז"ל אבל לא להעולם. הנה תרי תמיהי קחזינא ולא הרגיש ונפל בפלוגתא דרבוותאי גדולי האחרונים ז"ל החתם סופר והשיב משה ודברי חיים ומהר"ם שיק וכמו שהארכנו וביררנו בעה"י בחיבורי מנחת אלעזר (ח"א סי' י"א) עיין שם אם מותר לשנות מנוסח אשכנז לספרד היינו נוסח האריז"ל שהוא שער הכולל (ולא נוסח הספרדים דמדינתם) ועל זה הנוסח של האריז"ל מותר לשנות מנוסח אשכנז אשר אבות אבותינו בזמן הבעש"ט זי"ע היו כולם מתפללים אשכנז כנודע (זולת לשרידים אשר ה' קורא יחידי סגולה שבדור שהתפללו בנוסח כונת האריז"ל) ואם הוא דעתו שזהו היתר רק לבעלי הסוד שבדור לעשות כהאריז"ל במנהגיו בתקיעות לחש ולא להעולם (אם כי יש להם מקור בראשונים בפשיטות כנ"ל) א"כ מי התיר לו ולכל החסידים שבדור לשנות כל התפלות מעיקרא ממנהג אשכנז של אבותיהם למנהג האריז"ל כנ"ל זהו תמוה א' והשנית יש לתמוה מה שבמקומות שהנהיגו כבר לתקוע בלחש עפ"י חבר עיר שלפניו ואעפי"כ ביטל זאת והלא צריכין התרה עכ"פ וגם באיזו היתר התיר לצוה לבטל זאת הלא כבר ביארנו בשו"ת מנח"א שם כי להיפך לשנות מספרד שהנהיגו כבר החסידים לנוסח אשכנז זהו אסור עיין שם וטורח לכפול הדברים בכאן ואיך התיר לשנות ולבטל זה גם אם נאמר כיון שמקודם בשנים הקודמים הי' דרכם כמנהג אשכנז שלא לתקוע בלחש עכ"ז כיון שכבר נהגו לתקוע א"כ אין לשנות ולבטל כנז'.
שוב ראיתי בזה לאשר כל מילי' דהגאון בעל אבני נזר שלא לתקוע בלחש הוא רק ממ"ש במג"א בשם כנה"ג והנה בשכנה"ג (סי' תקצ"ב הגה' הטור ס"ק ו') כ' הגאון בעל כנה"ג בעצמו שאעפי' שכ' מקודם שלא לתקוע בלחש מ"מ אם נהגו בשום מקום לתקוע בלחש אין לסתור מנהגם אם לא בריצוי כל הקהל עכ"ד וכ' שכ"כ הוא (בכבודו ובעצמו) בתשו' (ח"א מאו"ח סי' כ"ו) והוא לא נדפסה החלק הלז בין שו"ת בעי חיי וגם נדפס שו"ת או"ח מהר"ח בנבנשתי רק ח"ב מאו"ח ועכ"פ נשאר במחכת"ה הרב בעל אבני נזר מופרך מכל צד בזה דמי התיר לו בקהלות בביהכ"נ שנהגו כמה שנים מקודם לתקוע בלחש. לבטל מנהגם. ואין לומר שהי' בריצוי כל הקהל דהא כ' בכבודו ובעצמו שם שהחסידים לא רצו לבטל ואדרבא עמדו על נפשם. – ולפלא כי בכנה"ג שם הביא בקצרה משו"ת מהרשד"ם (חאו"ח סי' א') שכ' טעם לתקוע בלחש. ובאמת במהרשד"ם שם כ' להיפך ואדרבא הביא ראי' מהירושלמי שלא התפללו בלחש בר"ה במוסף רק תפלת הש"ץ וא"כ ראי' מזה דלא תקעו בתפלת לחש ולא תקעו מאה קולות עכת"ד במהרשד"ם ז"ל.
ומ"ש באבני נזר וז"ל ובענין שמה שתקע האריז"ל [ואחריו הבעל שם טוב ותלמידיו שהעניקו החמה בקומותם] בלחש יש לי בזה דבר עמוק לא ניתן להאמר כי אם מפה לאוזן אך לא יאות כי אם לגדולי ערך כמותם ואם לא שאין רצוני לשנות מנהג רבותי לא הייתי תוקע בלחש עכ"ל. הנה בסודם אל תבא נפשי והנגלות לנו ולבנינו עד עולם וגם בנסתרות אין לנו אלא דברי האר"י החי והבעש"ט זי"ע ותלמידיהם הבאים אחריהם אשר מפיהם אנו חיים וגם בנוסחות וכונות הנאמרו ליחידי סגולה שבדור כבר כ' הרב הקדוש זי"ע בעל נועם אלימלך במכתבו כמובא בדברינו במנח"א (ח"א סי' י"א) שם כי גם להרוצים להתדבק להצדיק ג"כ מתפללים בנוסחא של האריז"ל והבעל שם טוב ז"ל וכנ"ל ואם הי' לו דרך משונה בזה הדר הוא לכל חסידיו לאומרם בחשאי להיות להם דברים הנאמרים בלחישה ולא להדפיסו בספר שו"ת המתפשט בעולם (ובודאי הוא שלא כדת מהמו"ל שהדפיסו כזאת אחרי פטירתו ז"ל).
ומ"ש בתוך דבריו כי הצעירים המתחסדים יחשבו כי תקיעות דבלחש הוא מעיקרי החסידות עכ"ל הנה בטח האמין בצדקתו בדברי האריז"ל כי התקיעות בלחש הם מסוגלים לבטל היצה"ר דג"ע והשחתת זרעו כמ"ש בפע"ח ובסידורים ולפי"ז לחנם שפך עליהם חמתו והלא בצדק חשבו הצעירים כי תקיעות דבלחש הוא מעיקרי החסידות. היינו שזהו מסוגל לשמירת הברית כללא דכל שייפין. וכן הוא באמת. וזהו יסוד החסידות ולא הי' לו להזחיחם. ובפרט לבטל התקיעות האלו.
אמנם ראיתי עתה בשו"ת מור ואהלות (אהל ברכות והודאות סימן נ"ב) כ' שנהגו קדושי עליון כפי המקובל בידם להקרות גם בתקיעות בלחש והעלה שם בפלפול להתיר דלא הוי הפסק בתפלה עיין שם ואולי הוא כן המנהג במדינתו ברוסיא אצל הצדיקים אולם במדינותנו לא שמענו שום מנהג כזה אצל שום צדיק שיהיו מקרים בתקיעות דלחש (רק תוקעים בלי מקריא) והבו דלא לוסיף עלה בתקיעות דלחש עוד להפסיק בתפלה להיות מקריא. ושאני היום הרת עולם שאומרים גם בלחש אחרי התקיעות כמ"ש בסידור האריז"ל שזהו לסדר התפלה לאפושי ברחמי שיתקבלו תקיעתנו אז לרחמים ולרצון בעת יעמדו במשפט וראה נא בכה"ג (סי' תקצ"ב) שממנו הביא המג"א שלא לתקוע בלחש כ' וז"ל ומעיד אני עלי ששמעתי מהרב מהר"ש ן' ויליסוד ז"ל שהרב אביו הנהיג בניקופי"ל שלא לתקוע בלחש משום מעשה שהי' פ"א היו מתפללים בלחש והמנהג כשמגיעים לסיום הברכה אומר החזן הברכה בקול רם כדי שישמעו הקהל התקיעות ושמע להחכם השלם כמוהר"ר אשטריק ן' שאנגי שענה אמן אחר הברכה ועל זה הנהיג משם והלאה שלא לתקוע בלחש עכ"ל הכנה"ג ואם כי אנן לא נוהגין ולא פוסקין כותי' דהכנה"ג לבטל תקיעות בלחש משום שאירע פ"א להחכם הנז' שטעה וענה אמן על סיום הברכה בלחש מ"מ יש לדון מזה אם בשביל עניית אמן בין הברכות שיש לטעות כהחכם הנ"ל אשר בעניית אמן יש דיעות בראשונים שגם בין גאולה לתפלה לא הוי אמן הפסק אם עונה אחרי גאל ישראל מ"מ גזרו כדי שלא יטעו כנ"ל מהכנה"ג הגם שהוא באותו ברכה בתפלה. מכ"ש דאסור לכתחלה להפסיק להקרות לתוקע שהוא דבר שאינו צורך נחוץ כשתוקע מתוך הסידור ע"כ בודאי אסור. ופשוט המנהג שבלחש אין הש"ץ מסיים הברכה בקול רק בהגיעו לשם דופק מיד וידעו הצבור לשמוע התקיעות:
