שאלה:
שלום שאלתי לגבי חבר ילדות שכבר איננו חברים הרבה שנים.
א.מדי פעם פתאום הוא שולח הודעה ואז נעלם אפילו באמצע השיחה ולא שומעים ממנו יותר שוב אפילו שנתיים.
ב.הוא בעצמו לא תמיד עונה יפה כשפונים אליו אלא בקוצר רוח , בקיצור
הוא לא נותן תחושה נעימה.
האם אני חייב להמשיך לענות לו ולשתף פעולה עם התנהגותו הלא נעימה לי או שאני יכול להתעלם מבלי לעבור על לא תיקום ולא תיטור, ובכלל אפילו אם אין איסור הלכתי- בגלל שפעם היינו חברים טובים אולי זה ישפיע על פגיעה מסויימת למרות שהתנהגותו הנוכחית נראית לי לא סבירה.
אני חושב שעל ידי כך שעניתי לו כרגיל עד עכשיו הוא הבין שהוא יכול לעשות מה שנוח לו ואני תמיד אשתף פעולה.
אשמח לעצה!
תשובה:
שלום וברכה
אני מבין היטב את הכאב שלך, אבל אני חושב שאתה מנתב אותו לא נכון, ובעצם רק מעמיק אותו, ואסביר.
בעצם מה כואב לך? חבר טוב אמור להתנהג כמו חבר טוב, אם הוא לא מתנהג כך, הוא בעצם מנצל אותי, אני מצידי חבר טוב, והוא לא משיב לי באותה הדרך ובעצם "בוגד בי" כל הזמן. מה הפתרון שאתה בוחר? להשאר עם הכאב של הבגידה, רק "להראות לו מה זה"… להתנהג אליו לא יפה… זה לא יפתור לך את הבעיה, כי בעצם אתה נשאר עם הכאב, ואדרבה, אולי הוא רק יגדל במידה ותראה שהחבר לא ממש שם לב ל"הפגנה שלך"…
הדבר הנכון יותר, הוא להבין שחברות זה לא נישואין, ומאוד מצוי ששני נערים חברים טובים בבית הספר וכדומה, וביום מן הימים כל אחד פונה לדרכו והקשרים מתקררים, אין אחד מאיתנו שלא חווה זאת! היו לי חברים טובים בישיבה או במקומות אחרים שממש חיינו יחד, אבל איכשהוא החיים זורמים הלאה ודברים מתפוגגים. תמיד יש פינה חמה בלב ואם נפגש נשמח להזכר בימים היפים, אבל ככה זה.
זו ההסתכלות הבריאה.
ממילא, שם אתם כנראה נמצאים כרגע! זה בסדר גמור, זו לא בגידה, זה טבעי! הבעיה שאתה נשארת תקוע מאחור ולא הבנת שממשיכים הלאה, וכל אחד כבר היום נמצא במקום קצת אחר, כלשון הבריות "רחוק מן העין רחוק מן הלב", ויש אופי אחר לידידות.
אם תבין זאת, תראה את הדברים הפוך לגמרי, למרות המרחק שקיים, עדיין חשוב לו להתקשר מפעם לפעם לשמר את הקשר, זה דבר יפה ולא מובן מאליו! אז ברור, שיחות כאלו לא ממש בעלות אותו אופי נפשי שהיה כאשר הייתם קרובים כל הזמן, אבל זה משהו! ברגע שתהיה גם אתה במקום הזה לא תראה בכך כל פגיעה. אדרבה! תזרום גם אתה עם הענין, לשמר מעט את הקשר ולשמוח יחד כאשר זה מזדמן, יחד עם יצירת הקשרים החדשים שמן הסתם נקלעת להם.
בהצלחה רבה וחיים שמחים ומאושרים!
תודה לרב המשיב,
אני פחות או יותר מבין את דבריו, למרות שהם נוגעים בעצם במצב שהייתי בו בעבר, כשהיה איכפת לי וכאב לי , כיום אני פשוט רוצה לא לעבור על ההלכה. לצערי סיבותיי ברובן אגואיסטיות , עם כמובן פינה חמה בלב לאותו חבר שבילינו בנעימים יחדיו.
יש לי אבל בעיה אחרת ,
בבית הכנסת שאני מתפלל בו אנשים מתפללים שנים רבות יחדיו אם אותו רב. ואם מישהו רק מעיז להתחצף לרב בית הכנסת , אוי ואוי לו, הוא יתחרט שהוא נולד. ואותו רב מקבל הרבה כבוד והוא ממשיך להיות רב השכונה שנים רבות, מה שמלמד שאנשים מכבדים את מי שמכבד את עצמו.
מוזר לי שכשזה לא מגיע לתלמידי חכמים, ואדם פשוט כמוני בא לבקש עצה תמיד איכשהו העצה היא- תמחול ידידי! תזרום! אל תראה לו מה זה!
תיהיה ענוותן וסלחן וצנוע וכו.
אני לא בטוח שזה מה שיגרום לאנשים לכבד אותי .
אולי כלפי שמיים יאמרו אותו יהודי (אני) סלחן לבריות ולכן נסלח גם אנחנו לחטאיו אבל לא בטוח שאנשים גם מכבדים אדם כזה.
אני חושב שאתה טועה לגמרי, למעשה אני בטוח… אינני יודע מי הרב שאתה מדבר עליו, אבל אני מבטיח לך באמונה שלמה שאנשים לא מכבדים אדם שדורש כבוד, ולא מכבדים אדם כעסן, אולי חוששים ממנו אולי מפחדים, אולי מכבדים בגלל תכונות אחרות שיש בו למרות שהוא כעסן, אבל אני מדגיש שוב, למרות ולא בגלל! אין ספק שאנשים אוהבים ומכבדים אנשים ענוותנים. לא לחינם אמרו חכמים כל הרודף אחרי הכבוד הכבוד בורח ממנו, זה לא משהו סגולי! זה אמת פשוטה בטבע הבריות, זה פשוט מעורר סלידה! אחד הדברים שתמיד הפליאו אותי בענין הכבוד, ושים לב כי זה עמוק קצת… איך אנשים נופלים בדבר שהם עצמם בזים לו… כלומר, תיקח אדם שרודף אחרי כבוד, כשהוא רואה אדם אחר מתנהג כמוהו הוא סולד מזה ובז לו! אז איך הוא נופל באותו דבר שהוא עצמו מבין שהוא היפך הרצוי? זו חידה…
מה כן צריך לשים לב, ונראה לי שאתה מערבב בין התחומים! יש נושא של לרדוף אחרי הכבוד ויש ענין של בטחון עצמי טוב ובריא, וזה שני דברים שונים לגמרי. כבוד – לא! להרגיש טוב עם עצמך – חובה! יש לי תחושה, שאתה לא מספקי מרגיש טוב ושלם עם עצמך, וזה גורם לך לחוש שאנשים אחרים בזים לך, בדבר הזה אתה צריך לעבוד עם עצמך, אתה בסדר גמור והכל מצויין! תחשוב על הדברים, כי נראה לי שיש כאן נקודה.
אני לא כל כך בטוח מה לומר.
אתן לתגובתכם לשקוע :)
ההסתכלות שלכם על אותו רב שציינתי מאוד מעניינת .
אפילו מרתקת, מודה לכם על כך.
עובדה שההלכה מחייבת אותי לא ליקום ולא ליטור בלבד. אסור לי לפגוע ביהודי כי הוא פגע בי , כי אני מראה בזה שאני לא בוטח בניהול הבורא את העולם ואני גם מעניש את הבריות כאשר זה התפקיד של הבורא אם בכלל מגיע להם עונש.
כל שאר הדיונים הפסיכולוגיים ההשקפתיים שכבודכם מכוונים אליהם – ההלכה אינה מחייבת אותי לחשוב האם יש לי בטחון או אין לי בטחון עצמי,למיטב ידיעתי.
אמנם זה בריא הסתכלות עצמית , ועבודת המידות , אבל זה לא קשור לחבר. ולאיסור נקימה ונטירה.
וגם לכם הרבנים אין את כל המידע להכריע מי כאן צודק …אני, או החבר..זה לא שאני ואותו חבר באנו לבית הדין כמו זוג שרוצה להתגרש…ויש לכם את כל התמונה..
ואפילו אז חכמים אומרים שיש לשאול את השכנים כדי להוכיח מי מסובב הריב ומי נקלע לתוכו וכו.
בכל מקרה…תודה לכם שוב על העזרה ונקווה שנהיה אנשים יותר טובים בזכות אתר דין המקסים והרבנים הפועלים ללא לאות לעזרנו לנו .
כל טוב,
השואל.
הערת הערה חשובה, אבל היא עצם אומרת לי שלא הבנת אותי… לא אמרתי שיש חיוב הלכתי כזה, גם לא אמרתי שאני בא לשפוט מי צודק, גם לא שפטתי את הרב ההוא, רק רמזתי שהאדם הוא מגוון וגם אם יש לו חולשות יש לו גם נקודות אחרות שיש להעריך בו, כל שאמרתי הוא רק שאם אתה חושש שבגלל שתהיה אדם נעים, ולא תיקום ותיטור אנשים פחות יכבדו אותך זה לא נכון, התחשוה הזו באה מתוכך פנימה ולא מהמציאות, ומכאן אמרתי שאם תחזק את עצמך מבפנים, לא תחוש בה. כל זה פשוט ואינו נוגע לכל שאלה של מי אשם במה ומי התחיל ומי לא בסדר, כל זה בכלל לא מעניין ואני יוצא מנקודת הנחה שהחבר שלך לא מתנהג הכי יפה, אז מה…
חזק וברוך,
בכל מקרה עניתי לאותו חבר :)
(זאת לא פעם ראשונה שתשובתכם גורמת לי לפעול הלכה למעשה.. ואני בטוח שכך גם אצל אחרים…שלצערי אני קורא בכאב דברים קשים בהרבה (פה באתר החשוב) מ"הצרות" שלי למשל בין בני זוג שהפכו מאוהבים לשונאים ובין אחים שהסתכסכו חס ושלום )
וגם אם החבר הילדות לא יענה לי , כי הוא כועס שאני התמהמתי בלענות לו , אני בכל מקרה מרגיש יותר טוב מאשר כאשר לא עניתי בעצמי, וכרגע הכדור במגרש שלו.
שיהיו בשורות טובות בעז"ה…ושניהיה כל ישראל חברים :)
שבת שלום,
השואל.
חזק ואמץ והמשך לפאר את עם ישראל במידותיך הטובות!
השאר תגובה