שאלה:
שאלו באתר, לגבי
אם מסופקים, אם צריך לחזור על תקיעה ( תוך כדי התקיעות בר"ה)
וענו באתר שודאי צריך לחזור, גם ביום ב' של ר"ה.
חשוב לציין שהמ"ב לא סובר כך
זאת השאלה:
כיצד ינהג מתקיע שהינו מסופק האם יש להחזיר את התוקע על טעות מסויימת,
וצריך לקבל החלטה מיידית במקום?
מחד, אם צריך – חייב להחזירו.
מאידך, שמא אין צורך, ולא כדאי להלחיץ את התוקע לשווא.
נראה ע"פ המג"א תקפה, ג והמ"ב שם ס"ק ה,
שביום הראשון – יחזיר אותו,
וביום השני – לא יחזיר ? עד כאן לשון השאלה
וזה לשון משנה ברורה סימן תקפה:
מי שנסתפק לו אם שמע קול שופר [או נטל לולב] ביום א' שהוא מן התורה [יז] תוקע ואינו מברך וביום ב' שאינו אלא מד"ס א"צ לתקוע דספק ד"ס להקל:)
תשובה:
השואל עצמו ציין למקור זה, והסברתי שהדין שונה: כאשר אדם כבר תקע והוא עכשיו מסופק אם יצא ידי חובה זה ספק דרבנן, אבל כאשר הוא עכשיו באמצע התקיעות, ומטבע הדברים כך הוא הסדר שיש מקריא ותוקע ושניהם יחד מנסים להוציא תקיעות טובות, ועכשיו יש תקיעה שצריך לחשוב עליה רגע אם היא טובה או לא, אולי לעיין בדבר או לשאול מישהו אחר בקהל שיודע וכו', מה ההגיון לומר ספק דרבנן, הרי זה בדיוק אופי המעמד ואופי התפקיד… עכשיו הוא עוד באמצע הקיום ועליו להשתדל לקיים הכי טוב… הסברתי שם חילוק זה, עיין בתשובה שציטטת.
יום מבורך.
