לתרומות לחץ כאן

מעקה במבני ציבור – שטחי ציבור – משכיר ושוכר – על מי חל החיוב

בס"ד

מאמר השבוע עוסק במצות מעקה המוזכר בפרשה. האם החיוב מוטל על השוכר או על המשכיר? האם יש הבדל עם בנית המעקה מצריכה בעל מלאכה מקצועי [מעשה אומן] או לא? מה הדין במוכר דירה האם חייב קודם להתקין מעקה על הגג? ומה הדין כאשר שניהם רוצים לזכות במצוה? והאם יש הבדל בין בנין למכירה או מכירת בית מגורים פרטי? אדם שהשאיל את הגג לשכן מי חייב במעקה? על מי החיוב לבנות מעקה למצוק בצד הכביש? האם יש חיוב מעקה בבית כנסת? האם יש הבדל בין סוגי בתי הכנסת השונים? האם יש חיוב לבנות מעקה לבימה המוגבהת במרכז בית הכנסת? האם למבנה עירוני יש חיוב מעקה? והאם זה חובת ראש העיר? והאם יש הבדל מי הם תושבי העיר? מה הדין כאשר השכנים מסרבים בתוקף לבנות מעקה על חלקם בגג? מתי יש מצות בנית מעקה? ומתי יש רק מצוה להסיר את הסכנה? ומה ההבדל ביניהם?

מעקה במבני ציבור – שטחי ציבור – משכיר ושוכר – על מי חל החיוב

בפרשה נאמר, (דברים כב ח): 'כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ, וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ, כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ'. מפסוק זה נלמד שיש חיוב עשיית מעקה לגג. במאמר השבוע שנה שעברה (פרשת כי תצא תשפ"א) עסקנו בחיוב מעקה, השבוע נשלים את המאמר ונעסוק מי חייב בעשיית המעקה במבני ציבור, דירה מושכרת, גג המושאל לשימוש של חבר, וכדומה.

חיוב מעקה וחיוב לא תשים דמים בביתך

יש להקדים הקדמה חשובה במצות מעקה לפני שנתחיל לעסוק בנושא של השבוע. ישנם בפסוק שני חיובים שונים לחלוטין: א. מצות עשה לעשות מעקה לגג. ב. יש איסור לא תעשה לשים דמים בביתך, וחכמים מפרשים שכוונת הפסוק כי אדם המניח סולם רעוע בביתו, ויתכן שאי מי לא ישים לב לכך, או ישכח ויטפס על סולם זה, ויפול וימות, ולכן נאסר כל הנחת סכנה בשטח השייך לו.

אמנם בהרבה מאד מקרים האיסורים חופפים, והנחת גג ללא מעקה אסורה רק משום שיש מצות עשה לעשות מעקה, אולם חובה לשים לב שיש גם מקרים שאינם חופפים, ויש חובה להתקין מעקה בגג אף שאין חיוב מצד שאסור להניח מכשול ברשותו. וכפי שביאר החזון איש (חו"מ ליקוטים סי' יח סק"ב) כי בהרבה מקרים העליה לגג אינה מגודרת כסכנה, ואדם בר דעת אמור להזהר ולא להתקרב יתר על המידה, ומשכך אין איסור לעלות לגג שאין בו מעקה, והדבר אינו נחשב סכנה שאסור לאדם לעשותו. ולכן הוא אינו מוגדר כמכשול הדומה לסולם רעוע, שהאיסור של לא תשים דמים בביתך מחייב להסיר את המכשול או למנוע גישה אליו. [לנעול את הגג, או להתקין מעקה, לחזק את הסולם או להסירו מהבית]. אולם בכל זאת בגג העונה על תנאים הלכתיים שונים יש מצות עשה להתקין מעקה, למרות שהסכנה אינו כה גדולה יחסית.

השלחן ערוך (חו"מ סי' תכז) מנה שורה של תנאים מתי גג מחויב במעקה ובאיזה מעקה, הדברים הובאו בהרחבה במאמר השבוע שנה שעברה (כי תצא תשפ"א), אולם תנאים אלו נצרכים רק במידה שהגג אינו מוגדר כסכנה בטיחותית ברמה של סולם רעוע, שאז בכל מקרה חובה לסלק את הסכנה מצד החיוב של 'לא תץשים דמים בביתך'.

לסיכום:

  1. גג המהוה סכנה בטיחותית ברורה, כגון גג שנגיש לילדים, או גג מחליק, גג צר וכדומה, חובת הנחת מעקה היא גם מחמת חיוב הנחת מעקה וגם מצד האיסור להניח מכשול.
  2. גג שאינו מהווה סכנה בטיחותית ברורה, ואדם נבון בר דעת אמור להזהר, אולם כיון שתמיד יש מי שאינו נזהר חייבה התורה להתקין מעקה אף שאין איסור להניח את הגג ללא מעקה מצד האיסור שהוא מניח מכשול.
  3. גג שאינו עונה על תנאים הלכתיים שונים, לדוגמא שאין מגורים תחתיו, ועוד, והוא גם אינו מהווה סכנה בטיחותית ברורה, אין חיוב להתקין מעקה.
  4. גג שאינו עונה על התנאים ההלכתיים הנ"ל, אולם הוא מהוה סכנה בטיחותית ברורה, אין מצות עשה להתקין מעקה, אולם יש חיוב לנעול את הגישה לגג או לחילופין להתקין מעקה ולהסיר את הסכנה, משום האיסור של 'לא תשים דמים בביתך'.
  5. סולם רעוע ומכשול שאינו בגג, אין מצות עשה של מעקה, אולם יש איסור לא תעשה של 'לא תשים דמים בביתך'.

שוכר

כאשר אדם שכר דירה, ויש לדירה גג, נשאלת השאלה על מי מוטל החובה לעשות את המעקה על השוכר או על המשכיר? במשנה (ב"מ קא:) נאמר כי כל דבר שהוא מעשה אומן מוטל על המשכיר לעשותו, וכל דבר שאינו מעשה אומן מוטל על השוכר לעשותו. ועל כך נאמר בגמרא שהשוכר חייב להתקין את המעקה לגג. וכן פסק בשלחן ערוך (חו"מ סי' שיד סעיף ב).

ונשאלת השאלה האם בימינו שעשיית מעקה לגג היא לרוב מעשה אומן, ומביאים איש מקצוע שיתקין את המעקה כראוי, האם עדיין החיוב הוא על השוכר או שמא החיוב הוא על המשכיר?

הראשונים [סמ"ג (מ' עט) הגהות מימוניות (רוצח פי"א ה"א אות א) רבינו ירוחם (נתיב כא ח"ה)] כתבו כי מהתורה המשכיר שהוא בעל הבית, עליו יש את המצוה להתקין מעקה, אולם כיון שחששו שמא יתרשל בדבר קבעו שהשוכר חייב מדרבנן להתקין את המעקה. [ע"פ ביאור פאת השולחן (א"י סי' ב ס"ק כז) ודברי יציב (חו"מ סי' פב סק"ג) בדעת הראשונים הנ"ל]. ואילו לדעת הכנסת הגדולה (חו"מ סי' תכו הג' ב"י אות י) ארעא דרבנן (אות תג) שהשוכר חייב מהתורה להתקין את המעקה. וראה בפתחי תשובה (סק"ב) שהביא ב' הדעות.

לאור הדברים הללו נראה כי החיוב של השוכר בעשיית המעקה אינו תלויה האם הדבר מעשה אומן או לא, אלא הנידון על מי מוטלת המצוה של עשיית המעקה, ולכן גם כאשר בניית המעקה היא מעשה אומן חובה על השוכר להתקין את המעקה ולא על המשכיר. ולמעשה בשבט הלוי (ח"ז סי' רכט סק"ב) כתב שיש בכך מחלוקת ראשונים האם גם התקנת מעקה שהוא מעשה אומן מוטלת על השוכר, או שמא במקרה זה היא מוטלת על המשכיר.

כאשר השוכר והמשכיר רוצים לזכות במצוה

אמנם המנחת חינוך (מצוה תקמו) כתב שכל זה במידה והשוכר והמשכיר אינם רוצים לבנות את המעקה, והשאלה מי חייב לעשות זאת, אולם במקרה ההפוך ששניהם רוצים לזכות במצוה ובברכה להתקין מעקה, מכיון שמהתורה המשכיר חייב בכך, הוא זוכה במצוה ובברכה. ורק אם הוא התעצל מלקיים את חיובו השוכר התחייב להתקין את המעקה.

אדם שהשאיל את גגו של חבירו

המבי"ט (הו"ד במבי"ט ח"א סי' קי; ש"ך סק"א) שאל את המחבר בעל השלחן ערוך רבי יוסף קארו על מקרה של אדם שהיה לביתו גג, לא היה לו צורך בשימוש בגג, ולכן הוא נתן לשכנו רשות להשתמש בגג לעשיית הכביסה, ותלייתו ליבוש, וכן לנוח על הגג. ושאלו על מי מוטל החובה לעשות מעקה? האם על בעל הבית, או שמא על השכן המשתמש בפועל בגג?

והשיב המחבר כי גג זה פטור ממעקה, משום שרק גג של דירה חייבת במעקה, ובגג זה אין מקום לחייב את בעל הבית משום שבפועל משתמש בו השכן, וחיוב המעקה מוטלת על מי שמשתמש בפועל בגג, ולשכן הגג אינו גג של דירתו. והוסיף שאם בכל זאת נרצה לחייב אותם במעקה פשוט שיש לחייב את השכן המשתמש בגג בפועל, ולא על בעל הבית.

מוכר בית או בונה בנין למכירה

הדברי יציב (חו"מ סי' פב סק"א) נשאל האם אדם שבונה בנין למכירה חייב כבר להתקין מעקה לפני שמוסר את הבית ללוקח, או שהחיוב חל על הלוקח. וכתב שאם אדם בנה בית לעצמו הוא התחייב במצות המעקה, ואם הוא עבר ולא קיים את המצוה ומכר את הבית כך, הוא הפסיד את המצוה, וביטל מצות עשה. אולם אם הוא לא בנה את הבית למגוריו, מראש הוא אינו מתחייב כלל לבנות מעקה, ומותר לו למכור את הבנין כך, והרוכשים מתחייבים לבנות את המעקה.

מצוק ברשות הרבים

הערוך השולחן (חו"מ סי' תכז סעיף ד) כתב, כי במקרה ויש מצוק ברשות הרבים שהאדם יכול ליפול ממנו, חיוב בניית המעקה הוא על כלל בני רשות הרבים או ממוני העיר, אלא שאין מקום לתבוע אדם מסוים מדוע דווקא הוא לא קיים את המצוה. והחיוב אינו מצד מעקה לגגך, אלא מצד מצות עשה האמורה בפרשת ואתחנן 'השמר ושמור את נפשך', אשר משם נלמד כי אסור לאדם לסכן את עצמו. ומוסיף הערוך השולחן אף כי החיוב על ממוני העיר, כל אדם שהזדרז ועשה מעקה במקום סכנה זו ברשות הרבים קיים מצות עשה של 'השמר לך ושמר את נפשך'.

בית כנסת

השלחן ערוך (חו"מ סי' תכז סעיף ג) פסק כי בית של כמה שותפים, כל השותפים חייבים במצות מעקה, אולם בית כנסת ובית מדרש שאינם עשויים למגורים פטורים ממעקה, והדבר נלמד מהפסוק שנאמר גגך בלשון יחיד למעט בית כנסת.

בסיבת הפטור בבית הכנסת ישנם כמה דעות, והדבר משליך על בתי כנסיות ומבני ציבור שונים בימינו כפי שנפרט:

הסמ"ע (סי' תכז סק"ד) ביאר שהכוונה שבית כנסת אינו שייך לאדם מסוים, אלא הוקדש לכל אדם שיגיע למקום וירצה להתפלל, וגם אם יגיע מחר יהודי ממדינה רחוקה, יש לו חלק בבית הכנסת. וביאר הט"ז (שם) שלכן אין על מי להטיל את חיוב עשיית המעקה, כיון שבעלי המקום אינם מוגדרים, ולפיכך פטרה התורה מלבנות מעקה לגג בית הכנסת.

אולם אחרונים רבים (מג"א – זית רענן תצא רמז תתקל; שו"ע הרב שמירת הגוף והנפש סעיף א; הבן איש חי רב פעלים ח"ב יו"ד סי' לו; מהר"ח פלאג'י חוקות חיים סי' קב; ערוך השלחן סי' תכז סעיף ב) סברו שהסיבה שבית כנסת פטור הוא משום שאין שום שימוש בגג בית הכנסת, לפיכך לא מצוי שם סכנה.

לאור הדברים הללו כותב המגן אברהם (זית רענן תצא רמז תתקל) שיש הבדל בין בית כנסת שהוקדש לכלל העם היהודי, לבין בית הכנסת השייך לחברי בית הכנסת מוגדרים, או לתושבי המקום בלבד, ובית הכנסת כזה לדעת הסמ"ע והט"ז יצטרכו להתקין מעקה.

חילוק נוסף כותב הבן איש חי (רב פעלים ח"ב יו"ד סי' לו) כותב כי ההבדל בין הטעמים הוא האם בימת בית הכנסת במרכז בית הכנסת, במידה והוא גבוה י' טפחים [80 ס"מ-מטר] חייב במעקה, הוא מציין כי בזמנו לא נהגו לעשות לו מעקה, משום שסמכו על הסמ"ע, אולם הוא עצמו מעורר שחובה לעשות לו מעקה, לשיטתו שרק בגג שאין בו שימוש יש פטור, אך על הבימה שיש בה שימוש רב, ויש בה סכנה בלי מעקה, חובה לעשות מעקה, אף בבית הכנסת.

המהר"ם שיק (מצוה תקמז) כותב שבכל מקרה בבית כנסת כאשר יש סכנה, אף שאין חיוב מעקה יש חיוב להתקין מעקה מצד האיסור של לא תעמוד על דם רעך, וככל סכנה אחרת שמוטל על הציבור לדאוג לסלקו.

המנחת יצחק (ח"ב סי' קכב) והמשנה הלכות (ח"ד סי' רמג): פסקו שבימינו לרוב בתי הכנסת יש בית דירה, כלומר יש בבית הכנסת אולם שבו אוכלים, ולעיתים יש אף מקום לאברכים או למתפללים הבאים מחוץ לעיר לנוח, ומשכך הם חייבים במעקה. ולכן כתב המנחת יצחק שאם יש שימוש קבוע בגג, וגם בית הכנסת משמש גם כאולם, ישנם את שני הטעמים לחייב, ולכן יש אף לברך על בנית המעקה, ולכל הדעות יש חיוב עשיית מעקה.

מבני עירוני

שאלה נוספת שיש לברר האם גג של מבנה עירוני ששייך לעירייה על מי מוטלת החובה להתקין מעקה? והאם ניתן לברך על התקנת המעקה?

במקרה זה לכאורה המבנה שייך לתושבי העיר, וראשי העיר וחברי המועצה שהם שלוחם של בני העיר חייבים לדאוג לכך. במקרה זה לכאורה אין את הסיבת הפטור של הסמ"ע והט"ז שהרי המבנה מוגדר כשייך לתושביה הרשומים של העיר בלבד. אולם עדיין צריך לברר בפועל האם ישנו את הטעם השני וכמה הגג בפועל מסוכן, ואם קיים את הטעם השני.

אולם במקרה ויש בעיר גם תושבים לא יהודים, כתב הש"ך (חו"מ סי' תכז סק"ב) שיש מחלוקת אחרונים האם מבנה משותף ליהודי ואינו יהודי חייב במעקה.

למעשה יש לעשות מעקה למנוע סכנה, אולם במידה והשימוש בגג אינו תדיר כל כך, וכי המבנה אינו משמש למגורים אלא לשימושים שונים, או שיש תושבים לא יהודים בעיר, אין לברך על עשיית המעקה, משום שספק ברכות להקל, ואין מברכים במידה ויש מחלוקת הפוסקים.

בית משותף כשהשכנים אינם מוכנים לעשות מעקה

יהודי שרצה לקיים את מצות המעקה כהלכתו, ולשם כך פנה אל שכניו בבנין, אך הם התנגדו בחריפות לא רק להשתתף בעלות המעקה, אלא אף שיבנו מעקה מעל חלקם המשותף בגג, והוא פנה אל הגר"ש וואזנר מה לעשות במקרה זה?

הגר"ש וואזנר (שבט הלוי ח"ד סי' רכח) השיב כי במקרה זה יבנה מעקה רק על הצד שלו בגג מעל ביתו, ואילו על שאר הגג שאינו יכול לבנות הוא פטור, ואף שבכך אינו מקיים מצות מעקה, מכל מקום הוא מפחית את הסכנה כפי שהוא יכול, והוא מחוייב מצד החיוב לא תשים בביתך להפחית את הסכנה ככל שהוא יכול. [נראה מדבריו שאין חיוב לתחום את החלק בגג מעל דירתו, ולעשות מחיצות באמצע הגג, משום שחיוב מעקה נאמר רק על קצה הגג, ובמרכז הגג אין כל סכנה].

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.