שאלה:
היי כבוד הרב יש לי כמה דברים שהייתי רוצה להתייעץ איתך הדבר הראשון זה כלכלי :
בעלי עובד בעבודה שמכניסה סכום כסף שלא מכסה לנו את החודש , כי היה לנו הפסד בחתונה וגם יוקר המחייה והשכירות עלו , אז אמרתי לו שילך יחפש עבודה שהמשכורת שלה תיתן לנו אוויר לנשימה , ואפילו נוכל לצאת ולהתאוורר ולא לחשבן כל שקל ושקל ( בית עבודה זה משו שמתסכל ) .
אמרתי לו שאנחנו חייבים להשתדל להכניס יותר פרנסה לבית כדי שיהיה לנו שקט נפשי , אז אני החלפתי עבודה כדי שאני יוכל לקבל יותר כסף , והצעתי גם לו להחליף לעבודה שתיתן יותר שכר . הוא אמר שה" יתברך מביא את הפרנסה ולא צריך להחליף , אמרתי לו שאני יודעת שרק בורא עולם מביא את הפרנסה אבל עלינו חלה ההשתדלות לנסות ולשנות את המצב שבבית , אם זה בשינוי עבודה כדי שנוכל להתפרנס בטוב . מה כבוד הרב אומר .
ולגבי הנושא השני :
בעלי כבר הפסיק ללכת לשיעורי תורה , חלק מזה זה עצלנות שלו ליסוע למקום שטיפה רחוק מהבית , אני כבר במהלך כל הנישואים שלנו מדברת איתו שזה חשוב לי ולנו לבית , שזה מה שיעשה לנו שלום בית אמיתי ויתן לנו כוח להתמודד עם המון מצבים , אבל זהו הרמתי ידיים , נלחמתי עד היום שהוא יהיה בן תורה , אבל הוא לא רוצה בזה , כי כשיש רצון עושים הכל , אני לקחתי על עצמי את כל הבית , הוא היה מגיע לבית הייתי נותנת לו לנוח רק כדי שיהיה לו יישוב הדעת בשביל השיעור אבל גם את זה הוא לא עושה , רציתי שיהיה לי בית יותר מחוזק בדת אבל אני לא יכולה לעשות את הכל לבד , אז שיחררתי אותו שיעשה מה שבאלו , גם אם זה לא ללכת לשיעורי תורה ולא ללכת לבית הכנסת בשבת ובימי חול , וגם אם לא להתפלל תפילה ארוכה .
זה גורם לי לצער , אבל זה גם מעייף אותי לבקש ממנו לעשות את הדברים האלה .
תשובה:
שלום וברכה
קראתי את שאלותייך הכואבות.
למעשה בשתיהן יש נקודה שרציתי לכתוב עליה לפני שנעסוק בעצם הדבר.
צריך לדעת, שגם אחרי החתונה, כאשר מנהלים חיים משותפים ובונים את הבית יחד, יש לכל אחד מבני הזוג איזה שהוא מרחב אישי ששם אין לגעת. את יכולה לנסות לגרום בעקיפין שבעלך ילך ללמוד, אבל את לא יכולה לדרוש את זה ממנו, כי אין דבר שיותר מכעיס גבר ובצדק, מכך שאשתו היא פתאום המדריך הרוחני והמשגיח שלו, הוא לא יכול לשאת את זה, וזה גורם לו רק למאוס במה שהיא מבקשת. כאשר אשה דורשת מהבעל ללכת לישעור תורה אין סיכוי שהוא ילך, זה פשוט מערער על כל הגבריות שלו ועל כל המרחב מחייה שלו, זה חנק, והוא חייב לעצמו להשתחרר מזה! וכך קורה היפך מה שהיית רוצה שיקרה! אם את רוצה שהוא ילך ללמוד, מה שצריך הוא ממש בעקיפין ןעם הרבה סבלנות לגרום לו לרצות מעצמו לעשות זאת. אם הוא אומר דבר תורה בעודת שבת, תתפעלי מזה, תנסי לנתח איתו את מה שהוא חושב, וכך הוא יקבל מחמאה שאת מרגישה שהוא חכם ושהוא משפיע עלייך טוב, וזה יגרום לו רצון לעשות את זה עוד פעם. את לא מבקשת, את רק נהנית באמת בגלוי ובמופגן ממה שעשה, זה יגרום לו לרצות עוד. אם הוא הולך לשיעור תורה מעצמו, תתפעלי, תפנקי, בלי לדבר למה את מפנקת, הוא מעצמו ירגיש לבד שכאשר הוא חוזר משיעור תורה האוירה בבית יותר מיוחדת ונעימה מהרגיל, זהו. רק כך יש סיכוי וצריך בשביל זה הרבה חכמה והרבה סבלנות, ועל זה נאמר "חכמת נשים בנתה ביתה". צעד ועוד צעד ובסוף זה יהיה בעזרת ה'.
כך גם לגבי העבודה. צריך לדעת שמקום עבודה זה לא רק כספומט ומכונה לייצור כסף לבית, יש שם אוירה וחברה קשר והרגלים, וזה בעצם איזור הנוחות של האדם. לומר לו לחפש עבודה זה בעצם ליפול לים הגדול וזה לא קל. אז נכון שיש צורך כספי, אבל גם כאן ראשית יש להבין את הקושי שלו, ושנית, במתינות! אם יש לך רעיון שיכוןל להיות לו טוב ונוח תציעי, אבל לא סתם לבקש באויר, תחשבו יחד יחד יחד יחד, רק יחד, איך מגדילים הכנסות ואין נפטרים מהחובות, ותני לו לבד לתת עצות, תכבדי אותן, תתפעלי מהן, וכך יהיה לו רצון להיות הגבר שפותר את הבעיה. אל תלחצי, תתמכי ותני לו את המקום של הכבוד שבו הוא בעצם ראש המשפחה שנושא באחריות למציאת הפתרון. לא מתוך תביעה ותוכחה, רק מתוך חום ואימון ואהבה.
בשורות טובות ורק שפע!
