שאלה:
שלום וברכה
אני מאמין בספר הזוהר ולומד בו, משום חכמי ישראל קיבלו אותו. אבל שמעתי שאומרים שמי שלא מקבל שספר הזוהר הוא חלק מהתורה, הוא כופר ואין לו חלק לעוה"ב, אפילו שהוא מאמין בקבלה באופן כללי.
אך אולי אפשר ללמד זכות על אדם כזה:
ראיתי שהרמב"ן כתב בוויכוח עם מומר, שטען שלפי מדרש איכה רבה המשיח כבר נולד (כתבי הרמב"ן, מוסד הרב קוק ח"א עמ' שח), וז"ל הרמב"ן:
"אמרתי שאינני מאמין בזה… יש לנו שלשה מינין של ספרים: האחד הוא הביבלי"ה (המקרא) וכולנו מאמינים בו אמונה שלמה. והשני הוא נקרא תלמוד, והוא פירוש למצוות התורה… ואנחנו מאמינים בו בפירוש המצוות. עוד יש לנו ספר שלישי הנקרא מדרש ר"ל 'שרמונש' (שיחות מוסריות), כמו שאם יעמוד ההגמון ויעשה שרמו"ן (שיחה מוסרית), ואחד מן השומעין היה טוב בעיניו וכתב אותו. וזה הספר מי שיאמין בו טוב ומי שלא יאמין בו לא יזיק". עכ"ל.
והחת"ס בשו"ת (או"ח סי' טז) הזכיר את דעת הרמב"ן: "וכבר כתב רמב"ן בספרו מלחמות חובה (כנראה צ"ל מלחמות ה'), כל מה שלא נמצא בש"ס בבלי וירושלמי ומדרשיהם, אין אדם מחויב להאמינו, והמאמין יאמין". עכ"ל.
ואם כן אולי אפשר לומר שמעמד הזוהר כמדרש, ומי שלא מאמין בו אינו ככופר לפי דעת גדול הדורות הרמב"ן, ואחריו החזיק החת"ס.
ולדוג' אם אדם לא יאמין בזוהר הרמח"ל (שנתגלה לו ע"י מלאך) ויאמר שהוא לא תורה – האם הוא יחשב ככופר? לכאורה פחות מסתבר.
2. ובאופן שני: אדם שבאופן כללי הוא ירא שמיים אך לא מאמין בזוהר, הרי הסיבה לכך היא בגלל שקצרה דעתו להבין את המאמרים הלכאורה תמוהים שמופיעים שם. כגון (שמות לח,א) "כתיב יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדוֹן יְיָ. מַאן פְּנֵי הָאָדוֹן יְיָ, דָּא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי". וזה לא מובן. או שטועה להבין שיש אמא ואבא ושניהם אלוקות, ובקריאה שטחית ויש פה שני אלוקים, וזה סותר לו את מה שהוא למד שה' הוא אחד באחדות שאין כמותה. והוא לא יודע את מה שכתב הרמח"ל בספרו 'חוקר ומקובל' שכל המקובלים לא דיברו על האינסוף עצמו שבו אין לנו תפיסה והוא אחד גמור, אלא דיברו על ההתגלות שלו בעולמות.
אם כן מי שלא מאמין בזוהר עושה זאת רק בגלל שלפי דעתו הוא נאמן לי"ג עיקרי היהדות, ולא בזדון או זלזול סתמי.
וראיתי שהרמב"ם כתב בשו"ת (סי' קיז) שהספר "שיעור קומה" הוא ספר עבודה זרה, ומצוה רבה להשמידו, משום שהוא מספר על אלוהים שיש לו גודל וקומה, ואלוהים כזה הוא בעל גוף וגשמיות וזו כפירה. אבל די הרבה גדולי ישראל סברו שהוא אמיתי וקדוש ומיוחס לר' ישמעאל (יש רשימה בתורה שלמה כרך טז עמ' שה-שח), ופירשו שזה לא כפשוטו, אלא יש כאן סודות שאי אפשר לגלות אפילו ראשי פרקים. אז האם נאמר שהרמב"ם ח"ו כופר כי דחה את הספר הזה? אף אחד אינו אומר כן.
(אגב אפשר להבין למה הרמב"ם עשה זאת, כי הוא זה שנשא את דגל המלחמה נגד הגשמת ה'. ואף שהיה אפשר לפרש את הספר הזה שהוא מדבר על 'אור נברא' כדברי רס"ג, הרמב"ם לא רצה לתת מקום כלל וכלל לדבר שעלול להיות מכשול לקוראים. ובאמת כנראה בזכות הרמב"ם, היום שלילת הגשמות מה' היא דבר נפוץ ומקובל בעמ"י, מה שפעם לא היה, כדברי הראב"ד שהיו כמה גדולי ישראל שסברו שה' הוא גוף).
3. וצריך לשים לב שהופעת הזוהר היא תופעה ייחודית – שפתאום מתגלה ספר שלא עבר במסורת מאיש לאיש (אין לנו את רשימת השתלשלות הרבנים שמסרוהו מאחד לחברו), וזה מעלה חשדחשש ע"י אנשים פשוטים שלא יכולים להבין את קדושתו ועומקו, בדומה לדברי הירושלמי "כל משנה שלא נכנסה לחבורה אין סומכין עליה" (עירובין א,ו). וזה הסיבה שפעם אסור היה לגלות סתרי תורה – כי איש פשוט או ע"ה שהיה שומע סודות מרכבה, היה לא מאמין ודוחה אותם כי קצר שכלו מלהבינם. האם נגדיר אותו ככופר? פחות מסתבר…
אשמח להתייחסות לשלושת הנקודות שהעליתי. שוב אני מדגיש, אני מאמין בזוהר ולומד בו, ורק בא ללמד זכות.
תודה רבה!
תשובה:
שלום וברכה
1. שים לב שהחתם סופר ומדרשיהם, כלומר הוא מבין והגיוני כך, שגם המדרש בכלל התלמוד, שהרי מדובר באותם חכמים. כמו כן פשוט בעיני שדברי הרמב"ן נאמרו כהכרח מחמת הויכוח והסכנה שהיתה בדבר שכנראה הביאו מהמדרשים נגד אומות העולם וכו'.
2. בעיני מי שלא מאמין במשהו בגלל שהוא לא מבין אותו, הוא הכופר הגדול ביותר, שכן הוא בעצם לא מבין שהתורה היא אלוקית, הוא מקבל מה שנראה לו… הבסיס של האמונה זה לקבל את כל חלקי התורה בשלמות, ולדעת שההבנה אינה משנה כלום בקבלת הדברים [אינני מתייחס כרגע לשאלה שלישית שהעלית, אלא לשניה בלבד, שהיא כמובן לכשלעצמה אינה נימוק כלל, וכי אם לא נראה לו שלהדליק אור בשבת זה מלאכה, זה הופך דעה כזו ללגיטימית? ודאי שלא.
3. שאלה זו היתה ידועה מיום שנודעו דברי הזוהר ואינה חדשה, ואם חכמי התורה בכל הדורות, מימי הראשונים, דרך האחרונים, פוסקים רבים כמו המגן אברהם ובעקבותיו רבים מאוד, והמקובלים כמו האר"י ועוד כולם קיבלו את הזוהר ללא כחל וסרק [וגם מעט המערערים כמו היעב"ץ לא פקפקו באמיתתו ובודאי לא בחלקיו העקרוניים שהזכרת כמו אידרא זוטא] אלא ר אמרו שנוספו בו מעט דברים בשלב מאוחר יותר, ממילא אדם שמפקפק בכך הוא ראשית לכל כופר בסמכותם התורנית של רוב ככל חכמי התורה בכל הדורות, שבעיני מי שמקבל דברים ב99% ולא ב100% הכוונה היא שאינו מקבל את סמכותם כלל… כי בעצם הוא משאיר לעצמו זכות לחלוק עליהם, וזו כפירה בכל מסורת הפסיקה בעם ישראל.
1. איך אפשר לומר שהרמב"ן אמר זאת מחמת ההכרח ומהשפה ולחוץ, אם החתם סופר הביא את דברי הרמב"ן בשו"ת שלו? משמע שהחת"ס סובר למעשה את דברי הרמב"ן. זו הסיבה שבכלל הבאתי את החת"ס.
ולפי זה אי אפשר לפרש ש"ומדרשיהן" זה כולל כל המדרשים, כי מפורש ברמב"ן שהוא דחה את איכה רבה. אלא הכוונה רק את המדרשים המופיעים בגמרא, ומדוייק שכתב מדרשי'הן'. (ונראה שה"ה מדרשים הלכתיים ספרא וכד')
ועוד, הרי הרמב"ן עצמו העלה את דבריו על הכתב כדי שילמדו בזה, ואם סברתו שכתב היא כפירה למי שסובר אותה, איך הוא הציב מכשול שאולי מישהו יקרא את זה ויאמין בזה, ולא כתב רמז אפילו שזו כפירה חמורה?
2. ברור. לא התכוונתי לומר שאדם כזה לא האמין כי הוא סתם 'לא הבין'. אלא הוא מבין שפשטי הכתובים בסוד סותרים את עיקרי האמונה, באחדות ה' ואי-הגשמת ה', והוא לא מוכן 'לוותר' על אמונת היסודות האלו ובתמורת 'להרויח' את האמונה בזוהר. אז נכון שאדם זה דעתו קצרה, אבל בגלל דבקותו המוגזמת ביסודות האמונה, נגדיר אותו ככופר?
ובבקשה תתיחסו לראיה שלי מהרמב"ם בנושא 'שיעור קומה'.
3. זו פחות הנקודה, אני רוצה לדון באופן עקרוני האם אפשר לצרף אדם כזה למניין, ונכון שאולי יש לאדם זה פגם בסמכות התורנית, אבל אולי לא כל דבר שאמרו הרבנים – מי שלא מקבל את זה הוא כופר, " מי שיאמין בו טוב" כלשון הרמב"ן. אז רציתי לדון האם דינו כופר או לא, בהנחה שבשאר דברים הוא ירא שמיים.
1. אינני יודע, יתכן, אף שיש זה דבר תמוה, שהרי כל המדרשים גם אלו שאינם בגמרא, נאמרו על ידי אותם אישים, אז מה ההגיון לחלק ביניהם? הדברים צ"ע.
2. זו מחלוקת ראשונים ידועה שמקובלת בישיבות בניסוח באידיש האם "נעבעך אפיקורס" הוא גם כן אפיקורס, כלומר האם מי שמחמת טעותו בהשקפה או באמונה הגיע לכפירה יש לו דין אפיקורס. את הספר שיעור קומה אינני מכיר, אבל חשוב להבין, ברור שכאשר מגיע ספר שאינו מוכר ומדבר על נושאים באופן לא מקובל, אין חובה מידית להכיר באמיתותו, אדרבה חובה לבדוק זאת היטב, מה שאמרתי שהכופר בזוהר כופר בתורה שבעל פה, הוא כפי שציינתי משום שהיום כבר ידוע שכל גדולי עולם בכל הדורות קיבלוהו, ובעיני מי שכופר בו כופר בסמכות הפסיקה ההלכתית כולה.ממילא אין לזה קשר לסיפור עם הרמב"ם.
3. מי שכופר בסמכות ההלכתית לדורותיה נראה לי שהוא כופר בתורה שבעל פה.
1. הרב כתב שלכאורה הדבר תמוה, אצטט מדברי גדולים בישראל שאמרו כדברי הרמב"ן והסבירו.
הרשב"ש בתחילת מלחמת מצוה כתב: "ההקדמה הב' היא, דברי רז"ל נחלקים לשני ענינים, החלק הראשון הוא דברים שהם תלויים במצות ודינים וזה נקרא מדרש חכמים, והחלק השני הוא בדברים שאין בהם לא מצוה ולא עבירה ונקרא מדרש אגדה. ואמנם החלק הראשון אנו חייבים להאמינו ולהזהר בו… אמנם החלק השני כולל דברים שאמרום דרך אגדה למשוך לב הבריות בדברים על דרך המשל והחידה לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה, ועל זה וכיו"ב אמר שלמה בחכמתו להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם. ודבריהם בזה אין אנחנו חייבים להאמינם, אבל איש חכם לב ישתדל להשיבם אל המושכל ולהבינם כי כל דבריהם בזה אינם ע"ד נגלה אלא ע"ד הנסתר… הרואה מדרשי חז"ל ולא הורגל בהבנתם יעיד כי מרים הם, ומי שהורגל בהם ידע כי הנגלה תרחיקנו הנפש אבל התוך מתוק ונעים… מי שלא ירצה להאמינם אין עליו עון אשר חטא, והרוצה להתבונן בו ולבוא עד תכונתו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו". עכ"ל. ודבריו מקבילים לדברי הרמב"ן.
וכתב רבינו יחיאל מפריס מבעלי התוס' (ילקוט ויכוחים עמ' 62): "אני מאמין לכל החוקים (שבתלמוד)… אך יש בהם דברי אגדה להמשיך את לב האדם להבין המליצה, ויש בהם דברי פלא שקשה להאמין לכופר ולאפיקורוס ולמין, ועליהם אין צורך להשיבך, אם תרצה תאמין ואם לא תרצה לא תאמין בהם כי אין משפט נכרת על פיהם, אמנם ידעתי כי החכמים בתלמוד לא כתבו מאומה רק דברים כנים ואמתים". עכ"ל. משמע שהוא נותן לו רשות לא להאמין לדברי הפלא שבאגדות התלמוד, אף שאין זה רצוי.
לכאורה יש כאן אמירות חד משמעיות. אם לא הרמב"ן בכבודו ובעצמו הוא זה שאמר את הנ"ל, לא הייתי שולח את המכתב הזה. אבל מכיוון שהוא ועוד שלושה כתבו כדברים האלו, לפחות אולי יש לסמוך על כך בשעת הדחק – שלא להוציא מכלל ישראל אדם שלא מאמין בזוהר? להוציא אותו זה מעשה מאד חמור ונחרץ. ואם נעשה כן, ח"ו ח"ו אולי יש כאן הוצאת לעז על ארבעת הגדולים האלו, שכביכול הם נתנו יד לכפירה ח"ו. ואפילו שלא תמיד אנחנו יורדים לסוף דעתם, אולי לפחות נסמוך עליהם בשעת הדחק, לצרף אדם כזה למניין? מה אומר הרב?
ובינתים חשבתי על ראיה נוספת שהרמב"ן לא אמר את דבריו מחמת ההכרח ומהשפה ולחוץ. שהרי מיד אחרי האמירה הנ"ל של הרמב"ן נגד איכה רבה שהביא המתווכח, הרמב"ן כן הביא ראיה מוחצת מהמדרש הנ"ל שהוא הצודק והמתווכח טועה, והמתווכח לא ידע לענות לו. אז בכלל לא היה לו צורך גדול לא להאמין במדרש הזה, אז למה הוא נכנס מרצון לאמירה בעייתית כזו, שאפילו המתווכח שכנגדו מיד זעק כנגדו "ראו הוא מכחיש בספרים שלכם!" (שם עמ' שו). אז לא היה כאן "הכרח מחמת הוויכוח" אלא שהרמב"ן פשוט אמר מה שהוא חושב שיכול להיות תשובה, שבאמת מותר לומר שאגדה זו "אינה אמת" (כלשונו שם), אפילו שכביכול היתה לו תשובה יותר טובה לומר.
2. שיעור קומה הוא ספר המיוחס לר' ישמעאל כהן גדול, והוא חלק מאותיות דר' עקיבא (נוסח א אות ת). הוא שייך לספרות הקבלה הקדומה, כך כתבו רב האיי גאון, רב שרירא גאון (אוצר הגאונים חגיגה יא). והמאירי בהקדמתו לפרקי אבות מונה אותו בין מדרשי חז"ל. וכן האבן עזרא ביסוד מורא שער א.
לכאורה נראה שהרוב קיבלוהו (קדמונים), אולי חוץ מרס"ג (אוצר הגאונים ברכות עמ' 15) שכתב "אין לנו דרך שיתברר לנו בה אם הוא דברי ר' ישמעאל או לא", ולא הכריע.
אז לכאורה הרמב"ם טעה, וכינה דברי חז"ל ע"ז. וח"ו שנאמר שהרמב"ם ככופר ח"ו, אלא שאם הדברים שהבאתי בנקודה 1 חלים, אז אין בעיה. ומכיוון שכולם היום מעריצים ומקדישים את הרמב"ם, משמע שלפחות בדיעבד יש הסכמה למה שהבאתי בנקודה 1. אשמח לתגובת הרב, תודה רבה.
דברי רבי יחיאל מפריז ודאי לא רלוונטים כאן, הוא לא אומר שאדם רשאי שלא להאמין בדברי חז"ל, הוא רק אומר, לגביך הכומר זה לא רלוונטי, כיון שאין דין שנכרת מהם, כלומר שום דבר מעשי אינו נובע מהם, אז מה משנה אם אתה מסכים איתם או לא.
לגבי הרשב"ש שבאמת אומר דברים מענינים ויישר כח, נראה לי שיש חילוק מאוד גדול: הוא אומר כך, אתה לא חייב להאמין לדברי המדרש אגדה כיון שזה בלאו הכי לא כפשוטו, וממילא גם אין טעם להאמין בפשטות הדברים… אבל מי שחכם ונבון יין את הנמשל והעומק והסוד וכו'. כלומר, בעיני לפחות: מי שאינו מאמין שיש אמת בדברי חז"ל כולם, ברובד הנכון שלהם, וחושב שחז"ל דיברו דברי הבאי ושטות, הוא כופר גמור, יש הבדל בין להאמין לעצם הדברים, שזה אין חובה כי הם הרי באמת לא כפשוטם, לבין לא להאמין כלל למדרש ולהתייחס אליו כעליסה בארץ הפלאות… כלומר חובה על כל אדם להאמין שחז"ל דיברו דברי אמת, וכל דבריהם הם תורה ויש להם את קדושת התורה שבעל פה, אף שאנחנו יודעים שדבריהם משל ומליצות ואינם כפשוטם אלא מכוונים לסוד. אינני יודע אם דייקתי בהגדרה אבל זה צריך להיות משהו בכיוון הזה. אולי נשאל שאלה: לדעת הרשב"ש מותר ללמוד מדרשי אגדה לפני ברכות התורה? מותר ללומדם בתשעה באב? ודאי שלא! זה לימוד תורה על כל מאפייניו!
1. קיבלתי את דברי הרב על הרשב"ש. אך לא הבנתי את דחיית הרב לגבי ר' יחיאל מפריז, אשמח להסבר. ארחיב מעט את הרקע – נאמר שם שהוא מתווכח עם המומר ניקולאו, שהוא יהודי ש"נתבולל בעמים" (שם) והפך לנוצרי. הויכוח התקיים כי המומר רצה להוציא לעז על התלמוד כדי שיצוו לשרפו. ובתחילת הויכוח שאל המין את ר' יחיאל "האתה מאמין בארבעה סדרים של התלמוד? ואז ענה לו כמו שציטטתי לעיל "אני מאמין לכל החוקים, אבל יש בהם דברי פלא וכו'…".
לגבי ברכות התורה, גם אם מישהו כותב מאמר תורני עיוני חובבני ומלא שגיאות, הוא צריך לברך עליו ברכת התורה, זה לא אומר שזה חלק מהתורה של סיני…
2. לגבי הסבר דברי הרמב"ן שהרב כתב צ"ע, אולי יש מקור לדבריו מהירושלמי דלקמן. כך נכתב בספר הפסקים לר' ישעיה האחרון (ר' ישעיה בן אליה, חי לפני 600 שנה, נדפס בספר 'אהל דוד' ח"ב עמ' 742-743): "באתי לבאר עניין המדרשין ומה היתה כוונת חכמי תורתנו בהם…. ועוד אמרו בתלמוד א"י בפרק שביעי של נזיר 'וכי המדרשות אמנה הם, דרוש וקבל שכר'. הא לך הדבר מבואר שלא אמרו החכמים המדרשים על דרך אמנה ועיקר, אלא להרבות טעמים למקרא ולדורשו בכל פנים, ואולי יש בהן רמז". עכ"ל.
ואמנם נוסחת הירושלמי שלנו מעט שונה (לט,א): "מדרשות אמינא, דרוש וקבל שכר", אך מסתבר שהגרסא שלפנינו היא הפחות מדוייקת, מכיוון שהמילה 'אמינא' היא לשון בבלית ולא ישראלית, ואין עוד אף מקום בירושלמי שמשתמשים במילה 'אמינא'. וזהו ביסוס לדברי הרמב"ן.
הנוצרים רצו לשרוף את התלמוד מחמת מדרשים מסויימים שהבינו לא נכון או שהבינו נכון אבל… ברור שמה שצריך לענות להם הוא שעיקר התורה זה המצוות ובענין המדרשים זה מדרשי חכמים שאין חובה להאמין ולכן אין סיבה לשרוף, ואין סיבה ללחום נגד היהדות כי לא כל מדרש משקף וכו', מה ברירה היתה לו???
קראתי את הדיון ורציתי לשאול שאלה א' אם אדם חושב שרבי מאיר פסק כך כשפסק אחרת הוא כופר?
שאלה ב' יש חילוקי גירסאות בתנ"ך עצמו ואפי' בחומש יש חילוק בפצוע דכה אם נכתב בא' או בה' וא' מהס"ת שטועה פסול אז מי שחושב את הטעות הוא כופר?
שאלה ג' הגר"א אומר שיש הרבה מאוד מסכתות שאין לנו וזה רמוז בפסוק שישים המה מלכות ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר אז אם נמצא אותם ונחשוב שזה לא הם אנחנו כופרים?
כמובן שהתשובה לכל זה שלילית
הרי תורה שבע"פ זה מה שקיבלנו ממשה ואדם אמור להאמין
בזה בכללות ואין דרך להאמין בכל פרט
כי אם כך בהרבה מאוד מקומות כשאין שניהם דברי
אלוקים חיים כמובא בחכמינו רבות א' דחד מינייהו משקר למשל כששני אמוראים מתווכחים מה אמר רבם או בתלמידים שלא שמשו כל צרכן או במקומות של טעות הגמ' מפורש אומרת על תנאים שטעו
או במקרה שאדם רואה ספר ולא יודע שהוא מוסמך אז הוא כופר
ואולי גם נאמר שצריך לדעת את כל התורה כולה בשביל לא להיות כופר
אלא ברור שזה נאמר על דרך כלל שמאמין בפירושיה שנמסרו לנו מדור דור
ובכלל מה הנ"מ מבחינת אמונה אם רשב"י כתב את זה או
חכם אחר מאוחר ומה כפירה בכך אם אדם לא יודע
אם הספר הזה מרשב"י וכי כל דבר אנו יודעים מי אמרו ואם הוא מסברא או מסורת ממשה רבינו
ואם אדם לא מאמין לגדולי ישראל בזיהוי זה וחושב שהם טעו גם אם הוא חצוף ושוטה הוא עדיין מאמין ולא כופר בתורה ואפי' לא בשום כללי פסיקה הוא חולק על הזיהוי ומה בכך והיכן נצטווינו על כך?
דרך אגב לא מזמן ראיתי שרס"ג כותב שהגלגולים זה לא נכון האם מישהוא ח"ו יעיז נגדו בגלל שזה לא כמו תורת הקבלה ולפי מי שאומר נעבך וכו' לא יעזור להגיד שהוא לא הכיר את הזוהר ויש לו שם בספר אמונות ודעות לכל דבר הוכחות בחכמה אדירה ואגב הוא גם כתב חיבור על ספר יצירה ועוד חכמים רבים יש שלא האמינו בגלגול ואין לאףאחד אפי' צד להוריד ממעלתם
בדרך אגב רציתי להעלות עוד נושא שאנשים חושבים שכל פרט ממנו זה כפירה באמונה בביאת המשיח יש שאומרים
שמי שלא מאמין שהוא יכול לבוא בכל יום שהרי כתוב בגמ' בערובין שבימים מסוימים מובטח שהוא לא יבוא אז הוא אפיקורס או נעבך וכו'
וזכורני שראיתי מביאים מאחד מהגאונים שבדור זצ"ל שבימים הללו שיוצא בגמ' ערובין שהוא לא יבוא הוא אכן לא יבוא ועוד מחבר ספר ראיתי שצידד כך
על כל פנים לענ"ד הדברים פשוטים שהעיקר הוא
אע"פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו דהיינו לחכות בציפיה תמיד אבל מתי יכול לבוא זה עוד שאלה
אבל במהות העניין וכי רבי הלל שאמר בגמ' סנהדרין אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה היה כופר
וודאי שלא ואע"פ שאמרו שרא ליה מריה שכך אמר אבל לא ח"ו אפי' להורידו מגדולתו
כי הרעיון אמור להתחיל מהשורש למה בכלל זה עיקר באמונה כי צריך להאמין לנביאים ולמסורת החכמים ואנו יודעים שתהיה גאולה ויהיה משיח נמצא שמי שמאמין בעיקרון שיש משיח אפי' אם חושב שהוא היה חזקיה או להבדיל בר כוזיבא או כמו היום יש שדימו את רבם מחב"ד
כל זה לא נקרא שהם לא מאמינים בעיקרון של ביאת המשיח והגאולה אבל אין קשר בין ידיעת הפרטים
לכפירה כמו שלא נאמר שאם אדם לא יודע שהמשיח
מורח ודאין אז לא נאמר שהוא מחכה לא למשיח הנכון
בכבוד רב
בעקבות הדיון הקודם ראיתי לצטט מובאת מרש"ר הירש
מ"המכלול" הנוגעת ישר לדיון
אגרות צפון אגרת י"ח להרש"ר הירש
גדר גדול גדרו חז"ל, וחומה נשגבה ובצורה הקימו בין דברי השמועה וההלכה. וכלל גדול מסרו לידינו: "אין למדין הלכה מן דברי האגדה, ואין משיבין מהם ועליהם". וכן בדין לעניות דעתי, דהא מלבד שכל דברי האגדה אינם מיוסדים על קבלה מסיני שעליה נכרת ברית הנעשה והנשמע, אלא רק סברת החכם המגיד הם, באומד דעתו. ואף שודאי מי שיש לו מוח בקדקדו, ולב אדם להבין ולהשכיל, בלב שמח ונפש חפצה יכוף ראשו לדעת כל חכם וחכם מחז"ל, אף שאינו מבאר הקבלה אלא מרוח בינתו הוציא מלין, אשר כל אחד ואחד מהם גדול ונשגב מכולנו יחדיו אשר כחגבים נדמינו בעינינו נגדם, מ"מ אינו מכלל חיוב הישראלי, וגם לא כמין וכופר יחשב מי שסברתו נוטה מסברת אחד מחכמינו ז"ל בענין מה השייך להאגדה, בפרט שגם בהרבה דברים גם דעתם שונה זו מזו ולא נאמר כלל "הלכה כדברי פלוני" באגדה כמו בשמעתתא
יש הבדל מהותי בין כל מה שכתבת למה עסקנו בו. ודאי טעות בהלכה או בפשט גמרא אינה ענין לכפירה, וגם ספ בדבר שאכן אינו ברור הוא ספק ולא כפירה. כאן הדגשתי בצורה מאוד ברורה, שבעיני מי שכופר באמיתות הזוהר הוא כופר בקבלת חז"ל ובמסורת הפסיקה, כיון שבכל ספרי האחרונים קיבלו את הזוהר ללא עוררין. ואכן נכון, אם יש פרט מסויים שמוסכם בפוסקים בדיני לולב, ואני אבוא ואחלוק על כולם, זה גם כן כפירה בכללי הפסיקה ובמסורת.
שוב עירבוב בין שני נושאים, זה שאין משיבים על האגדרה ולא לומדים ממנה החכה אינו אומר שאינה אמת ואינה מסורה לנו מהקדמונים, אלא שכשם שיש את רובד ההלכה כך יש את רובד האגדה ואין לערבב ביניהם, לפעמים זה משל מוסרי לפעמים זה לפי כללים אחרים שאינם תואמים לכללי הפסיקה אבל זה אינו אומר שזה לא אמת. יותר מזה, גם כאשר נפסק הלכה כבית הלל דברי בית שמאי הם דברי אלוקים חיים.
רק רציתי לציין שבמובאת מקודם מהרש"ר הירש עד סוף התגובה זה הכל
ציטוט ממנו לא דברים שלי
והוא אומר מלבד שכל דברי האגדה אינם מיוסדים על קבלה מסיני שעליה נכרת ברית הנעשה והנשמע
בכבוד רב ותודה רבה
אני יחזור שוב כי אני רואה שלא הבנת את כוונתי, וזה נושא מאוד מאוד מהותי: הרש"ר המעניין שציטטת נוגע לפסיקת ההלכה, האם אני מחוייב לקבל לצורך הנהגה מדרש מסויים, כמובן זה מומלץ אבל אם זו כפירה לנהוג אחרת, הוא לא מדבר מה קורה אם מישהו מפקפק בכלל האם מדרשי חכמים אמת, האם בכלל נמסרו מהם או זו המצאה של אזיה סופר מאוחר… על זה אין רש"ר הירש.
תודה רבה
זה ברור לי שקיבלנו מסיני אפי' מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש
רציתי לתקן טעות שהטעיתי כתבתי רש"ר הירש באגרות צפון ואין זה מקומו אלא מאמר/מכתב שלו שפורסם כנראה בהמעיין
מופיע באתר ערכים
קישור https://rationalbelief.org.il/%D7%A8%D7%A9%D7%A8-%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%A9-%D7%94%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%94-%D7%9C%D7%90%D7%92%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%96%D7%9C/
סליחה ותודה רבה
עיין שות תשובה מהאבה א כו
עיין ספר הכתב בחגיגה פרק ב 4 נכנסו לפרדס תשובת הרב הי גאון
עיין רדק אברבנאל שמאול א כח
עיין רמבם מלכים יב ב
עיין מורה הקדמה לחלק 3 משם יוצה שאין לנו סיפרי סוד
גם יש הרבה רישאונים שמחזיקים כמו שיטת ר"ת שהשמש נכנסת בעובי הרקיעה
הבין איש חיי לא חשש לשיטה הזות
כי התברר עצלו כי אין דבר כזה
עיין תוס ריד שבת לד
ידידי היקר, דבריך מעידים כי אין לך שמץ של מושג מה זו תורת הסוד ומה הם ספריה ומה ענינה… ונכתבו הדברים כאדם שאינו יודע את אשר הוא דובר. אינני אוהב לכתוב בחריפות, אבל כאן חשוב לומר תוכחה מסותרת, משום שאחד הדברים הכי לא נכונים, זה לבוא ולפקפק בקדשי ישראל מתוך חוסר ידיעה מוחלט, ובזה להטעות אחרים. אני בטוח שבשגגה אתה דובר אבל מוטל עלינו לסגל לעצמנו ענווה וכך לא נבוא לידי טעויות אלו.
דברי הרמב"ם והרד"ק אינם קשורים לנושא כלל, אין שמץ של רמז בספרי קבלה מתי יבוא הקץ וכיצד זה יראה! ספרי הסו מדברים על מה שקורה כרגע בעולמות עליונים עם כל מצוה ומעשה שלנו ולא על קץ הימים. בודאי שזה לא קשור לנושא של תחיית המתים ועשיית ניסים, אלו הבלים.
דברי התשובה מאהבה שציטטת אינם רלוונטים ואדרבה הם מוכיחים את ההיפך, זה שלא כל דברי הזוהר הם מרשב"י זה דברים פשוטים, שהרי יש שם גם מדברי אמוראים, אבל כפי שכתב שם, ודאי עיקרו מרשב"י ואין לפקפק בקדושתו וגדולתו, ואין לזה קשר עם כל דברי האר"י הק' שקיבלם מאליהו הנביא ובזה לא פקפקו מעולם בדיוקם.
פשיטא שהשמש לא נכנת לעובי הרקיע, הרי אנחנו יודעים היטב את מהלכה, איךזה קשור לנושא שלנו? יש דברים רבים שבאו בחז"ל בדרך רמז ורעיון.
השאר תגובה