לתרומות לחץ כאן

חברות עם נערה ערביה

שאלה:

שלום
אני בת 22 דתיה, הכרתי בשנה האחרונה חברה ערבייה בעבודה, שנהיינו קרובות מאוד, בגלל שאנחנו מתראות בכל יום וגם בגלל שלצערי לא מצאתי חברות אמיתיות כמוה.
היא מכבדת ויודעת כמה אני דתיה . לאחרונה הזמינה אותי אליה לישון, היא גרה בכפר ערבי סביר (גת) והמשפחה שלה משפחה טובה , מקובלת בחברה היהודית. וכמובן שאם אבוא לא אוכל אצלה אלא נביא מבחוץ
1. האם הלכתית מותר לעשות זאת או שיש בעיה, ביטחונית/דתית?
2.אמא שלי בעיקרון לא מרשה שאגיע למקומות כאלה,
האם מותר לי לא לספר לה על כך?
תודה

תשובה:

שלום וברכה

חז"ל נתנו לנו כמה וכמה הלכות שכל ענינם הוא להמנע מקירבה יתירה לגויים כדי שלא נתערב בהם ולא נלמד ממעשיהם. כמו לא לשתות מיינם, ולא לאכול מתבשיליהם ומפיתם, צריך ללמוד מהדבר הזה את העיקרון, כלומר אדם שיאמר אני יהיה החבר הכי טוב שלו ולא אשתה מיינו, זה בעצם במידה מסויימת לא להבין את הרצינל שמאחורי הדברים, הרעיון הוא שהקירבה לגוי צריכה להיות מסוייגת, כדי שלא נלמד מהם. זה לגבי עצם החברות שיש לחשוב איך לתת לה גבולות נכונים. לא צריך לנתק קשר, אבל עם גבול.

לגבי השינה בביתם, גם מבחינה בטחונית וגם מבחינה דתית יש להמנע מכך, לעולם אין לסמוך ולהכנס לכפר ערבי בחורה לבד לשנת לילה, אין לזה מקום. וגם ברמה הדתית בכלל כנערה דתיה אין לך מה לחפש גם בביתם של משפחה יהודית חילונית לשנת לילה. אנחנו חייבים מאוד לשמור על הערכים שלנו, על הצניעות, על ההשקפה על הדרך, אין מקום להתערות כזו במקום שאינו לפי רוח התורה.

וודאי אין לעשות דברים נגד רצון ההורים בענין זה.

בשורות טובות וברכת הצלחה למצוא חברה יהודיה יראת שמים נאמנה ונעימה.

הצטרף לדיון

3 תגובות

  1. אכי"ר לדברי כבוד תורתו.

    ברשות כבוד הרב, נוכח פרטי השאלה שגם אותי עטפה דאגה גדולה ומחייבת. בפרט שיש לי השערה קצת היסטרית ויומרנית שהשאלה כיוונה ללינה בשבת הנוכחית. אשמח לשתף תובנות אישיות (בעדינות).

    יש זמנים ותקופות שאנו בני אדם עשויים לחוות עומס, טלטלות, עצבות, בדידות וכו', זה נכון ליהודיה ולגויה. ומציאות כזו עשויה לאלץ אותנו כטבע אנושי ואפילו בלי מודע ברור, לחיפוש נמרץ של התנחמות, זה לרוב כהבנייה זה יתבטא תחילה בהשגת חווית שותפות גורל והזדהות, חיפוש חידוש רעננות, וחמלה, וכל אלו או חלק במידה-רבה יגיעו תמהיל חזק לצורך של תחושת בריחה.

    ישנן הרבה צורות בריחה, יש שליליות ויש חיוביות ויש את התחום האפור שביניהן. למשל, לא מעט ישראלים שבכל שנה זקוקים/נאלצים לקצת "לברוח" מהארץ לשם הבריחה, ויש כאלו שכל השנה קצת בורחים בכל עשרים-שלושים דק' לסיגריה, או שתייה מוגזמת וכו' וכו' על כל האפשרויות. כל אחד ואחת מזהים כאלו בנקל בסביבתם.

    הקדמתי בכל האמור, מהסיבה שאני מציע לבחון בחשיבה פנימית כנה את האפשרות: האם החוויה של החברות המתוארת בשאלה, היא לא קצת לפני הכל בחירה לברוח – וכל אחת מכן בעבודה מהמקום שלה??,
    האם במידה רבה זה לא המכנה המשותף האמיתי שם עוד לפני המקום עבודה המשותף??,
    ומה עם הרעיון לכך שהתרבות האחרת/השונה של חברתך לעבודה היא זו שמוסיפה נופך של אקזוטיות/הרפתקנות בתוך הכמיהה לייצר תשתית לחמלה וידידות – אולי זה סוג של בריחה לחו"ל.

    לדעתי שבתוך המרקם האנושי העדין שקראת עד כה, נכנסים אילוצים לויתורים, למשל: על אידאלים, על הקירבה הקיימת לקרובים האמיתיים שלי, האמון שלי להוריי, החובות המוסריות, ומשני-זהירות לבטחוני האישי והלאומי. ואז כאן שאפשר לזהות בקצת פחות מיסוך עד כמה העיקשות לבחירה כזו אחרת היא עיקשות חיובית או שלילית במאזן.

    האם אני באמת זקוקה לחווית "שותפות-גורל" עמוקה כזו תוך התעלמות מכל כך הרבה דברים עקרוניים? ובפרט להוסיף על זה שזה מתחיל בכלל ממקום עבודה שלכתחילה מדמה באשליה שותפות שכזו במערך תפקידים היררכי, שיגרתי, מוגדר וברור – הבניית "אזור נוחות" שכזו וכל זאת במקום באמת להתאמץ. פה פשוט גם ככה כבר מדפיסים כרטיס משמרת וחייבים להסתדר עם כולם, אז "כאן זה בית, כאן זה לב" אבל מציאות מדומה היא לא לטפל בכאב.

    כמוכן, בחורה בת 22, חייב להיות לה בהווה או בעתיד איזושהי חברות כזו או אחרת, חברויות חביבות, טובות ואולי קצת פחות בין אם בתוך הקהילה והתרבות שלך או לא, ואם תסתכלוצאחורה אז כך או כך לרוב כשמתבגרים החברויות בית-ספר, התיכון, האולפנה הן די הופכות ותהפוכנה עם הזמן לחברויות של שיחת טלפון פעם-פעמיים בשנה של 'הי, מה נשמע?' ולרוב אפילו מסתכמות בסמס קצר, אם בכלל. זה פשוט שלב כזה לרוב רובנו בני האדם.

    שמגיעים להקמת בית כשר וזוגי עם ילדים. שם באמת מתחילים להבין משמעותיות שאתן זועקת להן, שם מתבטא ואהבת… לרעך… כמוך.. ומרגישים אהבה מלאה ושותפות גורל. לכן בחירות נכונות היום הן קריטיות! מאוד! לרגעי אמת מיוחלים בעתיד (הקרוב בע"ה).

    אסיים בהצעה, אם במבחן הפנימי נמצא קצת היגיון בדבריי, ואכן יש צורך נפשי לאיזו ערגה או "בריחה" קטנה, למה לא ליישם במקרה הזה "בריחה" כשרה מסוג אחר??,

    קחי חברה ישנה וטובה וכשרה מהקהילה שלך אותה אחת של 'הי, מה נשמע?' של פעם-פעמיים בשנה שאולי קצת נשכחה, שימו אגו בצד וככה בהרפתקנות וספונטיות להזמין אותה לאיזה טיול כיפי בצפון הירוק או בדרום הזהוב, או בכל פינה נפלאה שתדברנה ללב שתיכן.

    אפשר אפילו בית קפה (כשר למהדרין) מוצלח וחמוד בעיר שלא ביקרתם בה עדיין. יצליח או לא.. שווה ניסיון! אין הפסד כלל על ויתור על אגו, וזה לצאת ממש מאזור הנוחות, פסגת הרעננות מתחילה כבר שם. לדעתי זה יתרום לשים פרופורציה על מה באמת אין לכן או יש לכן מבחינת מעגלי קשרים וחברויות. אני משוכנע שיש עשרות כמוכן שלא מסירות את הכפפה מול אזור הנוחות והגאווה ומרגישות תקיעות ופונות לותרנות. השינוי מתחיל בך.

    איחולים גדולים להצלחה, שמירה ושמחה.
    בתפילה שתצא תועלת ושמירה ולא תעלה תקלה מדבריי.
    כמוכן אין בכלצשלב באריכותי להוסיף כל תורניות על תשובת הרב אלא להוקיר בפומבי על שיש לנו חלק בגילוי פנים נוכח דור שזוכה לתשובות כה מדוייקות שהלוואי בימי בעורתי הייתי זוכה להן. והכל בהינף אגודל או שניים בכף ידך, בלי לקום מהספה. נבוכים אנחנו נוכח אהבתך אלינו השם.

  2. השאלה גורמת לדאגה גדולה לבחורה היהודיה שכן ברור שהיא לא מבינה לעומק את השלכות המעשה והולכת "אחרי הלב" במקום שהיא צריכה ללכת עם הראש, אנחנו לא דומים לגוים ואפי' נראה שהם טובים בשרש הנשמות שלנו אין יהודי דומה כלל לגוי, מאד מוטרד ומקווה שהבחורה היהודיה הצדיקה והטובה תמצא לנכון לראות כתבות של "יד לאחים" וכדו' להבין את עומק הסכנה, ועוד שלא לדבר שהדבר ודאי יפגע מאד בשידוך שלה שזה השלב והגיל שכן איזה בן תורה או אפילו יהודי פשוט ירצה בחורה שאלה חברותיה?! שהולכת לכפרים ערבים? והלא היהודיה הצדיקה עתידה לפגוש גבר יהודי טוב וצדיק טהור משרש נשמתה, הקב"ה יושיע אותך ואני משתף אהבתי ודאגתי הרבה מאד, עזבי את הגויה צדיקה!

  3. לבחורה היקרה שתחי'.

    יש להדגיש כאן נקודה חשובה, שאני רואה שעדיין לא שמו את האצבע עליה.

    השאלה "לישון אצל החברה הערבית או לא לישון", אינה נגמרת בנקודה הזו. לאותה חברה יש אחים, דודים, בני דודים וכו', שמן הסתם עלולים להיות בבית באותו הזמן.

    ומהראוי לדעת שטבעם של הערבים הוא שהם אומני הפיתוי, תאוות הזנות שלהם (כמובא בגמ' קידושין דף מ"ט, י' קבים זנות ירדו לעולם, תשעה נטלה ערביא) גורמת להם להיות עדינים ואדיבים להפליא, לא תמצאי כמותם מפנקים וחמודים.

    הדבר הזה עלול להטעות אותך, ולמרות שאת חושבת שאת דתיה, ואת מאוד חזקה, יהיה לך קשה מאוד לעמוד בפיתוי. בפרט שהם נראים נורמליים לכל דבר, אין להם ריח רע, גם לא קרניים, ועלולים להיכנס מחשבות לראש שאין הבדל בינם לבין יהודים, אולי הם אפילו יותר טובים…

    אבל ברגע שנפלת ברשתם, אז מתגלה פרצופם האמיתי, כפי שמעידות אלפי בנות יהודיות שחוו זאת על בשרם. הערבי האדיב והמפנק הופך לנאצי אכזר, לא מהסס לרדות בך ולשלוט בך כשפחה, ואם צריך – אז גם מכות רצח. הוא יהיה קנאי ורכושני, יאיים לרצוח את כל משפחתך, החיים שלך יהפכו לגיהנם.

    לכן אל תחשבי אפילו בחלום להתקרב לביתו של ערבי כלשהו, או אפילו להגיד לו שלום ברחוב. זה יכול להיגמר בסיוט נוראי.

    בברכה,

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל