שאלה:
שלום וברכה
בקהילתנו נוהגים שהאשה מגלחת שיער ראשה. לי הדבר קשה מאד ולכן לא מגלחת. אך מפחדת אולי אינני נוהגת לפי ההלכה והאם אקבל על זה גיהנום!?
תשובה:
שלום וברכה
בענין זה הבאתי נדון מעניין בפוסקים, ונראה שיש בהחלט על מי לסמוך להקל בענין זה, בפרט בזמנינו בארץ ישראל שכל הנושא של המנהג קצת מעורער מחמת ריבוי הקהילות והמנהגים.
מקורות:
אני מעתיק מתוך הספר משנת הכתובה לרבי משה קליין שליט"א שהיה בעריכתי:
מנהג שהתקבל אצל בני קהילה מסוימת על האנשים לבד ולא על הנשים, אין האשה חייבת לנהוג בו, אף על פי שעל ידי כך יקשה על הבעל לקיים מנהג זה בעצמו[1].
נידון זה מצינו לענין מנהג הרבה קהילות שהנשים הנשואות גוזזות את שער ראשן, כדי שלא יבואו להכשל חלילה בגילוי שער הראש, וכדי שלא יבואו לחשש חציצה בטבילה מחמת קשרי השער: יש סוברים, שהואיל ומנהג המקום כך הוא, אין האשה יכולה למנוע עצמה מלגלח את שער ראשה לאחר נישואיה. אולם, אחרים סוברים שמנהג זה לא התקבל אלא ביחס לאנשים – שלא יזדקקו לאשה שאינה מגלחת שער ראשה – אך, הנשים לא קיבלו על עצמן בתורת "מנהג" לגלח שער ראשן, ולדעתם, אין אדם רשאי לתבוע מאשתו שתנהג כך לאחר הנישואין, וראה הערה[2].
[1] בשו"ת קנין תורה בהלכה (ח"ב סי' פז) הובא, שמנהג פולין היה שהנשים אינן מקפידות על אכילת שרויה בפסח. ולפי זה יש לדון, באשה המסרבת להקפיד על אכילת שרויה, ומחמת כן חושש הבעל שיפסלו כליו, וכמו כן לא ניחא ליה בכך שמחמת מנהגה זה אינם אוכלים ממאכל אחד, אם רשאי לתובעה שתמנע מאכילת שרויה [מיהו, כיום מנהג המקומות שאין חילוק לענין זה בין אנשים לנשים].
[2] בשו"ת אגרות משה (אבהע"ז ח"ד סי' ק אות ד) נקט בפשיטות, שבמקומות שנהגו שהנשים מגלחות את שער ראשן לאחר הנישואין יש למנהג זה תוקף מחייב, ואין האשה רשאית להמנע מכך. אולם, בס' קריינא דאיגרתא מהגריי"ק זצ"ל (ח"ב סי' פא) מצדד לומר, דמעולם לא נתקנה תקנה זו על הנשים אלא על האנשים, שלא יזדקקו לאשה שאינה מגלחת את שערותיה, וממילא אין טעם לחייב בכך את הנשים כשאין בכך ענין לבעל. ולפי זה, נראה שאף אם הבעל מעונין בגילוח השערות והאשה מסרבת, אין הוא רשאי לכופה לכך מחמת דיני המנהגים לפי שמתחילה כך היתה תקנתם שלא יחול חיוב זה על הנשים.
מיהו מטעם אחר אפשר שמחוייבת היא בכך, דכיון שחלה תקנה זו על הבעל שלא ישמש עם אשה שאינה מגלחת ראשה, נמצא שבכלל שיעבודה למצות עונה מחוייבת היא לנהוג במנהג זה כדי שיוכל לבוא עליה, וכמו שהיא מחוייבת לטהר עצמה במקוה ואינה רשאית להשאר בטומאתה, ודו"ק.
לא הבנתי, לכאורה מהנימוק עולה שהאשה אולי רשאית לבטל את המנהג אך בעלה יתחייב לפרוש ממנה,
האם זו הכוונה?
חלילה… הכוונה שהם נהגו לכתחילה לחפש אשה שמעונינת בכך, אבל אין לבעל יכולת לדרוש קיום מנהג זה מאשתו, ולכן אם נישאו והיא לא רוצה לגלח, אין צורך.
"ב"ה שוכ"ט
"תנוח דעתך ואינך צריך להצטער על ביטול המנהג הרע והמטופש (שלכל הדעות אפשר להמליץ עליו מליצתו של ר"ת מנהג אותיות גהנם) לגזוז הנשים הנשאות שער ראשן, דבר שהוא נגד הדין ונגד השכל והוא צער גדול מאד לנשים כידוע.
"בגמ' עירובין ק ב אשה מגדלת שער כלילית וברמבם בפי"ב מהל' ע"ז ה"י שאסור לאשה לגלח ראשה כאיש ובגמ' נזיר כח ב' אי אפשי באשה מגלחת. והנה הנשים המגלחות לובשות פאה נכרית בצאתן לחוץ ואילו בבית הן מנוולות לבעליהם היפך דין תורה. וכבר כתב רש"י בחומש פ' ואתחנן (ד' ט)' כשתעשום על אמיתותם תחשבו חכמים ונבונים ואם תעוותו אותם תחשבו שוטים.
"והנה הספרדים הם נוהגים ע"פ קבלה בכל הדורות יותר מן האשכנזים והם בקיאים הרבה יותר מהם בחומרות הקבלה ולא עלה אף פעם בדעתם לעשות כדבר הרע הזה להיות אשה גוזזת שער ראשה. ואם נתבטל יש לשמוח ע"ז ולא להצטער.
"שלמה פישר".
אתפלא מאוד אם מכתב זה יצא מתחת קולמוסו של הרב שהרי מנהג זה יסודו בהררי קודש, וידוע שהיה נהוג אצל החתם סופר ועוד, אשמח לשמוע על מקורו המדוייק של המכתב והיכן נדפס.
גם כאן יש כבר אלה שלא ראו מנהג זה לכתחילה….
https://din.org.il/2014/05/18/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%97-%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%A8-%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9-%D7%91%D7%90%D7%A9%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%A9/
הבדלי המנהגים זה ודאי דבר נכון, אבל לדבר חריפות ולקרוא מנהג שטות לדבר שאחזו בו גדולי עולם, זה נשמע תמוה.
השאר תגובה