שאלה:
מה הוא הנוסח כדי לבנות בית הכנסת על תנאי?
תשובה:
שלום וברכה
נראה בפוסקים שיש שני סוגי תנאים: כדי להתיר סעודת מצוה וכדומה, די להתנות שיהיה מותר לעשות פעולות אלו בבית הכנסת. כדי להתיר סעודת רשות ודיבורי חול, צריך להתנות שלא יתקדש המקום כלל בקדושת בית כנסת, אלא רק יהיה בית ועד לחכמים.
מקורות:
ראה פסקי תשובות סי' קנא אות כא בהרחבה.
וראה עוד שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן מד: בקהל שהוצרכו לביהכ"נ אבל ידעו שבזמן קצר יפנו משם היהודים ויהיו מוכרחין למכור לנכרים לכן התנו שבונין אותו לבית חול ממש אם מותר למוכרו בספק שיעשו בית תיפלה מע"כ ידידי הרב הגאון המפורסם במעשיו הכבירים מוהר"ר חנניה יום טוב ליפא דייטש שליט"א מחעלמעץ. ובדבר שכתר"ה רוצה לידע דעתי העניה בדבר שזה ד' שנים שכבר היה ספק שיצטרכו לצאת משכונה זו באשר שיתרבו הנכרים ולכן לא רצו לבנות מקום התפלה בשם ובקדושת ביהכ"נ וביהמ"ד אלא התנו שהוא בנין מיוחד רק ללייבערי ולא לביהכ"נ אבל התפללו שם כמו שמתפללין בבתים בעלמא ועתה צריכים לצאת משכונה זו כפי שחשבו מתחלה אם מותר למכור זה לסרסור שיותר נוטה שימכור לבית תיפלה של נכרים.
הנה לע"ד נראה דאף להסוברין דתנאי לא מהני בישובן דהם התוס' והרא"ש מגילה דף כ"ח ואיפסק כן בש"ע סימן קנ"א סעיף י"א, הוא דוקא כפשטות לשון תנאי דהדבר נעשה אבל על תנאי זה, וכ"כ הכא דהקדושה נעשה בהבנין לביהכ"נ אבל על תנאי זה שלא יאסרו בתשמישין שלכן סברי דלא מהני. והטעם הוא משום דהוי כמתנה על מה שכתוב בתורה שיהיה קדוש ויותרו התשמישין, ואף שהוא רק מדרבנן עיין בר"ן /מגילה/ דף כ"ו, מ"מ לא מהני תנאי כמפורש בכתובות דף נ"ו לר' יהודה בכתובה דחכמים עשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה שתנאו בטל ואיפסק כן ברמב"ם פי"ב מאישות ה"ט לענין ירושת הבעל שעשו חזוק לדבריהם כשל תורה ועיין בב"ש סימן צ"ב ס"ק י"ז, והכא הוא לענין איסורא דאף אם כשל תורה נמי תנאו בטל. ולפ"ז אין להועיל תנאי בישובם אף לכל תשמישין וכדמשמע בתוס' וברא"ש עיין בבאור הלכה. ולמג"א /סי' קנ"א/ ס"ק י"ד דלהנאת תשמישין מהני תנאי ורק לתנאי של קלות ראש כאכילה ושתיה לא מהני תנאי נמי אפשר דהוא מטעם זה דתנאו בטל נגד דין דמדרבנן, אבל סובר דאיכא ב' עניני קדושות בבית הכנסת, ביהכ"נ דקדושה חמורה וביהכ"נ דקדושה קלה וכשהתנו שיוכלו להשתמש בו אף שרוצים שיהיה קדוש בקדושת ביהכ"נ הרי קדשוהו ועשאוהו לביהכ"נ דקדושה קלה. והחלוק בין ביהכ"נ דקדושה חמורה לביהכ"נ דקדושה קלה הוא שבקדושה חמורה אסור כל תשמישין אף אלו שאין בהם שייכות לקלות ראש ובקדושה קלה לא נאסר אלא דברים של קלות ראש אף אלו שהוא רק קצת קלות ראש כאכילה ושתיה וליכנס מפני החמה, ולכן להתנות שיהיה מותר באכילה ושתיה גם להמג"א לא מהני מטעם שהוא מתנה על מה שאסרו חכמים שתנאו בטל כמו בע"מ שכתוב בתורה. והחולקים על המג"א סוברים דליכא אלא ביהכ"נ דקדושה אחת שאסור בהם כל תשמישים ולכן תנאו בטל אף לכל תשמישין.
וניחא לפ"ז מה שיש חלוק לענין תנאי בין בישובם לאחר שחרבו דלהשתמש בו בחורבנו מהני תנאי, משום דבביהכ"נ איכא מצוה שיבנו שיהיה ביהכ"נ בקדושה כדנקרא בשם מקדש מעט, היינו שהוא מעין מצוה דבנין בית הבחירה, שמדרבנן שנזכר גם בקראי דדברי קבלה יש מצוה על כל צבור שיהיה להם מקדש מעט. וראיה גדולה מהרמב"ם ריש פי"א מתפלה שכתב כל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפלה, ואם לא היה זה מצוה מיוחדת אלא משום שצריך להתפלל בעשרה ולקה"ת שצריך בעשרה לא היה שייך כלל למינקט דין זה, אלא היה לו לומר שכל מקום שיש בו עשרה מישראל מצוה עליהם להתקבץ למקום אחד להתפלל בעשרה ולקרא קה"ת, וממילא היינו יודעין שאם אין מקום באיזה מן הבתים שמחוייבין להכין מקום וגם לכוף זא"ז לבנות מדין צרכי העיר דלא גרע מצרכי חול שכופין, אלא צריך לומר דהשמיענו הרמב"ם שיש מצוה מיוחדת לבנות מקום מקדש מעט לעשות שם העבודה שאיכא בזה"ז דהיא התפלה, ואף בזמן המקדש היה דין זה בשאר מקומות שיבנו ביהכ"נ דמקדש מעט לאלו שאין יכולין לבא למקדש להתפלל שם שהיא העבודה שאפשר לעשות בכל מקום. ולכן צריכין לבנותה לקדושה, שיש לזה דיני הקדושה דביהכ"נ שתיקנו חכמים וכשהתנו להשתמש הוא מתנה על מה שתיקנו חכמים שתנאו בטל, אבל אין חיוב שיקדשו גם את הקרקע תחתיו, שרשאין לבנות ביהכ"נ בקדושה על כל קרקע שהיא. ולכן אף שבסתמא נקדש גם הקרקע משום שתלינן שכן הוא רצונם וגם כדי שיקבעו לעתיד בא"י, מ"מ כשהתנו שישתמשו שם בחורבנה הרי לא הקדישו את הקרקע ולא חששו שיקבע גם הקרקע בא"י אם יחרבו קודם ביאת הגואל, ועיין במג"א /סי' קנ"א/ ס"ק ט"ו. ומצאתי בבאור הלכה בסעיף י"א בד"ה לא מהני שכתב ג"כ דמצוה שישראל יהיה להם מקדש מעט בכ"מ שהם, ונהניתי אף שהוא אמר זה מסברא דמה שכתב כדאיתא בסימן ק"נ דכופין זא"ז לבנות ביהכ"נ, אינה ראיה דהכפיה הוא משום שהוא צרכי העיר משום שצריכים להתפלל בצבור ולקרא בתורה ואין להם מקום אחר וכהא שאיתא שם שכופין לקנות תנ"כ, אבל יש גם ראיה מוכרחת כדכתבתי. וזריעה שאסור אף בחורבנן אף בתנאי, הוא משום דכיון דהוא קלות ראש ביותר הוא בזיון לביהכ"נ שהיה מתחלה שלא היה מועיל עליו תנאי.
וכיון שמה שלא מועיל תנאי הוא משום דכיון דבנו ביהכ"נ לקדושה הוי כמתנה על מה שתיקנו חכמים כשמתנין להתיר איזה דין, לא שייך זה בהתנו שאין בונין אותו כלל לביהכ"נ לקיים מצות בנין מקדש מעט אלא לבנין חול בעלמא ומה שיתפללו וילמדו שם יהיה רק כמתפללין ולומדין בבית חול ממש דזה לא נקדש כלל. ואף שלפ"מ שבארתי לא קיימו מצות חכמים לבנות ביהכ"נ דמקדש מעט מ"מ הא לא קדשוהו לביהכ"נ. וכשיש צורך שלא לבנותו לקדושה כעובדא של כתר"ה מחמת שידעו שהוא רק לזמן קצר משום שהיהודים חשבו להפנות משם ויבואו לשם נכרים, היו מותרין שלא להקדישו לביהכ"נ ואולי גם אסורין להקדישו כדי שלא יבוא ח"ו לבזיון כשיתפנו היהודים משם, והיו אנוסים מלקיים מצות בנין מקדש מעט. עכ"פ כיון שלמעשה התנו שלא יהיה כלל בקדושת ביהכ"נ אלא בנין חול בעלמא ללייבערי אין לו דיני ביהכ"נ כלל, וממילא אין לו אף הדין שאסור למכור ביהכ"נ אף בזט"ה להד' דברים ולהראב"ד שהובא בכ"מ פי"א מתפלה הי"ז ובר"ן מגילה אף בזט"ה במעמד אנשי העיר שהתנו בפירוש שהלוקח יעשה גם ד' הדברים אסור, דהרי גם דין זה הוא מדין הקדושה שיש בביהכ"נ, עיין בספרי אגרות משה על או"ח סימן נ"א ענף ב', וכיון שלא קדשוהו לביהכ"נ אין לו גם דין זה. ולכן גם למוכרו לנכרים סתם אף שידוע שיעשוהו לבית תיפלה הוא כמוכרין בית חול שליכא איסור, להרמב"ם פ"ט מע"ז הי"א ואיפסק כן בש"ע יו"ד סימן קמ"ג סעיף ב' שמותר לבנות הטרקלין שיש בה הכיפה שמעמידין האליל, ואף שהר"י בטור שם פליג מ"מ במקום פסידא יש לסמוך על הרמב"ם ורש"י והמחבר וגם הרמ"א לא השיג ע"ז, ואולי למכור קיל מלבנות וגם הר"י מודה, רשאין למכור גם ביהכ"נ זה שלא נקדש לביהכ"נ. (ועיין בט"ז בסימן קמ"ג סוף סק"ד שכתב בשם ב"י בבדה"ב שלהר"י מי שמוכר ביתו ברצון לאליל הדמים אסורין, והוא טעות שדין זה מפורש גם ברמב"ם שם הי"ג אף שפליג בהי"א על הר"י, משום דאיירי במכר לאליל ממש ולא לטרקלין להביא שם אליל דזה מותר להרמב"ם אף לבנות וכ"ש למכור, ואולי גם הר"י מודה בלמכור שמותר וצ"ע בכוונת הט"ז).
