השגחה פרטית וכללית – מה הכוונה?

שאלה:

שלום וברכה,
רציתי לשאול שאלה בענייני השגחה פרטית ובחירה,
ידועה ההשקפה שהכל בעולם מושגח בהשגחה פרטית, ואין משהו אחד הנתון לידי המקרה, (איני נכנסת לדיעות השונות בעניין ההשגחה על בע"ח או על גויים אני מתכוונת ליהודים)
וכל דבר שאדם עושה בדרך הטבע, הוא כיון שכך גזרה הגזירה האלוקית שאדם צריך לעמוד ולהשתדל בכל תחומי החיים כפי דרך הטבע אין זה מדרכי ה' לעשות ניסים סתם.
אולם אין קשר בין ההשתדלות הטבעית לתוצאה, הכל בידי שמים בסופו של דבר.
שמעתי מרב כלשהו שישנה דיעה אחרת, שלא הכל מושגח בהשגחה פרטית, ויש דברים שמסורים לידי דרך הטבע ולידי הבחירה של האדם ובידו האפשרות להחליט מה יהיה גורל חייו, אך קיימים מקרים בפרט ובכלל של שינוי דרך הטבע בהם הקב"ה כביכול "מתערב" בדךר הטבע ומשנה אותה.
האם יש מקום להשקפה כזו ביהדות או שהיא פסולה מכל וכל?

תשובה:

שלום וברכה

נחלק את הדברים וננסה להסביר:

רבינו בחיי בפרשת וירא נוקט שהשגחה פרטית יש רק לצדיקים, אבל רשעים גם יהודים נתונים למקרים ולא מונהגים בהשגחה פרטית. זו דעת יחיד לפי דעתי, ובודאי אינה מקובלת אבל זו דעתו.

אבל חשוב מאוד להבין, כאשר אנחנו מדברים על השגחה כללית ופרטית, גם לגבי גויים ובעלי חיים ואפילו דומם, אין הכוונה שהדברים מתנהלים לבד ולפעמים הקב"ה מתערב, זו כפירה גמורה גם לגבי אבן צמח או כל דבר אחר!!

הקב"ה מהווה את הטבע בכל שניה ומקיימו, אין דבר אחד שקורה כאן בעולם שאינו מה' ולא ה' עשה אותו, ועל זה אנחנו אומרים כל יום גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור, כלומר אין מסלול טבעי של שמש וירח, הקב"ה גולל אותם פיזית. בורא אותם כל הזמן ומוליך אותם! חשוב להבין זאת. אז מה הכוונה השגחה כללית? שההשגחה מה ישעה בהם אינה נובעת ממהלך של שכר ועונש, אלא מרצון ה בבריאת העולם לקיימו ולהוות אותו כל הזמן. כך גם כאשר סובר רבינו בחיי בשיטה מחודשת שרשעים דינםן כגויים לענין זה, הכוונה שנגזר עליהם להיות עזובים למקרים, כלומר לא כל דבר שנעשה בהם נובע משכר ועונש ותפקיד ויעוד, אלא אם יעברו את הכביש בצורה לא נכונה, הם עלולים להפגע, כי רצון טבעי של הבורא העולם שכך יקרה לפי מהירות הרכב ואופן החצייה. אבל מי מהווה כל רגע את הרכב ואת הכביש ואת הרשע וכו' – הכל הבורא.

חייבים להבין זאת טוב טוב כי זה מיסודות האמונה, וראי הרחבה על כך בס' שפתי חיים לרביחיים פרידלנדר – אמונה והשגחה.

וראה עוד בדרשות הר"ן הדרוש השמיני: נמשך מזה שאם לא יחזק זכות האדם כל כך שתשתנה המערכת בשבילו, או שיהיה מושגח בהשגחה פרטית דבקה, עד שישים השם יתברך בלבו לעשות איזה פעל יגן בעדו מרעת המערכת, כל עוד שלא יהיה אחד מאלו הצדדים, יתחייב שיענש האדם ההוא, גם כשלא יתחייב אליו כפי מעשיו העונש ההוא. ומפני זה אמרו רבותינו ז"ל בני חיי ומזוני וכו'. ועל זה הדרך גם כן הוא שאמר (ב"ק ס א) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר (שמות יב כב), כיון שניתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע. אבל התשובה, שאין הפועלים המגיעים בעולם התחתון לאיש איש על ידי סיבות פרטיות, אבל על ידי סיבות כוללות, שאין רצון השם יתברך שישתנה הטבע כפי איש איש, וכשרצה השם יתברך להכות בכורי מצרים, חידש איזה ענין מפסיד ומתיחס לבכורות, כי הבכורות יש יחש ביניהם כולל ומשתף אותם, והוא שאין ספק שאין הרחם אשר לא נולד בו עובר מעולם, באותה התכונה אשר יהיה הרחם אשר כבר נוצרו בו ולדות. ומצד אותו השינוי, יהיה אפשר שיהיה בבכורות כולם הכנה לקבל איזה דבר נעלם ממנו. ומפני זה היתה מצות קידוש הבכורות תלויה בפטר רחם, כי הבכורה נותנת יחס והקשר בין הבכורות, ולא הבכורה לאב כלל. ואף על פי שאמרו במדרש (תנחומא הקדום בא סי' יט) אין בית אשר אין שם מת (שמות יב ל), אין שם בכור גדול הבית קרוי בכור, זהו על צד הדרש. אבל כפי פשוטו של דבר, הבכורות שהיו נתלים בפטרי הרחמים הם שלקו, (ואם היה) [והיה] ביניהם יחס והקשר, אשר מצד היחס ההוא היה ראוי שילקו גם בכורי ישראל, אם יניחם השם לטבעם. ומפני זה אמר השם יתברך, שמפני שהגין בעדם והצילם מן הרע שהיה ראוי לחול עליהם, קידש אותם לו. הנה נתבאר מזה, שכאשר נתחדש שפע שופע ממשיך איזה דבר מזיק, יקבל בו היזק גם האיש אשר איננו ראוי שיענש כפי מעשיו, אם לא שיהיה אליו זכות פרטי, יגן השם יתברך בעדו מההיזק ההוא הנמשך המתחדש. ועל זה הדרך לא ישאר ספק מתמיה בענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו. וכל מה שאמר הכתוב (תהלים עג ג) כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה, אינו אלא כמתאונן על המדה הזאת הנוהגת, לא שיהיה נעלם מהם טעמו של דבר. וכן אמרו (שם יג – יד) אך ריק זיכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים, הוא כאומר שאם יהיה עיקר הגמול ותכליתו, טובות העולם הזה ורעותיו, לשוא יכשיר האיש מעשיו, אם לא שישיג מעלה יתירה עד שישתנה הטבע בשבילו, אבל כל עוד שיהיה עולם כמנהגו נוהג, יחולו באיש הטוב ענינים מכאיבים מצערים. אבל, כאשר תכלית הגמול וסופו הוא שכר הנפש בעולם הבא, לא תישאר בכאן קושיא, כי כל המעשה יבא שם לבית החשבון.