שאלה:
אשתי שכחה לסמן. למיטב זכרוני תמוז היה בודאות גמורה בר״ח, אב היה באיזור של ר״ח עם אפשרות ליום יומיים +/- מה עושים במצב כזה
אחרי שאני עונה לברכו אני מנסה להיזכר האם כבר ברכתי ישתבח או שעצרתי לפני כן והמתנתי לש״ץ. כנ״ל לגבי לפני שמו״ע האם כבר אמרתי תהילות וצריך להמשיך מי כמוך או שעצרתי לפני כן לאחר ועונה לעמו ישראל בעת שוועם אליו להמתין לש״ץ ואפשרות שלישית שבכלל גם מי כמוך אמרתי ואני כבר אוחז בפסוק ה׳ ימלוך (לא מצליח להיזכר היכן בדיוק עצרתי להמתין לש״ץ מבין ג אפשרויות אלו) מה עושים במצב כזה
בארון הספרים בבית הכנסת אמור להיות מדפים לחומשים ומדפים לסידורים אך הקהל הקדוש לא מקפיד להחזיר כל דבר למקומו הראוי לו וזה ״בלגן״ מותר לסדר? הן מצד בורר גם בבוקר למנחה והן מצד מכין אחרי מנחה למעריב כנ״ל לגבי שטיפת הגביע ביום לצורך ברהמ״ז של סעודה שלישית שמברכים לאחר צה״כ
תשובה:
וסתות שאתם זוכרים יש לשמור מה שלא זוכרים אז אין מה לעשות… ספק וסתות לקולא כמו כל ספק דרבנן, רק יש לעורר הרבה בבית שלא ישכחו לרשום! יש לוחות מיוחדים לרישום של זה, אפשר לשים אחד במקום בולט [ליד העדים או משהו כזה שבוודאי פוגשים].
ספק ברכות להקל, אם אתה לא זוכר אם בירכת או לא אתה לא יכול לברך. כדאי לשים לב מאוד, כי בעצם יש כאן חש הפסד ברכה ולעיתים גם חשש הוצאת שם שמים לבטלה כמו במקרה של ברכת גאל ישראל שלהצד שלא סיימת למפרע אמרת שם ה' לבטלה. אם הספק אינו אם בירכת אלא היכן אתה אוחז בדיוק זה לא מעכב כי גם אם מחסירים כמה מילים בברכה אם העיקר נאמר וגם תחילה וסוף יוצאים ידי חובה.
לסדר כל ספר במקומו ככל שהם לא מאוד ניכרים כל אחד לבדו יש בזה חשש בורר, ולצורך ערבית יש בזה גם בעיה של הכנה. שטיפת הגביע לכאורה אינה הכנה, יש לומר שהברכה עדיין היא חלק מהשבת.
