התרת נדרים בין אדם למקום / נדר על דעת חברו

שאלה:

שלום כבוד הרב,
רציתי לדעת האם התרת נדרים מתיר נדר בין בן אדם למקום? והאם התרת נדרים פותר נדר בין איש לאשתו שאחד הצדדים לא מוכן?

תשובה:

שלום וברכה

עיקר דין התרת נדרים נאמר על נדר שבין אדם למקום. בנדר שבין אדם לחברו הרבה פעמים זה נכנס למקרה של הנודר על עת חברו, שאין מתירין לו אלא מדעת חברו. כלומר כאשר הנדר נעשה לטובת מישהו ובידיעתו וזה סוג של סיכום ביניהם, לא ניתן להתירו בלי הסכמת אותו אדם הנוגע בדבר שעל דעתו ולשמו נעשה הנדר.

לגבי הנדר שבין אשי לאשתו שהזכרת, זה יכול להיות קשור לסוגיא זו, לא פירטת כך שלא אוכל לחוות דעה באופן ברור.

מקורות:

זה לשון שולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן רכח סעיף כ:

נדר על דעת חבירו, אין מתירין לו אלא אם כן הודיעו לאותו שנדר על דעתו. ( וי"א דאפילו הודיעו, אין מתירין אלא מדעתו ורצונו), (מהרי"ק שורש כ"ב /נ"ב/ וטור ורא"ש), (וכן עיקר). ודוקא שנדר על דעתו בשביל שום טובה שעשה לו  (בשביל השבועה) (ב"י בשם הריב"ש סי' קפ"ו, וש"ע), כמו משה שנדר על דעת יתרו בשביל שהשיא לו בתו,  (והשבועה היתה לתועלת יתרו) (ריב"ש סימן תס"א), אבל אם מעצמו נדר ע"ד חבירו, יכולים להתיר לו בלא דעתו. הגה: וי"א שצריך שיודיע לו שהתיר לו, כדי שלא יחשוד אותו שעבר על נדרו (מרדכי פ' שבועות שתים בשם הירושלמי ומהרי"ק שורש נ"ב וע"פ). ואם כבר מת, שא"א להודיעו, מתירין לו כך, דשוב ליכא חשדא (תשובת רמב"ן סי' ר"ן). ואפילו נדר על דעתו בשביל טובה שעשה לו, אם בדיעבד התירו לו בלא דעתו, הויא התרה, והוא שפרט הנדר וידע החכם שלתועלת חבירו נעשה. ומיהו הבית דין שנזקק לכך, ראוי ליסרו ולהוכיחו. ויש אומרים דלא הוי התרה. הגה: מאחר שעשה לו טובה ונשבע לו משום זה, אבל אם נשבע לחבירו לעשות לו איזה דבר, ולא עשה כן משום טובה שעשה לו, אעפ"י שאין מתירין לו לכתחלה בלא דעתו, מ"מ אם התירו לו בדיעבד הוי התרה (כן משמע במהרי"ק שורש נ"ב בחלוקה ב').