שאלה:
שלום וברכה,
הוה עובדא שחתכו בצל לשנים בסכין בשרי שאינו ב"י, ואח"כ חתכו אותו לחתיכות קטנות בסכין חלבי שאינו ב"י, וטיגנו אותו במחבת חלבית עם שמן ואח"כ הוסיפו לו גם חמאה.
האם יש להתיר המחבת ע"י הגעלה או שצריך דווקא ליבון? (דבר שאינו אפשרי)
תשובה:
ראשית רק להזכיר שלבני ספרד כיון שהיה רק חיתוך אחד בבשרי, מה שנאסר זה רק הכדי נטילה של שני צידי חיתוך זה, נפקא מינה לגבי שיעור שישים, בלאו הכי אני לא בטוח שהיה כאן שישים.
מחבת שרגילים לטגן בה בשמן בכמות ניכרת, מספיק לה באופן כללי הגעלה, הבעיה שלא ניתן להגעיל מחבת כי יש תנאי בסיסי בהגעלה של נקיון מוחלט דבר שלא קיים במחבת שתמיד יש בה משהו שרוף וכו'. אבל לענין זה די בליבון קל, שזה אפשרי במחבת, יש לנקותה היטב עד כמה שניתן, ואז להעביר אותה באש גבוה מכל צד בכל פינה כמה דקות. ליבון קל מועיל כהגעלה כמבואר ברמ"א סי' תנא סעי' ד. בפרט שיש לצרף כאן שהסכין אינו בן יומו שיש שהקלו בזה לדעת השו"ע.
לדעת השוע נראה שיש להתיר כיון שבצל אינו מחליא לשבח כבסימן צו. והסכינים שלנו נקיים ואז הוא מותר כדעת הרשבא שפסק כמותו השוע בסימן פט סעי ד
לא הבנתי את דבריך כלל.
כתבתי דכיון שהבצל לא היה בן יומו, וקי"ל שרק חלתית מחליא לשבח, כאן במקרה הנדון אין כאן אלא חיתוך בסכין שבלוע בו טעם פגום שאינו פוגם בבצל, בין הסכין החלבי בין הסכין הבשרי.
ועוד שאין לאסור ממ"ש השו"ע בס' פט סעי' ד שאסור לחתוך אפילו לחם בסכין בשרי כדי לאכלו עם חלב, ששם הסכין שמנוניתו על פניו אבל סכינים שלנו הם נקיים כדין מי שתחב סכינו בקרקע עשרה פעמים.
יוצא מכאן, שאין צורך להגעיל שום דבר והכל מותר.
כן נראה לענ"ד הדלה.
כידוע מנהג בני אשכנז שבצל ול דבר חריף משביח גם כשאינו בן יומו.
השאר תגובה