שאלה:
שלום וברכה אני חושש שאתם בשבת קודש בארץ אבל אני שואל בכל מקרה , היה שאלה באתר אנגלית שלכם (אני לא היה השולח) שהרב שם עונה התשובה, ורציתי לשאול מה דעת הרב ארלנגר בתשובה הזו האם הוא מסכים וכו׳ אני יודע שהרב אינו יודע אנגלית אז אני היה מתרגם את זה בגוגל Translate
סליחה אם התרגום אינו מדויק הנה: שאלה: כמה צואה זו בעיה למתפלל? יש מינימום? למשל, אם זה היה עקבות שאי אפשר להריח כי זו כמות כל כך קטנה או אפילו לא ניתן לראות, כמו שמישהו החליף ילד וצואה נוזלית דלפה על הידיים שלו ואז הם נגעו במשהו אחר (קירות וכו' ), אבל כל כך מעט שאם הם לא ידעו שזה קרה הם לא ידעו שיש עקבות האם זו תהיה בעיה?
תשובה:
אם הצואה קטנה מכדי לראות, ואין לה ריח, מותר לומר ק"ש לפניה. אולם אם זה על הידיים של האדם, אז גם אם אין לזה ריח, הוא צריך לשטוף את ידיו לפני ההשקה.
מקורות:
או"ח 76-4, מ"ב שם י . אמנם המ"ב שם כ אומר שאפילו אם הצואה הוא במשהוא, אולם הכלל בכל התורה הוא שאנו מצווים רק להיזהר מדברים שהעין אנושית יכולה לראות. למשל, לא מצווים אותנו לא לאכול חרקים (י:ד 84) שהם קטנים מכדי שהעין האנושית תראה, (אם אנחנו יכולים לראות את זה אבל לא ברור מה אנחנו רואים אז זה כמו שאנחנו יכולים לראות זה). כך גם בשתי אותיות של ספר תורה שנוגעות זו בזו, ובארבעת המינים (חזון איש ע"ח 145-11, עמק ברכה עמ' 93ב, מועדים וזמנים
124)
שוב אני חוזר מה דעת הרב בסברא זו? אני שאלתי כאן באתר שאלה שדומה לשאלות הנל וזה לא היה התשובה אז מה דעת הרב בזה התשובה האם הוא מסכים או לא( אני מניח שהרב משה זיידל או הרב יהושע פפר היה הרב שעונה בשאלת הנל)
תשובה:
מסכים עם התשובה, וחושב שלא צריך להגיע לדוגמאות הנ"ל, שם מדובר באיסור בעצם, אכילת חרק, שם יש חידוש כל שהוא בחידוש של נראה לעין וכו', כאן ההגדרה היא שכנגד טינוף זה בזיון לברכה, דבר שאינו נתפס כטינוף אינו בזיון והוא היתר גמור.
שלום וברכה להרב הצדיק שליט״א אני מאוד נהנתי מהתשובה מעניינת ששם אין בעצם בעיה. אבל יש לי קשיא הן ידוע שמצוות הקדוש ברוך הוא אינן רחמים אלא גזירות ואין אנו יודעים את הטעם של המצווה באמת, יש לנו טעמים אבל זה לא נתפס בעצם המצוות, הרי התשובה היא בנוי על טעם המצוה שהיא ביזיון לברכה, אבל התשובה באה לפטור את עצם האיסור שכביכול יש בטינוף שאנו נראה שבסוף כל סוף היא צואה, מה דעת הרב לפירכא הנל?
זה לא רק ענין של טעם אלא של מהות, אין מושג של טינוף שאינו נראה.
אפשר לרב לברר? הרב אומר שבמהות אין מושג של טינוף שאינו נראה, הרב אומר את זה בנוגע למציאות בהלכה או למציאות בעולם?
אם הרב אומר את זה בנוגע למציאות בעולם הרי זה לא עונה את השאלה שלי, ואם הרב אומר את זה לנוגע למציאות בהלכה הרי הרב לא הסביר….
האם שייך להרב להסביר קצת למה הוא מתכוון ומאיפה זה בא וכו' אני לא מתכוון להישמע חוסר כבוד חלילה וחס רחמנא לצלן
כיון שהנושא הוא כבוד הברכה טינוף שאינו נראה אינו בכלל מה שנאמר בו האיסור. זה לא ענין של טעם האיסור, אלא מהות האיסור והגדרתו.
שלום כבוד הרב, התורה אומרת והיה מחנך קדוש ולא, תנו כבוד לברכה , אז למה כבוד הרב אומר שמהות האיסור בטל כי אין ביזיון ברור לברכה, כלומר היכן המקור שוהיה מחנך קדוש היא משום ביזיון לברכה עד כדי כך שאם אין ביזיון (ברור)לברכה אז בעצם האיסור בטל במהותו סליחה אם אני מעצבן אני פשוט לא רואה איך זה מתחבר ביזיון וברכה למהות *דגש על מהות* האיסור
ראשית פשוט וברור שזה הרעיון של והיה מחניך קדוש, וכי מה זו גזירת הכתוב ללא טעם? אבל אני חוזר שוב, שזה לא רק נושא של טעם הדין אלא מהות, אין מקום סטרילי חוץ מחדר ניתוח בבית חולים, אני לא רוצה לפר לך מה מצאו בבדיקת מעבדה על ידיות עגלות הסופרמרקטים… אלא שמה שנתפס בעיני הבריות כטינוף נחשב כזה ומה שלא לא. דברי שאינו ניכר ואינו נראה לא נתפס בכלל כטינוף. כך נלע"ד. אין לי מה להוסיף עוד בזה.
השאר תגובה