תפילת הדרך בנסיעה לטיול בתוך חופשה משפחתית במלון

שאלה:

מי שיצא לחופשה כמה ימים במלון אחד ובאיזה יום עושה טיול יותר מ4 קמ בלי ישוב ואחר כך חוזר למלונו באותו יום האם צריך לברך תפילת הדרך בשם ומלכות ?

תשובה:

שלום וברכה

יש לומר תפילת הדרך בשם ומלכות, לדעתי לכל הדעות, ובכל מקרה לפי הכרעת המשנה ברורה אין בזה חשש כלל.

מקורות:

לגבי אדם הנוסע לדרכו וחוזר למחרת נחלקו הדעות: א. דעת הב”ח[1] והט”ז בסי’ קי,  שכל יום מחייב תפילת הדרך גם אם אתה נוסע רצוף ללא מנוחה כלל, בהאיר השחר אומרים שוב תפילת הדרך. ב. השערי תשובה שם מביא בשם הרדב”ז[2], שאם ישן בלילה שנת קבע על מיטה, למחרת שממשיך בנסיעתו מברך שוב, אבל אם רק ישן שינת ארעי אינו מברך שנית למחרת. ג. דעת הפרי חדש[3] שם והשו”ע הרב בסדורו, שבנסיעה אחת מברכים פעם אחת, אפילו היא נמשכת כמה ימים ובאמצע ישן במלון וכדומה.

להלכה הכריע המשנה ברורה שם ס”ק כו כדעת הרדב”ז, אלא שבביאור הלכה שם הוסיף שבכל מקרה אין לברך פעם נוספת לפני עלות השחר, לכן אם השכים ממיטתו ונסע עוד לפני עלות השחר, ימתין מלברך עד אותה שעה.

בס’ הליכות שלמה פרק כא אות ב הבין מדברי הרדב”ז שהדבר תלוי באופי השינה, והיינו, שאם ישן שינת קבע באיזה מקום, עליו לברך שנית תפילת הדרך כשיקום, ולאו דוקא במלון אלא אפילו תחת כיפת השמים.

במקרה שציינת נראה שהכל יודו שאומרה בשם ומלכות, כיון שהשהות הממושכת במלון אינה חלק מהנסיעה אלא היא המטרה שלשמה נסע, וא פרי חדש אורח חיים סימן קי

כתוב בב"י [ד"ה והרמב"ם] וז"ל, והרמב"ם לא הזכיר תפילת הדרך אלא שכתב פרק י' מהלכות ברכות [הלכה כה] שהיוצא מן העיר לשלום יאמר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמיכני לשלום ותצילני מכף אויב ואורב בדרך ע"כ. ויש לתמוה למה לא הזכיר בה חתימה, וגם למה לא כתב דמצלי לה משאחז בדרך עד פרסה, עכ"ל הב"י ז"ל. ולי נראה דדעת הרמב"ם הוא דההיא תפילת הדרך דמייתינן בפרק תפילת השחר [ברכות כט, ב] דמסיים בה בא"י שומע תפלה הוא במקום סכנה דכולא סוגייא דהתם בהכי אזלא, ואפשר דהוא תפילה קצרה המוזכרת במשנה [שם כח, ב] לדעת ר' (ירמיה) [יעקב] בשם רב חסדא, ואנן לא קיי"ל הכי אלא כאחרים [שם כט, ב] דאמרי שהיא צרכי עמך ישראל מרובין, ואהא קאי הא דשאלינן [שם ל, א] אימת מצלי, ופלוגתא דרב חסדא ורב ששת אי מעומד אי מהלך, ולכן הרב ז"ל בפרק ד' מהלכות תפילה [הלכה יט] כשהביא דין תפלה קצרה כתב שאם יכול לעמוד עומד, והביאו המחבר בדין דלעיל [סעיף ג] וכן כתב שם בכסף משנה ז"ל [ד"ה ומתפלל] שדין זה הוציאו מההיא דרב ששת דקאמר אוקמן לדידי ואצלי מהיות טוב וכו', ודלא כשאר מפרשים שפירשו דתפילת הדרך המוזכר בפרק תפילת השחר [שם כט, ב] לחוד ותפילה קצרה האמור שם לחוד, וכפי זה כי אמרינן אימת מצלי קאי לתפילת הדרך, ולדעת הרמב"ם הכל אחד, והזקיקו להרב ז"ל לפרש כן דאי כפירוש המפרשים דתפילת הדרך היינו שלא במקום סכנה, דין זה עיקרו ושורשו בהרואה [שם ס, א] דגרסינן התם בברייתא בקש לצאת אומר יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלקי אבותינו שתוציאני מכרך זה לשלום, יצא אומר מודה אני לפניך וכו' ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך ולא הוזכר שם חתימה כלל, וליכא חתימה אלא היכא שהוא במקום מסוכן ולא מצי להתפלל תפילת י"ח אז תיקנו הך תפילה קצרה שהיא צרכי עמך מרובים וכו', ודין פרק הרואה כתבו הרב ז"ל פרק י' מהלכות ברכות [שם], ומה שלא הזכיר הרב ז"ל דין פרסה בפרק ד' מהלכות תפילה, יש לדחוק ולומר דסבירא ליה כמו שכתב הרא"ש ז"ל [שם פרק ד סימן יח] שגרסת (פירוש הג') [בה"ג הלכות ברכות פרק ד] עיקר שאם יש לו ללכת פחות מפרסה בקרוב לעיר לא הוי מקום סכנה ואינו צריך לברך, ולזה כבר כתב הרב ז"ל [שם] היה מהלך במקום סכנה וכו' ומתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך כנ"ל. ולענין הלכה נראה לי עיקר כדברי הרמב"ם דספק ברכות להקל, ודלא כהמחבר לקמן סימן ר"ל סעיף א' דליתא: חר כך זו נסיעה חדשה.

[1] ב"ח אורח חיים סימן קי

ומ"ש ואין צריך לאומרה אלא פעם אחת ביום וכו'. מיהו בכל יום צריך לומר אותה כשאוחז בדרך דלא כיש טועין שאינן אומרים אותה כי אם ביום הראשון בתחלת יציאתם מביתם שהרי אפילו כשהיה דעתו ללון בעיר ואחר כך נמלך לעבור חוצה לה צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת כמו שכתב הכל בו ומביאו ב"י כל שכן כשהוא לן בעיר דצריך לחזור ולהתפלל ביום כשיצא מן העיר שלן בה וכן בכל יום ויום צריך להתפלל כאשר חייב בתפילת י"ח בכל יום ויום והוא דבר פשוט לא היה צריך לכתבו אלא להוציא מדעת הטועים:

[2] שערי תשובה סימן קי

[ח] ביום. עבה"ט, ועיין בר"י בשם תשובת הרדב"ז כת"י אם לן במקום ישוב שחייב להתפלל תפלת י"ח כשיוצא צריך לומר תפלת הדרך כאילו יוצא בתחלה, ואם לן שלא במקום ישוב או שהיו הולכים ביום ובלילה פעם ראשונ' יברך ויחתום ובשאר ימים יברך ולא יחתום עכ"ל, והבר"י כתב ע"ז דה"ה מפרש לים יאמר תפלת הים בפעם ראשונה בחתימה ובשאר ימים יברכו בלא חתימה ע"ש:

[3] פרי חדש אורח חיים סימן קי
כתוב בב"י [ד"ה והרמב"ם] וז"ל, והרמב"ם לא הזכיר תפילת הדרך אלא שכתב פרק י' מהלכות ברכות [הלכה כה] שהיוצא מן העיר לשלום יאמר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמיכני לשלום ותצילני מכף אויב ואורב בדרך ע"כ. ויש לתמוה למה לא הזכיר בה חתימה, וגם למה לא כתב דמצלי לה משאחז בדרך עד פרסה, עכ"ל הב"י ז"ל. ולי נראה דדעת הרמב"ם הוא דההיא תפילת הדרך דמייתינן בפרק תפילת השחר [ברכות כט, ב] דמסיים בה בא"י שומע תפלה הוא במקום סכנה דכולא סוגייא דהתם בהכי אזלא, ואפשר דהוא תפילה קצרה המוזכרת במשנה [שם כח, ב] לדעת ר' (ירמיה) [יעקב] בשם רב חסדא, ואנן לא קיי"ל הכי אלא כאחרים [שם כט, ב] דאמרי שהיא צרכי עמך ישראל מרובין, ואהא קאי הא דשאלינן [שם ל, א] אימת מצלי, ופלוגתא דרב חסדא ורב ששת אי מעומד אי מהלך, ולכן הרב ז"ל בפרק ד' מהלכות תפילה [הלכה יט] כשהביא דין תפלה קצרה כתב שאם יכול לעמוד עומד, והביאו המחבר בדין דלעיל [סעיף ג] וכן כתב שם בכסף משנה ז"ל [ד"ה ומתפלל] שדין זה הוציאו מההיא דרב ששת דקאמר אוקמן לדידי ואצלי מהיות טוב וכו', ודלא כשאר מפרשים שפירשו דתפילת הדרך המוזכר בפרק תפילת השחר [שם כט, ב] לחוד ותפילה קצרה האמור שם לחוד, וכפי זה כי אמרינן אימת מצלי קאי לתפילת הדרך, ולדעת הרמב"ם הכל אחד, והזקיקו להרב ז"ל לפרש כן דאי כפירוש המפרשים דתפילת הדרך היינו שלא במקום סכנה, דין זה עיקרו ושורשו בהרואה [שם ס, א] דגרסינן התם בברייתא בקש לצאת אומר יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלקי אבותינו שתוציאני מכרך זה לשלום, יצא אומר מודה אני לפניך וכו' ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך ולא הוזכר שם חתימה כלל, וליכא חתימה אלא היכא שהוא במקום מסוכן ולא מצי להתפלל תפילת י"ח אז תיקנו הך תפילה קצרה שהיא צרכי עמך מרובים וכו', ודין פרק הרואה כתבו הרב ז"ל פרק י' מהלכות ברכות [שם], ומה שלא הזכיר הרב ז"ל דין פרסה בפרק ד' מהלכות תפילה, יש לדחוק ולומר דסבירא ליה כמו שכתב הרא"ש ז"ל [שם פרק ד סימן יח] שגרסת (פירוש הג') [בה"ג הלכות ברכות פרק ד] עיקר שאם יש לו ללכת פחות מפרסה בקרוב לעיר לא הוי מקום סכנה ואינו צריך לברך, ולזה כבר כתב הרב ז"ל [שם] היה מהלך במקום סכנה וכו' ומתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך כנ"ל. ולענין הלכה נראה לי עיקר כדברי הרמב"ם דספק ברכות להקל, ודלא כהמחבר לקמן סימן ר"ל סעיף א' דליתא:

: