לתרומות לחץ כאן

תפילה על חולה בשבת – בשמונה עשרה?

שאלה:

שלום הרב…
תפילות העמידה בשבת, יכול לדקלם רפאנו לאדם חולה?

תשובה:

שלום רב,

ברור שלא. גם בגלל שזה לא נוסח התפילה בשבת ואסור לשנות. וגם מפני שלא מתפללים על חולה בשבת. אמנם בחולה שיש בו סכנה נהגו להקל לומר תהילים או בתפילת מי שברך, וראה במקורות.

מקורות:

פיקוח דוחה את השבת, ומכאן שמצבי פיקוח נפש דוחים אף את האיסור על בקשות פרטיות.

מסיבה זו מבואר במשנה בתענית (יט, א) שמותר להתחנן בפני הקב”ה כאשר אויבים הקיפו את העיר, כאשר נהר עלה על גדותיו ומאיים על העיר, וכאשר ספינה מיטלטלת בים סוער.

כן הדבר אף ביחס ליחיד שנמצא במצב של סכנת חיים, ובתנאי שמדובר ב”סכנת היום”, כלומר, שנשקפת לאדם סכנת חיים מידית באותו היום (שולחן ערוך, אורח חיים רסח, ט-י). מכאן שכאשר אדם חולה מסוכן, עד כדי סכנת חיים באותו היום, אומרים עליו פרקי תהילים אפילו בשבת—אך אם אין סכנה מיידית, אין לעשות כן.

במשנה ברורה (רסח, כח) פסק לאור כללים אלו שמותר להתפלל על רפואת אישה יולדת, אם בשעת הלידה ואם בשבוע שלאחר הלידה, כי בשניהם נחשב הדבר “סכנת היום”.

בתשובה מעניינת של הרב משה פיינשטיין (שו”ת אגרות משה, אורח חיים א, קה) דן במקרה של חולה קריטי שביקש ביום האחרון של פסח שיתפללו עליו בבית הכנסת. וכן עשו: אמרו עליו פרקי תהילים ואת התפילה לרפואה. לשאלת הקהל אם עשו כהוגן, כתב הרב פיינשטיין שעשו כדין. אמנם לא מדובר בסכנת היום, אך כיון שהחולה עצמו ביקש להתפלל עליו, סירוב הקהל לעשות כל היה עלול להשפיע עליו לרעה (“שלא תיטרף דעתו”), ומכאן שהיה מותר להתפלל עליו.

דבריו יחולו כאשר החולה עצמו ביקש להתפלל עליו, ולא כאשר אחרים ביקשו כן בשמו.

מי שברך

בקהילות רבות נהוג לעשות “מי שברך” לחולים אחרי קריאת התורה של שבת. למה מותר לעשות כן?

בשו”ת אבקת רוכל (סימן יא, ראה למטה שהבאנו דבריו) מציין מדברי הרב יעקב בירב שמותר לעשות כן עבור חולה שאין נוכח במקום, שכן כיון שהחולה אינו נוכח אין המתפללים מצטערים בתפילה עבורו. אולם, רבים כתבו שאין לעשות כן כאשר אין החולה מסוכן (שו”ת שאלת יעב”ץ סד; שולחן ערוך הרב, אורח חיים רסח, ט). היעב”ץ אף מוסיף שיש בכך משום “טרחא דציבורא”.

במגן אברהם (רסח, יד) מציע פשרה, לפיה מותר לומר “מי שברך” עם שינוי בנוסח, באופן שבמקום ברכת “רפואה שלמה” לחולים, אומרים בסופו את הנוסח “שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא”. כן המנהג ברוב המקומות, ובערוך השולחן (יורה דעה שלה, יב) אף הדגיש את הזכות המיוחדת של תפילה עבור החולה בשעת קריאת התורה או מיד לאחריה.

שו"ת אבקת רוכל סימן יא: חולה ששלח להתנדב בב"ה בשבת אם יוכל הש"ץ לומר לו השי"ת ירפאהו רפואה שלימה וששאלתם להודיעכם דעתי בענין חולה ששלח בשבת לב"ה לומר לש"צ שהיה רוצה להתנדב דבר מה אם כשיברך אותו הש"צ כמנהג אם יוכל לומר ה' ירפאהו רפואה שלימה אמן או אם נכנס בגדר מה שאמרו בגמרא פרקא קמא דשבת המבקר לחולה בשבת צריך לומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא. תשובה בקיצור אומר שלפי דעתי כפי הנראה מסוגייא דגמרא פ"ק דשבת אין איסו' בדבר שלשם לא אסרו אלא הדבר שמביא את האדם לידי בכי או צער וזה לא ימשך הבכי והצער אלא באחד משני פנים או כשיהיה החולה לפנינו שמצטער האדם כשמתפלל עליו ויתעורר הבכי והצער או אפי' שלא היה החולה לפנינו כשאומרים מפלאים על החולה שהכוונה היא להתפלל עליו ולהתחנן לפני ה' יתברך ויתעורר הצער והבכי כדי שירחם השי"ת עליו אבל מי שאומר מי שבירך לא יבא להתעורר שום בכי וצער עליו מפני שאינו בא אלא לברכו בלבד מצד הנדבה שעשה והגע עצמך שלא אמר אלא השי"ת יברכהו ויחייהו הרי נכנס תחת זה רפואתו וא"כ היה צריך להסתפק אם יכולים לומר מי שבירך וכי תימא הכי נמי למה הוצרכו בגמ' לומר הנכנס לברך את החולה יאמר שבת היא מלזעוק לימא אין מברכין את החולה בשבת לא בשעת ביקור ולא בזולתו. וכי תימא שזכירת הרפואה היא המעוררת הבכי א"כ יתפללו מצלאין על החולה בשבת ולא יזכירו רפואה בתפלתם יתפללו על החיים ועל השלום ועל שמירתו אלא ודאי ל"ש ובאותה סוגייא עצמה הביאו בגמ' שרבה בר בר חנא אמר כשהוה אזיל לשיוליה רבי אלעזר בתפיחא זימנין הוה א"ל המקום יפקדנך לשלם וזימנין הוה אמר ליה רחמנא ידכרינך לשלם וכתב רש"י ז"ל דלא לענין שבת איתמר נר' מדבריו שבשבת א"י לאומרו ואפי' שלא היה מזכיר לשון רפואה.

וגם מה שהוקשה אותם הלשונות הכתובים בא"ח א' בסי' רפ"א /רפ"ח/ וא' בסי' תקע"ו ונראה שסותרין דברי' לדבריו נראה לי שאין בהם שום סתירה כלל שבסי' רפ"ח אמר על יחיד הנרדף מפני גויים או לסטים או מפני רוח רעה אין מתריעין בתפלה ולא מנע בכאן אלא התרועה אבל התפלה בלא התרועה מותר. ובסימן תקע"ו גם כן אמר ואפי' על יחיד הנרדף מפני גויים או לסטים או מפני רוח רעה צועקים ומתחננין עליו בשבת אבל אין תוקעין אלא א"כ תוקעים לקבץ העם וזו היא התרועה שאסר בסי' רפ"ח עם התפלה אבל התפילה לבדה אין בה איסור אלא כפי מה שכתב בסי' רפ"ח ולא בסי' תקע"ו זהו הנראה בתשובת שאלתכם וה' יצילנו משגיאות נאם נאמן אהבתכם

 

הצטרף לדיון

4 תגובות

  1. א לכאורה אם הסיבה טרחה דציבורא הרי שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא יותר ארוך מרפואה שלימה
    ב ראיתי מקומות שנהגו שהגבאי אומר את המי שברך וכל אחד אומר לעצמו בשקט את השמות למנוע את הטרחה דציבורא ולא הבנתי את זה. הגבאי הרי לא מזכיר את החולים והציבור הרי לא אומר מי שברך אז איך בדיוק מחברים את מה שהגבאי אומר למה שכל אחד אומר לעצמו?

  2. בשומע כעונה זה מנהג די הגיוני, ואם יש הרבה שמות זו עצה טובה. זכור לי מימי בחרותי בישיבת חברון שכך היו עושים יזכור בחגים לתורמי השיבה לדורותיהם.

  3. במחילה אך אין כאן שומע כעונה. כעונה. כל אחד לוחש לעצמו את השמות וכאשר הגיע פעם פלוני שלא הכיר את מנהג המקום לגבאי לתת שמות הסבירו לו מה לעשות.

  4. כוונתי היתה שאת נוסח המי שבירך הגבאי אומר בקול, וזה עבור כולם, ואז את השמות כל אחד אומר בעצמו לפי הרשימה שבידו. גם אין כוונתי לדין שומע כעונה, זה לא תפילה מחוייבת אלא מיש בירך, אלא שתפילתם מצטרפת למה שאמר בקול.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל