שאלה:
שלום וברכה אני ראיתי שיש רבנים שיש להם סושל מדייה לצורך מצווה..
מה ההיתר בכלל על זה הרי סושול מדייה אינו שייך לה פילטר כלל, לעומת את האתר הזה שזה און-ליין ויש מחסום לאון-ליין אז אם לצורך משא ומתן זה מותר הרי כל שכן האתר פה שזו מצווה גדולה (יישר כוח),
אבל בנוגע סושל מדייה הרי אם אין שייך מחסום לה כלל אז מה ההיתר בכלל?
תשובה:
אינני מכיר כלפי מה דבריך אמורים, ומה התוכנה שהזכרת, ומי שאין לו פילטר על המחשב נקרא רשע אף שמעצים עיניו, וכמו שאמרו בגמרא לגבי העובר על שפת הנהר ומעצים עיניו. וראה במקורות את גדר האיסור שיש בכך ואת גודל חומרת איסור זה.
יתכן שיש לדון לכף זכות את אותם הרבנים, שאינם מחזיקים זאת בעצמם אלא יש להם מי שעושה זאת בעבורם, זה מאוד מצוי שחברות מסוימת מציעות שירותים כאלו, ושל כל מיני עריכות תוכן וכדומה שבוודאי שהרבנים לא מקצועיים בזה.
מקורות:
ענין זה שאפילו אם מעצים עיניו הוא רשע, שממנו אנו לומדים שאדם שיש לו מחשב שאין בו פילטר אף אם איננו מסתכל במקומות אסורים נקרא רשע, מופיע בגמ' תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף נז ע”ב: ועוצם עיניו מראות ברע – א”ר חייא בר אבא: זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. היכי דמי? אי דאיכא דרכא אחריתא, רשע הוא! אי דליכא דרכא אחריתא, אנוס הוא! לעולם דליכא דרכא אחריתא, ואפ”ה מיבעי ליה למינס נפשיה.
וראה בפירוש הרשב"ם שם: שאין מסתכל – כשהוא הולך על שפת הנהר. היכי דמי – דמשתבח ביה קרא אם עוצם עיניו דמשמע שאם לא יעצים עיניו אינו לא צדיק ולא רשע. אי דאיכא דרכא אחרינא – ואזיל בהך. רשע הוא – ואף על פי שעוצם עיניו שלא היה לו לקרב אלא להרחיק מן העבירה דקיימא לן חולין (דף מד:) הרחק מן הכיעור. אנוס הוא – אם מסתכל דרך הליכתו ואונס רחמנא פטריה ולמה מזקיקו הכתוב להעצים עיניו דמדמשתבח ביה קרא שמעינן דצריך לעצום עיניו. למינס נפשיה – להטות עיניו לצד אחר והיינו דמשתבח ביה קרא דאי אניס נפשיה חסיד הוא.
וכלומר מבואר בדבריו שהאיסור שיש בזה אפילו שלכאורה הוא בעצם עוצם את עיניו ואינו רואה את האיסור, הוא משום שאין להתקרב לעבירה אלא צריך להתחק ממנה. שיש חובה להתרחק ככל האפשר מדבר הכיעור.
ודין זה נפסק להלכה בשו”ע אה”ע סימן כא סעיף א וז”ל: צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה. ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור. ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה. ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, אפילו אינם עליה, שמא יבא להרהר בה. פגע אשה בשוק, אסור להלך אחריה, אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו. ולא יעבור בפתח אשה זונה, אפילו ברחוק ארבע אמות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה, כאלו נסתכל בבית התורף (פי’ ערוה) שלה. ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה. והמתכוין לאחד מאלו הדברים, מכין אותו מכת מרדות. ואלו הדברים אסורים גם בחייבי לאוין.
וראה קצת דברים על ענין חומר האיסור בערוך השולחן שם סעיף א’ וז”ל: אחרי פרשת עריות כתיב [ויקרא יט, ב] דבר אל כל עדת ב”י ואמרת אליהם קדושים תהיו דכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה היא גדר קדושה וצוה הקדוש ברוך הוא לכל ישראל למגדול ועד קטן לפרוש מאד מאד מן העריות ולגדור בהן גדרים וסייגים דמפני שעריו’ נפשו של אדם מחמדתן לפיכך צריכה גדרים הרבה ולפיכך צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד ואסור לקרוץ להן בידיו או ברגליו ולרמוז להן בעיניו ולהרהר בהן וע”ז נאמר [במדבר טו, לט] ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם ועינא ולבא תרי סרסורי דעבירה ודוד המלך ע”ה התפלל ע”ז הט לבי אל עדותיך העבר עיני מראות שוא ואסור לדבר עמהן לשם תאוה או לשחוק עמהן ולהקל ראש כנגדן או להביט ביופיין וכן אמר שלמה המלך ע”ה כי נופת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו ואפילו להריח בבשמים שעליה ועל בגדיה אסור ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה מפני שרגליהן מגולות ואם יש דרך אחר לא יעבור בדרך הכביסה ואם אין דרך אחר יעצים עיניו מלהסתכל בהן ובזה נאמר ועוצם עיניו מראות ברע [בבא בתרא נ”ז ב]:
יש רבנים שהם עושים קירוב והרבצת תורה דרך מדיה חברתית כמו אינסטגרם וכד׳ ושאלתי היא היכן זה מותר בכלל בכלל?
לדעתי אין לעשות זאת. אפשר שיקליטו ונשים העוסקות בלאו הכי שם יכניסו לאינטרנט.
האם יש היתר לנשים העוסקות שם? או שאין היתר בכלל אבל הם עוסקים שם בכל מקרה, אז יש להם להכניסו את השיעור לאינטרנט כמו מצווה הבאה בעבירה? או שמא משום שהם נשים יש היתר
נשים שעושות לצורך פרנסתן לפעמים יש להן היתר והכל לפי הענין ובהתייעצות.
השאר תגובה