שאלה:
בס״ד
לכבוד הרב
היום בכולל ערב הייתי באמצע חברותא והיה עוד שיעור לידי עם לפחות 5-6
ונכנס אחד מחברי בית הכנסת והתחיל לצווח לצאת להפסיק הלימוד על מנת לברך את הלבנה… והפסיקו כולם חוץ ממני כי לא התפללתי עדיין ערבית… ואחרי זה חזרו ללמוד ואני תמה האם כן הלכה על מנת לומר ברכת הלבנה ברבים יש להפסיק לימוד תורה?
תודה רבה לרב
תשובה:
בודאי לא היו צריכים להפסיק, הרי יכלו לומר ברכת הלבנה אחר כך. אם זה זמן שאם לא יאמרו עכשיו יפסידו את הברכה זה נושא אחר, יכול להיות מצוי בחורף בתאריך שכבר קרוב לאמצע החודש.
יום נעים.
מקורות:
חוץ מענין ביטול תורה, יש פה עוד ענין של ביטול בית המדרש וכמו שכתוב בגמ' ברכות דף נג עמוד א: תנו רבנן: "היו יושבין בבית המדרש והביאו אור לפניהם. בית שמאי אומרים: כל אחד ואחד מברך לעצמו; ובית הלל אומרים: אחד מברך לכולן, משום שנאמר: ברב – עם הדרת מלך. בשלמא בית הלל מפרשי טעמא, אלא בית שמאי מאי טעמא? – קסברי; מפני בטול בית המדרש. תניא נמי הכי: של בית רבן גמליאל לא היו אומרים מרפא בבית המדרש מפני בטול בית המדרש." רואים שיש כאן ענין חמור מאוד לבטל ולהפסיק את בית המדרש.
בענין לימוד תורה וחיובו, אביא לך כמה יסודות חשובים שכתבנו, לדעת את האופן הראוי ללמוד. כי אכן לא כ"כ כדאי להלחץ מכל דבר שאולי הוא ביטול תורה.
הרמב”ם והשו”ע (יו”ד סי’ רמו סעי’ א’): “כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורים, בין בחור בין זקן גדול. אפילו עני המחזר על הפתחים, אפילו בעל אשה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר: והגית בו יומם ולילה”.
כלומר, כל אדם חייב לקבוע לו זמן ללמוד ביום ובלילה. כמה זמן לא כתוב. אבל הפסוק אומר והגית בו יומם ולילה, כלומר, בכל זמן שיש לך עליך ללמוד תורה. אם אתה עובד כל היום, עליך לדאוג לכך שלפחות יהיה לך זמן ללמוד ביום ובלילה. ואם יש לך זמן נוסף, עליך להקדיש ללימוד עוד קצת זמן.
אספר לך סיפור ששמעתי אודות החזון איש שהיה מגדולי הדור הקודם. הרב הענקין הזדמן למקום מושבו של החזון איש בצעירותו בקסובה (ליטא). נפגשו בסיטואציה מסויימת, פנה אליו הרב הענקין שכבר היה רב מפורסם יותר, ולא ידע אודות החזון איש שאז עדיין לא התפרסם כתלמיד חכם עצום: “האם אתה מקדיש זמן גם ללימוד תורה?” השיב לו החזון איש: “כשיש לי זמן אני לומד…” וזה הגדרה הקולעת ביותר עבורו, כהיה לו זמן הוא למד, לא מעבר לכך, אבל כנראה שהוא דאג לכך שיהיה לו הרבה זמן…
ובגדר החיוב הזה נחלקו הדעות: מדברי האור שמח שהזכרת מבואר, שאדם חייב ללמוד לפי כוחות נפשו בכל רגע ורגע, כלומר, אדם בעל יכולת רבה חייב ללמוד בכל רגע, אדם חסר סבלנות מטבעו רשאי למעט יותר וכו’ וכו’. אבל ודאי לא מספיק לקרוא את שמע שחרית וערבית, השיעור הזה הוא המינימום ליהודי הפחות ביותר שלא יכול כלום…
באבן האזל הלכות מלכים פרק ג כתב חידוש גדול, שלמעט מלך המחוייב ללמוד בכל רגע, שאר ישראל מחוייבים ללמוד רק כשאינם עוסקים בדבר אחר, ולדעתו, אם אדם עוסק בדבר שיש לו ממנו הנאה ותועלת, אף שממילא הוא מתבטל אותה שעה מלימוד התורה אין בכך איסור [אלא שהוא מפסיד את מצות תלמוד תורה]. האיסור של ביטול תורה קיים רק כשאינו עוסק בשום דבר מועיל או מהנה ומכלה את זמנו לריק. בשונה ממלך שחייב ללמוד תורה בכל רגע ואינו רשאי לעסוק בהנאות אישיות [למעט צרכי המלוכה]. (זה לשון האבן האזל: יש לדקדק במה שכתב הרמב"ם דין מיוחד במלך שדבקו הכתוב בתורה יותר משאר העם שנאמר כל ימי חייו ולכן חייב לעסוק בתורה יותר משאר העם וקשה דבהל' ת"ת פ"א הל' כ' כתב עד אימת חייב ללמוד תורה עד יום מותו שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך ומבואר דזה דין בכל אדם מישראל, ונראה דכאן אנו דנין באיסור המלך לשתות אף שרוצה להתענג בשתיה, וכן בהל' ו' שרוצה להיות מצוי אצל אשתו וזה אינו אלא במלך אבל הדיוט מותר לו להתענג אף שזה יגרום לבטול תורה בהכרח ע"י השיכרות או בעילות נשים, ולהדיוט אינו אסור אלא לבטל תורה בלי כל סיבה שאז אם הוא מסיר לבו מהתורה עובר על ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך ועוד הרבה פסוקים מחיובי ת"ת ועי' בספר מעלות התורה בתחילתו שמנה יותר משלשים מ"ע ומל"ת על ביטול תורה.)
אגב, מלבד מצות והגית בו יומם ולילה יש גם מצות ושיננתם לבניך – שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, כלומר מצות ידיעת התורה, שאף היא מחייבת אותנו לעסוק בתורה באופן מסודר ויעיל.
איך עושים זאת? פשוט מאוד! חז”ל נתנו לנו עצה: אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ, ומה שליבו חפץ, וממי שליבו חפץ. כלומר, יש למצוא מקום נעים שלומדים משהו מושך ומסודר, מרב מוצא חן בעיניך בחברת אנשים נעימים, וכך תקבל את מתיקות התורה ובודאי תשמח ללכת לשם!
בהצלחה רבה מאוד!
