שאלה:
1]■מה ההבדל בין קיום בשוגג,
לבין דבר שאינו מתכוון
בקיום מלאכות שבת?
-לכאורה יוצא שקיום בשוגג
זה רק אם לא ידע או שכח,
או "טעה-בפסיקה-ולכן-השכיח",
שקיים איסור?
2]■אם לא ידע ולא שכח
אלא בשל טעות-בפסיקה,
זה שוגג של המקיים,
רק כל עוד לא הוא זה שפסק.
ואם הוא זה שפסק
אז "שגגת תלמוד עולה זדון"?
3]■בשאר עבירות
שהן לא מלאכות-שבת
הגדרת שוגג
בדרך-כלל
כוללת גם את האפשרות
של "דבר שאינו מתכוון"
ולא פסיק רישא שיקרה
= קיום איסור בלי כוונה
ולא סביר שיקרה?
תודה.
תשובה:
שלום וברכה
המילים "דבר שאינו מתכוון" בדרך כלל מכוונים לסברא אחרת, וזה לא קשור לשוגג, אלא להגדרת הפעולה. כיון שמלאכת מחשבת אסרה התורה, כאשר כוונת המעשה שלך היתה לתכלית אחרת, נניח אתה גורר ספסל ואין לך כל כוונה לחרישה, אזי הגדרת הפעולה שלך היא לא חרישה אלא גרירת ספסל, ומכאן הפטור. בשוגג אדם מתכוון לפעולה ועושה אותה באופן ברור, אלא שלא ידע שאסור או שכח שהיום שבת.
בטעות בפסיקה, במידה ועשה את הנדרש ממנו לברור הענין, זה נחשב אונס.
בנוגע לדבר שאינו מתכוון בשאר איסורים יש מחלקות גדולה בין הראשונים, השאילתות בפרשת אמור נקט שבזה הכל מודים שדבר שאינו מתכוון אסור, ורק בשבת שמלאכת מחשבת אסרה תורה הקל רבי שמעון, אולם התוס' הרא"ש והר"ן בשבת קי נקטו שגם בשאר איסורים נאמרה מחלוקת זו ולדעת רבי שמעון דבר שאינו מתכוון מותר. אלא שבשונה משבת ששם פסיק רישא דלא ניחא ליה נחלקו הדעות אם מותר או אסור, בשאר איסורים ודאי אסור.
מקורות:
ראה עוד כאן מאמר ארוך בענין זה.
