לתרומות לחץ כאן

אמירת דברי תורה כשיש גוי ששומע

שאלה:

שלום וברכה,
נכנסתי למקום עבודה חדש, עכשיו המנהל שמע ממני שהייתי אברך כולל והוא רוצה שאני אמסור דבר תורה צקר בבוקר בישיבת צוות, אמרתי בשמחה, אבל יש בצוות גם אינו יהודי (נוצרי קתולי נוהג מנהגי נוצרים אבל לא הדוק), האם מותר לומר דברי תורה כרגיל או רק בדברים שגם להם מותר ללמוד (כגון ז' מצוות).

תודה רבה

תשובה:

כיון שהוא לא העיקר ולא אליו אתה פונה, אין לך אחריות על מה שהוא יושב שם, ומותר לומר דברי תורה כרגיל.

מקורות:

בשו”ת אגרות משה (יו”ד ח”ב סי’ קלב) דן, האם מותר לאדם ללמוד תורה בקול רם כאשר יושב באותו המקום גוי השומע דבריו ויכול להטות אוזנו ללמוד הימנו תורה. והעיר דהדבר מצוי בליל הסדר, כאשר האב ובני משפחתו מסובים לשולחן הסדר ומספרים ביציאת מצרים והמשרתת הנכריה יושבת עמהם. וכתב, דהדבר פשוט, דהא דאמר רב אמי “אין מוסרין ד”ת לגוי” זהו דוקא כאשר כוונתו ללמדו, אבל כאשר כוונתו ללמד לבניו והנכרי שומע מאליו אין בכך כל איסור. (ולפי זה יש להקל בזה רק במשרתת וכדו’ שאין כוונתו לשתפה בלימוד ההגדה, אבל אם הזמין הגר את הוריו הגויים להסב עמו לשולחן הסדר יש להחמיר בזה לכאורה). והביא ראיה לדבריו, מהא דמצינו בדברי חז”ל דטבי עבדו של רבן גמליאל היה בקי בתורה, אף דקיי”ל דאסור לאדם ללמד תורה לעבדו הכנעני (ראה רמב”ם הל’ עבדים פ”ח הל’ יח). וע”כ, דמאחר שלא לימדו להדיא אלא שהיה שומע מה שלימד לתלמידים אין בכך איסור.

מיהו הקשה באגרות משה (יו”ד ח”ג סי’ צ), אף אי נימא שאין בכך משום “אין מוסרין ד”ת לגוי” כיון שאין כוונתו למוסרם לו, מ”מ הרי לגוי אסור להאזין לדבריו, שאף הוא מוזהר שלא ללמוד תורה, וא”כ מדוע לא נאסר הדבר משום “לפני עיור לא תתן מכשול”.

וכתב לחדש, דאף איסור זה נאמר רק כשכל תכליתו לזמן האיסור לחבירו, אבל כאשר עושה דבר המותר לו עצמו וע”י כך מאפשר לחבירו להכשל באיסור, אינו בכלל לאו זה, דהוא עושה לעצמו ועל חבירו מוטל להזהר שלא יכשל.

והנה, מה שהוכיח באגרות משה מהא דטבי עבדו של רבן גמליאל תליא לכאורה בבאורי האחרונים לדברי הירושלמי (כתובות פ”ב הל’ י): “אסור לאדם ללמד עבדו תורה”. (ומקשינן): “לא כן אמר רבי זעירא בשם רב ירמיה העבד עולה מז’ קריות”. (ומשני): “תיפטר שלמד מאיליו או שלמדו רבו כטבי”.

ונחלקו המפרשים בביאור דבריו: בפני משה כתב: “שלמדו רבו כטבי עבדו של רבן גמליאל ומנהג עבדים נהג בו, אבל מתניתין קתני שיצא מבית הספר, דמשמע שנהגו בו מנהג בנים”. ומבואר מדבריו דמותר ללמד תורה לעבד, אלא שלא כדרך הבנים הלומדים בבית הספר.

בשו”ת יוסף אומץ (סי’ לג) פי’, “כטבי – שעבד כשר היה ובכהאי גוונא לא אסרו”. אולם בקרבן העדה פי’, “כטבי – שהיה לומד רבן גמליאל עם תלמידיו ושמע טבי, וזה נמי כלומד מאיליו”. והיינו ממש כדברי האגרות משה, אבל לפירוש הפני משה ויוסף אומץ אין כל הוכחה.

הצטרף לדיון

4 תגובות

  1. מסתבר שכשם שאנחנו לא צריכים להתייחס להמצאו כך הוא אינו צריך להתייחס להמצאנו, כלומר מותר לו לשמוע בדרך אגב כיון שלא בא לשם כך.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל