לתרומות לחץ כאן

הלכות תשעה באב נדחה

בס"ד

במאמר השבוע נתמקד בהלכות צום תשעה באב שנדחה. מה הם ההגדרות של אדם חולה לגבי כלל הצומות, מה ההגדרות לגבי תשעה באב, ומה ההגדרות לגבי תשעה באב שנדחה. אדם שכואב לו מאד הראש האם חייב לצום? אדם שזקוק לתרופה שתזיק אם לא תלקח בזמן הארוחה מה יעשה? הריון יולדת מניקה, כיצד נוכל לדעת האם מותר לה לצום, אסור לה לצום, או חייבת לצום? מה הדין שמי שמתאושש ממצב נפשי קשה? האם מותר לו להתקלח בצום? אדם בריא השהיה בשמש, ושתה, האם חייב להמשיך לצום? האם יש צורך לאכול לשיעורים או שניתן לאכול כרגיל? מי ששבר את הצום וממשיך לצום האם יאמר עננו? מי שלא צם אך נמנע מלאכול מעדנים וכן מרחיצה נעילת הסנדל וכו', האם יכול לומר עננו? כיצד יבדיל מי שצריך לאכול בצום? על מה להבדיל, יין מיץ ענבים קפה? האם יש הגבלות של תספורת כיבוס בשר יין במוצאי הצום? כיצד יאכל מי שחייב לאכול בתשעה באב? איזה הגבלות יש לו? האם מי שאוכל בצום מחמת קושי הצום יראה בבנין ירושלים? מה הדין בברית מילה בצום נדחה? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

הלכות תשעה באב נדחה

ההגדרות חולה וצער בהלכה לגבי צום

נפתח בשאלה מי חייב לצום בצום נדחה?

לפני שנענה על השאלה, נגדיר כמה רמות של קשיים בצום, ואחר כך נגדיר הלכתית את דינם [אציין שיש הרבה מאד הוראות בענין הצומות, ויש דעות חלוקות בין פוסקי זמנינו בכתיבת ההוראות השתדלתי להצמד להוראות ששמעתי מו"ר הגרי"ד ויזל שליט"א רבה של שכונת מזרח ברכפלד מודיעין עילית]:

א. חולה שיש בו סכנה, או חולה שהצום עלול לדרדר את מצבו למצב שעלול להיות בו סכנה.

ב. אדם שאינו חולה אך הצום מהוה סכנה לחייו, הדוגמא המצויה היא אדם שזקוק לכמות מסוימת של נוזלים, משום שהוא נמצא במקום חם מאד ועלול להתייבש, ואין לו אפשרות לעבור למקום מוצל או ממוזג, אדם שאם מחמת העדר שתיה סמיכות הדם תעלה הוא עלול להסתכן, לדוגמא עם רקע לבבי וכאשר הדם סמיך הוא בסכנה מוגברת להתקף לב או לקריש דם, הדבר נכון גם לגבי מחלת הקורונה שאחד מסכנותיו הוא עליה בסמיכות הדם, מעוברת או מינקת במצבים מסוימים שאיבוד נוזלים ע"י העדר שתיה עלול להיות סכנה לה או לעובר.

ג. אדם שאין כרגע סכנה מהעדר השתיה או האכילה, והוא בריא לחלוטין, אולם אם הוא יצום הוא עלול לחלות, לדוגמא בתקופת מגפת החולירע היה מקובל בין הרופאים כי הצום עלול לגרום לאדם להדבק במחלה. במקרה זה יש חובה לאכול או לשתות, אולם במקרה זה אף בתשעה באב כתב המשנה ברורה שיש לאכול פחות משיעור, במידה והרופא מסכים כי אכילות קטנות אלו יספיקו להעניק הגנה לאדם מהמחלה. וכן איש בטחון שאם הוא יחלש הוא לא יוכל למלא את תפקידו כראוי והוא או אחר יבואו לידי סכנה.

ד. חולה שאין בו סכנה. הגדרה של חולה הוא אדם שנפל למשכב, כלומר שמחמת חוליו שוכב במיטה, או שחש בכל גופו, כלומר שאינו מתפקד, או שמרגיש שכל גופו לא במקום מחמת כאב הראש – השיניים – הבטן וכדומה, וזה אינו כאב מקומי, או שהוא חש צמרמורת בכל הגוף. (משנה ברורה סי' תקנד ס"ק יא ע"פ שו"ע סי' שכח סעיף יז). ובכלל זה חום לחץ דם גבוה ברזל נמוך וכדומה.

ה. אדם שחולה באבר מסוים, אולם הוא זקוק לאכול כרגיל כדי שהגוף ישוב לעצמו, כגון בעיות בעיכול, וכן אדם הלוקח תרופה לצורך ריפוי חולי שבגוף, והתרופה צריכה להיות בעת האוכל, הן כדי שתשפיע והן כדי שלא תזיק לגוף.

ו. אדם שאינו חולה, אך מצטער מאד על ידי הצום, או שיש לו מיחוש באחד מאברים והאכילה לא אמורה לסייע למיחוש, אולם הדבר גורם לו צער רב.

דיני הצום ביום כיפור

ביום כיפור החיוב לצום הוא מהתורה וניתן לדחות את הצום רק במקום שיש חשש סכנה, אף בחשש סכנה רחוקה. כולל סכנה שעתידה לבא. אולם חולה שיכול לצום בלי שהדבר עלול להביאו לידי סכנה חייב לצום, ועדיף לשהות במיטה כל הצום במקום ממוזג, מאשר להתפלל בבית הכנסת במקרה שהדבר יקשה עליו לצום.

כמו כן ביום כיפור במקרה וניתן לצום ע"י אכילת שיעורים ולמנוע את הסכנה יש מצבים רבים שבהם חייבים לעשות זאת. לדוגמא במקרה ויש אדם שאין לו בעיה עם עצם הצום, אולם מסיבה רפואית כלשהו הוא זקוק לנוזלים רבים, למשל למנוע סמיכות בדם שיכול להביאו למצב סכנה. במקרה ואדם זה יקח כל 10 דקות לגימה קלה של 30 מ"ל שהוא פחות משיעור, הוא יגיע ל180 מ"ל לשעה, ואם הוא יעשה כן במשך 12 שעות מהיממה, הוא יגיע ליותר מ2 ליטר, שהוא כמות שתיה מספקת די והותר לאדם הנמצא המנוחה בחדר ממוזג. אך הדבר מצריך התייעצות עם רב ורופא, משום שיש מצבים שאף אם באופן תיאורטי ניתן להשלים את כל מה שהגוף זקוק לו מבחינה פיזית יש חשש שהאדם לא יוכל להתמיד לקחת שיעורים כל הזמן, וכן אם מבחינת נפשית הוא לא יוכל לעמוד בזה, ובשילוב עם מחלתו יש בכך סכנה, או שגם עם טכנית הוא יקבל את מה הגוף צריך, לעיתים החולה צריך את הרוגע הנפשי שהוא מקבל את תזונתו וכשאינו אוכל כרגיל חסר לו רוגע זה, וכן מסיבות נוספות והוא צריך לאכול כרגיל.

כמו כן יש מצבים של חולה שאין בו סכנה שהתירו לו לאכול ע"י שיעורים כיון שאין בכך איסור מהתורה ויש רק איסור מדרבנן. ובכל מקרה יש להתייעץ עם רב ורופא.

דיני תשעה באב

אולם בתשעה באב בכל מקרה ואדם מוגדר כחולה, אף אם הוא מוגדר כחולה שאין בו סכנה, כתב השולחן ערוך (או"ח סי' תקנד סעיף ו) כיון שהצום הוא תקנת חכמים, וחכמים לא גזרו צום במקום של חולי, ולכן אין צריך להעריך האם הוא יכול לצום או לא, אלא מאכילים אותו מיד. ובביאור הגר"א הוסיף שהותר גם סיכה לחולה שאין בו סכנה ביום כיפור ותשעה באב, ונעילת הסנדל ליולדת במשך 30 יום מהלידה ביום כיפור ותשעה באב. כיון שדברים אלו גם גורמים צער לחולה, וחכמים לא גזרו במקום חולי.

ולכן אדם שמוגדר כחולה בכל הגוף [ראה לעיל] גם אם הוא אינו מרגיש צורך לאכול, אנחנו מניחם שכנראה הוא זקוק לאוכל ומותר לו לאכול, והוא אינו בכלל גזירת התענית. (משנ"ב סי' תקנד סק"ט).

בנוסף חולה שאין בו סכנה אסור לו להחמיר על עצמו ולהתענות. (משנה ברורה סי' תקנ סק"ד).

אדם שחולה באבר מסוים, יש צורך לדעת שהוא זקוק לאכילה לצורך הריפוי, או שהצום ידרדר את מצבו, אף אם לא יגיע לידי סכנה, לדוגמא בעיה במערכת העיכול, או שלוקח תרופה הנצרכת לבריאות תקינה, וצריך לאכול כדי שלא תזיק לו, או שתשפיע, מותר לו לאכול, והוא אינו בכלל גזירת התענית.

מי שאינו חולה, אלא צריך לאכול כדי שלא יחלה, מותר לו לאכול אכילה שנצרכת במצב הזה, אבל לא בטלה אצלו התענית, ומעבר למה שהוא נצרך לאכול אסור לו לאכול, כמו כן אם הוא יכול לאכול פחות משיעור יעשה כן.

להבדיל מיום כיפור אין צורך בהערכה של רופא או מומחה לענין, וניתן לסמוך על הערכה של אדם רגיל לגבי מצבו של החולה.

אדם שאינו מוגדר כחולה, אלא שיש לו צער גדול מהתענית, בצום בשנה רגילה שאינו נדחה, אם הוא אוכל בתשעה באב, אינו זוכה ורואה בבנין ירושלים, (שו"ע סי' תקנד סעיף כה; משנ"ב ס"ק נא), אולם בצום נדחה הדבר מותר כפי שיתבאר להלן.

מעוברת ומניקה שאינם חשות חולשה

לגבי מעוברת ומניקה במקרה והכל תקין ויש לו כח לצום, ביום כיפור יש לצום כרגיל. אולם בשאר הצומות כתב השולחן ערוך (סי' תקנד סעיף ה) והרמ"א (סי' תקנ סעיף א) שכאשר קיבלו עליהם עם ישראל לצום צומות אלו לא קיבלו עליהם במצב של הריון או הנקה, ולכן אינם צריכות לצום, אולם כתב הרמ"א שטוב להחמיר ולצום. אמנם בימינו שהנשים חלשות יותר, הוראת רבנים רבים שלא להחמיר בענין, כיון שהוא שהוא רק חומרא. אך בתשעה באב כתבו השולחן ערוך (סי' תקנד סעיף ה) והרמ"א (סי' תקנ סעיף א) שמעיקר הדין הן חייבות לצום.

אמנם כמובן שמצוי מאד במעוברת ומניקה שאין להם לצום מחמת הטעמים הנ"ל, כגון שהיא חלשה או שמחמת הצום היא מגודרת כחולה וצריכה לאכול, ובהמשך נפרט מקרים שונים שבהם חייבת לאכול.

צום תשעה באב נדחה

בצום נדחה אף בתשעה באב הקילו שכל מי שיש לו צער גדול מחמת הצום, או מעוברת ומניקה, אף שאינם בכלל חולה שלא יצום.

צורת האכילה והצום בתשעה באב

כל אדם שהוצרך לאכול או לשתות בזמן מסוים בצום, לדוגמא אדם בריא שהוצרך להיות בשמש והרגיש שבלי שתיה הוא יתייבש או יתעלף, אדם שחושש ממגיפה וכדומה ולכן הוצרך לשבור את הצום בזמן מסוים, אדם שהוצרך לקחת תרופה יחד עם אוכל, אולם בכל שאר היום הוא אינו מוגדר כחולה, עליו להמשיך לצום בשאר היום, והוא יכול לומר עננו בתפילת מנחה.

חולה שצריך לאכול, לא יתענג עצמו בבשר ויין, או מאכלים משובחים רק כפי מה שצריך. (משנה ברורה סי' תקנ סק"ה). אמנם במקרה וחסר לו תאבון ונצרך לאוכל מסוים לעורר את התאבון לצורך הבראתו מותר, אך בפרט בתשעה באב ישתדל למצוא תחליף שאינו בשר ויין.

בנוסף יש להצטרף עם כלל ישראל באבלותו על החורבן, ולכן חולה שיכול להתענות קצת למשל בלילה עד הבוקר, יתענה קצת, ואם אינו יכול יתענה בשעתיים הראשונות של מוצאי שבת.

מקרים שבהם אין לצום גם בתשעה באב רגיל

חום גבוה נחשב חולי בכל הגוף, ואף אם אדם יודע שהחום עולה מחמת חולי באיבר מסוים בגוף, מכל מקום הוא נחשב שחולה גמור שחש בכל גופו בחולי. ההגדרה של חום גבוה הוא שבמצב רגיל אינו יוצא מהבית בגלל חום זה. (מו"ר הגרי"ד ויזל שליט"א).

אדם שיש לו מצבים נפשים, ובכלל זה חרדות ודיכאון, והוא בתהליך שיקום, לא יצום בתשעה באב, ומותר לו אף לאכול בשר ולשתות יין בתשעת הימים. (משנה ברורה סי' תקנא ס"ק י). בנוסף כתב הערוך השולחן (סי' תקנא סעיף ז) שאין לו להחמיר על עצמו להמנע מרחיצה וסיכה ונעילת נעליים בתשעה באב, משום שהדברים יכולים להחזירו חס ושלום בקלות למצבו הקודם.

הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה או"ח ח"ד סי' קכא) כתב אדם חלש מאד ובצום הוא יכול להגיע למצב של קרוב להתעלפות אסור לו לצום ביום כיפור, ואף שהרופאים אומרים שאם ישים פתילה של ויטמינים מסוימים בפי הטבעת אין שום חיוב לעשות כן כדי לצום, ויתירה מכך ביום כיפור אסור לעשות כן שהרי יש איסור לקחת תרופות בשבת וחג. אולם במקרה והוא יצטער מאד בכך שהוא אינו צם ביום כיפור, מותר. ומו"ר הגרי"ד ויזל שליט"א אמר לי שזה כולל כל אדם הנמצא במצב של חולשה שאין לה סיבה מסוימת כלל, אלא במציאות הגוף חלש, נחשב בכלל חולה שנפל למשכב, אף אם אינו מגיע למצב של עלפון בצום.

וכן כתב בכף החיים (סי' תקנ סק"ו) שתשוש כח וזקן וחלש, שהוא חלש מאד, נחשב כחולה לגבי תשעה באב.

חולה שהתרפא או שעבר ניתוח, ועדיין חלש מאד, נחשב כחולה בכל גופו אף שכבר אינו במיטה.

גם אדם שהחולשה היא מחמת הצום במידה וזה חולשה חזקה [מעבר לעייפות רגילה של צום] נחשב לחולה.

כאב שנים חזק, כאב ראש חזק, או סחרחורות, ואינו יכול לתפקד והיה מעדיף ללכת לישון ולהתעלם ממצבו נחשב כחולה. אך אם יכול לקחת כדור שלא יכאב ראשו וכדומה ואז יוכל לצום, ראוי לעשות כן ולא לבטל ממנו את התענית.

מצבי מעוברת ומינקת שאין לצום

הריון שהיה בו דימומים, הקאות חוזרות ונשנות, הריון של תאומים, סכרת הריון, ברזל נמוך, חשש שיגרום לזירוז לידה, חשש שיחסר חלב לתינוק שרוב מזונו מהחלב, או חשש שיפסק החלב לתינוק היונק פעם ביום, יש להמנע מלצום בכל תשעה באב.

כמו כן יולדת בריאה שהרגישה שהיא יכולה לצום, והחלה לצום והרגישה באמצע חולשה ואכלה, אף שכעת מרגישה שהיא יכולה להמשיך לצום כרגיל, אין לה לצום את שאר הצום. (משנה ברורה סי' תקנד סק"ט).

אך צום תשעה באב שנדחה מותר גם במקרים של מצבים קלים שבאים כתוצאה של הצום. כגון, הרגשת רעב או צמא, חולשה, כאב ראש, סחרחורת, או צרבת מחמת חומצות שמתגברות בקיבה כשלא אוכלים, וכולם במידה מועטת,  וכן במינקת, אם יש חשש קל שיחסר חלב לתינוק, מותר לאכול ולשתות, כי זה הוי צורך הגוף שהתירו בתענית שנדחה.

 

ברית בתשעה באב נדחה

היתר נוסף שמצינו בתשעה באב שנדחה, הוא במקרה ויש ברית מילה בתשעה באב שנדחה, בעוד שבתשעה באב רגיל הדבר אינו מתיר לשבור את הצום, ויעשו את סעודת הברית במוצאי הצום, כתב השולחן ערוך (או"ח סי' תקנט סק"ט) שיצומו עד חצות, ויתפללו מנחה גדולה, ולאחר מנחה גדולה, מותר לבעלי הברית והם אבי הבן ואימו [כלומר גם אם הברית נדחה מסיבות שונות, והוא נערך זמן רב לאחר הלידה, ואימו כבר אינה יולדת] המוהל והסנדק להתרחץ ולאכול, כיון שלגביהם הוא נחשב יום טוב. אך לא יעשו סעודה גדולה כרגיל, וכן כל שאר הקרובים אסורים לשבור את הצום מחמת הברית.

תכלית הצום

מן הראוי להביא את דברי הרמב"ם שהובאו בהמשנה ברורה (סי' תקמט ס"ק א): 'וכל אלו הימים כל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון הדברים אלו נשוב להטיב כמו שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו'. ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית, כמו שכתב באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם, ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם, ואין התענית אלא הכנה לתשובה, לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר. ומכל מקום אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד, כי ימים אלו הם מצות עשה מדברי הנביאים להתענות בהם'.

לאחר שהרחבנו מי שאינו צריך לצום

טעה ואכל או שאכל מחמת צורך

המשנה ברורה (סי' תקמט ס"ק ג; סי' תקסח סק"ג) כתב שמי שטעה ואכל בצום צריך להשלים את הצום, ואינו צריך להתענות יום אחר במקום הצום, וכיון שממשיך לצום יכול לומר עננו בתפילת מנחה.

וכתב השבט הלוי (ח"ח סי' קלא) שאם שכח ואכל, או שהוצרך לאכול מחמת צורך, אך כעת מתענה את שאר התענית אומר עננו. אך חולה וקטן שאינם מתענים אינם אומרים עננו, ולמרות שהם מתענים בתשעה באב בשאר עינויים ונמנעים מלהתרחץ וכו', וכן נמנעים מלאכול מעדנים, הדבר אינו מועיל כדי שיוכלו לומר עננו, כיון שהתקנה של אמירת עננו הוא רק מחמת עינוי אכילה של הצום.

הבדלה למי שצריך לאכול בצום

לגבי הבדלה נחלקו הדעות האם חולה האוכל בתשעה באב חייב בהבדלה לפני אכילתו, אולם לגבי ילדים קטנים בודאי שאין צורך בהבדלה. וכן לגבי מי שזקוק רק לשתות מים. למעשה אין הכרעה ברורה בפוסקי זמנינו בענין, ומנהג ירושלים להבדיל. אמנם בעל ברית שלגביו היום נהפך ליום טוב, לכל הדעות חייב להבדיל. כמו כן מי שמבדיל עדיף שיעשה זאת על מיץ ענבים ולא על יין, ואם הוא נוהג שקפה נחשב חמר מדינה [הגר"מ פיינשטיין סובר שהוא נחשב, והחזון איש סבר שאינו נחשב], עדיף שיבדיל על קפה.

כיון שנחלקו הדעות לכתחילה אף מי שמבדיל עדיף שלא לצאת בהבדלתו, אולם בדיעבד מי ששמע הבדלה מחולה, לא יבדיל שוב במוצאי הצום מחמת ספק ברכות.

כיבוס תספורת במוצאי הצום

בשנה רגילה שהצום הוא בט' באב, יש לנהוג מעט אבלות גם בי' באב, משם שביום זה היה עיקר החורבן. אולם השנה שהצום הוא בי' אב, ומוצאי הצום הוא ליל י"א אב, אין כבר מקום לאבלות במוצאי הצום, ולכן  ניתן מיד במוצאי הצום להסתפר ולכבס את הבגדים.

אכילת בשר ושתיית יין במוצאי הצום

אמנם הרמ"א סובר שבמוצאי הצום אין לאכול בשר ולשתות יין, כיון שהלילה נמשך אחר היום לגבי מנהג קצת דיני אבלות. אך לגבי הבדלה ניתן להבדיל לכתחילה אף על יין, כיון שהוא דבר מצוה, והמשנה ברורה כתב שאף הנוהג לברך ברכת המזון על כוס יין, יכול לנהוג כן במוצאי הצום, משום שבמקום מצוה אין איסור זה.

הצטרף לדיון

2 תגובות

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.